שדרות

גלית דהן קרליבך, סופרת בת 33, כתבה את הרומנים “אחותי כלה והגן נעול”, “קצה” ואת הספר “ערפילאה”, המיועד לבני נוער, שזכה בפרס אקו”ם לשנת 2013. מתגוררת בירושלים.

בביוגרפיה שלך מופיעות כמה ערים: שדרות, אשדוד, ירושלים. איך כל אחת מהן השפיעה עליך?

“שדרות היא עיר החניכה והחותם שלי: למדתי בה על יצורים ומכשפות, על עולמות מקבילים שלעתים מתנגשים בעולם שלנו, מה שמכריח אותנו להיות בכוננות כל הזמן. באשדוד התמסדה הקריאה שלי וכוננו היחסים החשובים עם הספרנית חווה של מתנ”ס בית לברון, אליו הגעתי כדי לקחת את כל מה שנמצא על המדף. בירושלים גיליתי את הגודל, וקנה המידה שלי השתנה בהתאם. אם  שדרות היא עיר של כף יד, הרי שירושלים היא הגוף כולו ואף מעבר לו”.

מה את חושבת על הדימוי של שדרות בארץ? על “מסעודה משדרות” שמעת?

“לא ידעתי כלל על צירוף המילים הזה, והייתי צריכה לסטות אל ויקיפדיה כדי לראות שאכן הוא קיים. זה ביטוי לא חכם, בלשון המעטה, כך שאין לי מה להוסיף עליו. בעניין הדימוי של שדרות אני חושבת שהיחס מורכב מאוד. רבים (שמעולם לא ביקרו בעיר) חושבים שהמקום נחשל ומוכה אבטלה. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמקום הוא כור מצרף לאמנים רבים. זה קשור, בעיניי, לתודעת שוליים שמייצרת דברים מרתקים. דווקא במקומות הללו נמצאים אולמות אירועים בשם “הנסיכה” ו”פריז” או מספרת “הבלונד הנוצץ”. יש כאלו שילעגו לכך, אבל בתהליך הזה משתתף הדמיון. מי שחושב שבמרכז קורים הדברים המעניינים, טועה”.

גדלת בבית דתי. איפה את ממוקמת עכשיו על הציר החילוני-דתי?

“זכיתי לגדול במשפחה ובעיירה שבה המשפחה הייתה מעל לכל, ולאלוהים הוקצבו זמנים מסוימים שבו הורשה להתבלט אך לא להשתלט על… המשך