מחבר: כתב

כאחת שחיה 26 שנה עם השם תמה, אין ורסיה שלא שמעתי על השם שלי. אם בכינוי חיבה או אם בשיבוש שמיעה, יש כאלה שאומרים שמעולם לא הכירו את השם לפני כן ויש את אלה שמציינים בפניי איזו עוד תמה הם מכירים, כאילו שיש לנו אחוות תמות ארצית. אבל אמא שלי בכלל לא חשבה על כל זה לפני 26 שנה.

"את לא רוצה לדעת למה אני נפרד ממך?" שאלת בטון ציני. אפילו לא סובבתי את ראשי כשאמרתי "לא, כי כשמישהו פוגע בי פעם אחת, אני לא נותנת הזדמנות נוספת", ואז עשיתי מעשה אמיץ במיוחד והורדתי את הצעיף שלי והעפתי אותו לאחור, לעברו.

כאשר ליאור רוטשטיין היה צריך לעלות לכיתה א', הייתה התלבטות עזה בעיריית רמת השרון האם לפתוח כיתה משולבת. אחת האמהות התנגדה נחרצות: 'אני את הפרח שלי גידלתי, לא כדי שהוא יתקלקל עם הילדים מהרי החושך'. משפט שליאור והוריו זוכרים אותו עד היום.

חמישה רחובות מהבית הלבן, נמצא הסטודיו לציור שדנה אליין שוכרת, אחת האמניות השנויות במחלוקת בנוף האמריקאי.

למרות שהמגזר הדתי לא יוצא בהצהרות פומביות, בשנים האחרונות מיניות היא לא רק מילה גסה ששייכת ללקסיקון החילוני, היא מקודשת וכל האמצעים להנגיש אותה נעשים כשרים.

בשנים האחרונות תעשיית ההיגיינה הנשית שינתה את פניה. בעקבות הנושא האקולוגי הבוער, שהופך את כל מה שהוא חד פעמי ללא לגיטימי, והדיון הבלתי פוסק על זהות האישה. שחר טפיארו יצאה לבדוק מה מתאים לכל אחת.