לפני כמה שנים, כשזה היה ממש חדש וממש באופנה, הלכתי לחדר בריחה. בהתלהבות נתתי לעובד הממושקף לנעול אחריי את הדלת בעזרת מפתח גדול ומסולסל, כשאני כלואה עם עוד מספר אנשים הלהוטים לחפש רמזים. כולם החלו לזוז במהירות, להרים כריות, לסובב שעונים, לדפוק על קירות ואני שם באמצע, באמת שרוצה לברוח, רוצה לברוח מהר אך לא עושה כלום בשביל זה. העובד אמר לנו ברמקול "אתם לא מתקדמים", אך אנחנו ניסינו, "אתם צריכים רמז?" ולא הסכמנו. מאז, אני בחיפוש תמידי אחרי בריחות, בורחת ממטלות, מאחריות, מקשיים ואיתי עוד הרבה אנשים כאלה שמחפשים לברוח קצת מהחיים.
עונתה השביעית של תוכנית הריאליטי "לבד" עלתה בערוץ ההיסטוריה ביוני האחרון. "לבד" ("Alone") היא תוכנית הישרדות קשוחה ביותר בה שולחים עשרה מתמודדים לאזור הארקטי. כל מתמודד מקבל אזור פרטי ושם הוא צריך לבנות לעצמו מחסה, לצוד את המזון שלו ולהתמודד עם האקלים הקשה של האזור הארקטי המגיע למינוס 40 מעלות. בשונה מתוכניות ראליטי שונות, ב"לבד" המתמודדים מצלמים ומתעדים הכל בעצמם בעזרת מצלמות "גו פרו", את כל התנהלות היום שלהם מהבוקר עד הלילה ושורדים לבד לחלוטין. בעונה 7 ובשונה מן העונות הקודמות, האתגר הוא לשרוד מאה יום כשהזוכה מקבל מיליון דולר.
יש שתי דרכים בהם המתמודדים נשלחים חזרה הביתה – הראשונה היא כשהמתמודד פורש: המתמודדים הם אנשים מומחי הישרדות והם מבינים בדיוק מה הגוף שלהם צריך בתנאים מסוימים, הם יודעים מתי הגוף שלהם חלש מידי וצריך שומן, הם מבינים תהליכים המתרחשים בגוף והרבה פעמים גם בנפש, כשהם מרגישים שהגוף או הנפש שלהם לא יכולים להתמודד יותר עם הרעב והקור המקפיא הם משתמשים בטלפון החירום שלהם ומבקשים לפרוש. הדרך השנייה היא כשצוותי הרפואה מורים למתמודד לפרוש: בכל כמה שבועות צוות רפואי בא לעשות בדיקה למתמודדים (זוהי גם האינטראקציה היחידה של המתמודדים עם אנשים), כשהצוות מחליט שהמתמודד נמצא במצב מסוכן הוא מדיח אותו מהתחרות. בכל מצב, הפרישה של המתמודדים מלווה בכאב רב מצידם.
תוכניות ריאליטי הפכו ככל שגדלו לאסקפיזם המושלם. אנשים רבים מתנחמים באיזו תוכנית קלילה אחרי יום עבודה קשה או כשהם רוצים להתחמק ממטלות או ממחשבות מסובכות על החיים. בתקופת הקורונה זה הודגש אפילו יותר. אנשים היו תקועים עם עצמם כל היום בתוך תקופה נוראית של אי וודאות וגססו נפשית מול "הישרדות VIP". אבל אל תטעו – "לבד" זו התוכנית האחרונה לברוח איתה. בשונה מתוכניות כמו "זוג מנצח או "חתונמי", "לבד" היא תוכנית קשה לצפייה, היא האמא והאבא של תוכניות הריאליטי.
מה שהופך אותה לכזו קשה היא עצם זה שהמתמודדים באמת חווים בדידות עצומה, כשהחברה היחידה שלהם היא המצלמה. הם מפתחים שיחות עומק מולה, בוכים, צוחקים, מיואשים, קשה שלא לחוש את כל התחושות האלה איתם. מתמודדים רבים מגיעים לתובנות על החיים שלהם, הם משילים המון ממשקלם, נפצעים ומלאי פחד אבל בסוף מה שהכי מכאיב להם הם הגעגועים לבית והדגש על הדברים החשובים בחיים, אלה שכולנו מזניחים, שכולנו רואים כמובן מאליו. התוכנית באמת הופכת להיות למראה של הצופים ואומרת להם – לכו תתמודדו עם החיים, תפסיקו לברוח, צאו מהלופ הזה.
מנצח העונה רולאנד ווקר סיפר בתחילת התוכנית בממש הערת שוליים שאמא שלו נפטרה כחודש לפני התוכנית ושאפילו לא הלך להלוויה שלה. הוא סיפר את זה באדישות, בזמן שהוא בודק אם הצליח לדוג דגים. בסוף התוכנית, ממש לקראת היום ה-90, הוא התחיל לדבר עליה שוב, רק שהפעם בהמון רגשות אשם והמון כאב. הוא סיפר כמה רחוקים הם היו וכמה הוא מצטער על כך, ומתפרק כשהוא מבין כמה חשוב לו הקשר עם המשפחה שלו. התהליך שהוא ומתמודדים רבים עוברים הוא כזה שהצופים לא יכולים שלא להיות מושפעים ממנו והבריחה מכל זה – בלתי אפשרית.
סיבה נוספת לקושי בצפייה היא ביתור הציד – המתמודדים צדים מגוון של בעלי חיים (אם יש להם מזל), אם זה דגים שהם דגו, או ארנבת שנקלעה במלכודת או כבש מושק שנדקר עד שמת – כל אלה מתים, נפתחים ומתנקים מול המצלמות. המתמודדים מפשיטים את עורם, פותחים את בטנם ומוציאים את כל החלקים הפנימיים. זה דבר באמת קשה לצפייה, כי עם התפתחות הציוויליזציה אנשים התרגלו לראות את האוכל שלהם רק במצבו הסופי כשהוא מנוקה, חתוך, מפולט וחסר כל עיניים או זכר לחיות ופתאום פה, רואים ארנבת מתוקה הופכת לברביקיו.
הציד עצמו ואיסוף המזון הוא משהו קשה כשלעצמו כי ככל שהחורף מחריף התחרות על המזון גוברת. למתמודדים רבים נגנב המזון על ידי בעלי חיים אחרים וזה קריטי, כי הרבה פעמים הם דגים דג או צדים ארנבת ובונים עליהם שיאכילו אותם במשך שבוע. האושר שנגלה על פניהם של מתמודדים כשהם מצליחים לצוד מזון הוא אינסופי, כי מדובר במאבק של ממש על ההישרדות שלהם. אחת הסצנות הזכורות היא כשהמתמודדת קיילין מארון הצליחה לדוג שני דגים גדולים בדיג קרח בקור של מינוס 42 מעלות והיא קופצת ובוכה וצוחקת ונופלת על ברכיה. סצנות כאלה באמת גורמות לצופים להסתכל אחרת על המקרר המלא שלהם שאת חלק מתכולתו בטח יזרקו. הן הופכות למראה המשקפת את כל הרגלי הצריכה שלנו, את כל הבזבזנות והרכישה האינסופית שלנו וכשזה נהיה כה שקוף לעינינו, זה לא נעים.
רוב תכניות הריאליטי כיום בהחלט משמשות כאסקפיזם מושלם. בעריכה אפקטיבית, בליהוק מתמודדים מדויק, נוצרת תוכנית קלילה שאפשר להישאב אליה אחרי יום עבודה. "לבד" היא אינה תכנית כזו. היא מעמתת את הצופים עם הקושי האמיתי בחיים. היא לא נותנת להם להתחמק מהמראות הקשים של מתמודדי התכנית המורעבים, הבודדים שעושים הכל כדי לשרוד את המכשולים הפיזיים והנפשיים הקשים שהיא שמה אותם בהם. על אף ש"לבד" היא תכנית קשה לצפייה היא גם ממכרת באותה הנשימה, היא לעולם לא תיתן לצופים בה את הרמזים לבריחה, היא לעולם לא תשאיר אותם במקום, היא מצפה מהם להתמודד עם הקושי איתה, לפחד איתה, לאהוב איתה, להזדעזע איתה וכל זה? בבינג' משובח.
"לבד", ערוץ ההיסטוריה.
הדבר הבא: האם זהו סופן של הרשתות החברתיות?
הדבר הבא: הכירו את הזמר מבית שאן שכבש את תחנות הרדיו
