הרשתות החברתיות הפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו. יש שיגידו שהן לא רק חלק מהחיים שלנו, אלא החיים עצמם. אבל האם יש סיכוי ולו הקטן ביותר שיום אחד הן כולן ייעלמו, יתפוררו ופשוט יכחדו?
התמזגות הרשתות החברתיות עם חיינו. נלקח מ pixabay
המחשבה על חיים ללא רשתות חברתיות שווה לחיים על מאדים. איך אפשר להסתדר בלי עמודי הפייסבוק של חיפוש העבודה, הדירות השוות בין חברים עם מרפסת לכיוון הים או סתם של מציאת מתכון לעוגת תפוזים מתוקה ששדרגה לך את השבת, איך אפשר בלעדיהן? איך החיים נראו בכלל לפני? איך ייראו אחרי? ובשביל מה נצטרך טלפון בכלל? בשביל להתקשר? רחמנא ליצלן.
הנבואה על עתידן של הרשתות החברתיות נולדה מהצטלבות של מספר אירועים שקרו בינואר 2021. הראשון והענק בינהם היה חסימת טראמפ – נשיא ארצות הברית, מכל הרשתות החברתיות השונות. מבלי להיכנס לפוליטיקה ולאירועים שהובילו לכך, המחשבה על האפשרות של חסימת נשיא ארצות הברית המכהן, מכל הפלטפורמות בהן התבטא בלי מחסומים ומעצורים במשך השנים הדהימה את העולם. באותו הרגע הבנתי כמה כוח חברתי ופוליטי יש לרשתות החברתיות ולמי שעומד בראשן. כמוני, בלי להסיט את המבט לימין או לשמאל – הבינו עוד רבים.
האירוע השני שקרה הוא סקנדל הוואטסאפ. כל משתמשי האפליקציה קיבלו הודעה בתחילת חודש ינואר, שאומרת שבקרוב וואטסאפ תתחיל לשתף מידע עם פייסבוק. משתמש שלא יסכים לתנאים החדשים, חשבונו יימחק. רבים מחקו את וואטסאפ, והחלו לחפש חלופות אחרות לאפליקציית מסרים. וואטסאפ התקפלו, כמות האנשים שעזבו כל כך הפחידה אותם שהם נתנו תקופת הארכה עד ה-15 במאי 2021. מה יקרה בהמשך עדיין לא ברור, אבל מה שקרה, זה אנשים שהתחילו להבין את חשיבות המידע שיש לרשתות החברתיות עליהם. חצאי המשפט שהם שמעו עד אותו יום על DATA ועל כסף פתאום נשמעים משמעותיים, פתאום נשמעים כמו משהו פרטי, אישי, ולמה שיסחרו בו?
תפנית נוספת שהתרחשה היא באינסטגרם. בעלי חשבון עסקי גילו ביום בהיר אחד שחשבונם נמחק, בלי הסבר או בלי אפשרות להחזיר אותו, מה שגרם לאובדן עצום של עבודה, עוקבים, פרסום ובניית מותג. ככה ברגע מוחקים את כל מה שאדם בונה במשך זמן רב. האם אפשר לסמוך על רשת כזו? לא נראה לי. אני חושבת שאנשים מתחילים לאבד את האמון ברשתות החברתיות, מתחילים להבין את השליטה שיש להן בחיינו ועל העולם כולו, מבינים את חשיבות המידע האישי שלנו ולאן הוא מגיע. לכן, יכול להיות מאוד, שסופן של מעצמות צוקרברג וטוויטר קרב?
יצאנו לברר עם גדולי וגדולות המומחים:
ד"ר יובל דרור(50), סוציולוג של טכנולוגיה ומרצה בבית ספר לתקשורת, המסלול האקדמי המכללה למנהל:
באילו שינויים הבחנת בשנה האחרונה ברשתות החברתיות השונות?
"מצד אחד הגולשים נדבקו לרשתות החברתיות כי התפנה להם הרבה מאוד זמן, הם יושבים בעיקר בבית ומחפשים מה לעשות. מצד שני הם בהדרגה מגלים את הנזקים שהרשתות החברתיות מביאות לעולם: התמכרות, הקצנה, הפצה של מידע כוזב ושנאה. המפרסמים הטילו חרם על פייסבוק ולפעמים גם על טוויטר, בטענה שהן לא עושות מספיק כדי להסיר מהשירותים שלהם גזענים, ניאו-נאצים ומפיצי כזבים. החרם הזה לא פגע בשום צורה רצינית בהכנסות של הרשתות החברתיות, אך גרם להן נזק תדמיתי".
אתה רואה מצב בו אנשים יוותרו על הרשתות החברתיות ו"יחזרו למקורות"?
"יתכן שסוף סוף אנשים מתחילים להבין שהם צריכים להפגין קצת יותר שיקול דעת, בנוגע לשאלה כמה זמן הם מבלים ברשתות חברתיות ואיזה מידע הם משתפים. למרות זאת, אשמח אם תראי לי דוגמה אחת בהיסטוריה שבה התפתחה טכנולוגיה או שירות טכנולוגי כלשהו, שבהם השתמשו כמה מאות מיליוני בני אדם (במקרה של פייסבוק אנחנו כבר בשני מיליארד עוד מעט), ואז יום אחד, כל מאות מיליוני בני האדם האלו אמרו לעצמם – 'אתם יודעים מה? בואו נפסיק להשתמש בזה!'. זה לא ריאלי".
לא שאני רוצה להספיד, אבל מה יהיה אחרי עידן טוויטר, פייסבוק ואינסטגרם? האם הן באמת עשויות להיכחד או שתמיד יכנסו מתחרים נוספים?
" החברות האלה עושות המון כסף, ולצד זה שהן מבוססות יש להן כוח פוליטי גדול. חברות מהסוג הזה לא נעלמות ביום בהיר אחד, אפילו לא ביומיים. כן הן צפויות להשתנות, כן צפויים להיכנס שחקנים חדשים שאולי יאיימו עליהן ואז, סביר להניח, הן ירכשו אותן. כן, אולי הנקודה החשובה ביותר בדיון, המחוקקים בארה"ב, באירופה ובמקומות אחרים, עשויים לנקוט בסנקציות נגדן. הם עשויים לחוקק חוקים שיעצרו את צעדיהם, עשויים להטיל עליהן קנסות ופיקוח, עשויים אפילו לפרק אותן, שאגב, אני חושב שזה בדיוק מה שהם צריכים לעשות, ולמען האמת היו צריכים לעשות ממש מזמן. אבל זה לא אומר שהן ייעלמו, בוודאי לא בעתיד הנראה לעין. זה אומר שהן ישתנו, ויפה שעה אחת קודם".
הגר בוחבוט(33), עורכת מדור טכנולוגיה בYNET:
טכנולוגית. נלקח מתוך עמוד האינסטגרם של הגר בוחבוט
באילו שינויים הבחנת בשנה האחרונה ברשתות החברתיות השונות?
"אם אנחנו מסתכלות בצורה מאוד רחבה אז השנה האחרונה הייתה מאוד מיוחדת בכל התחומים. כי זאת שנת קורונה. כולנו נשארנו בבית ונדבקנו למסכים, וזה אומר שכולנו היינו הרבה יותר צמודים לפייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק וכדומה. גם בעלי עסקים שבכלל לא התעסקו עם דיגיטל, פתאום הבינו שהאינטרנט הפך להיות הברירה היחידה שלהם להמשיך לתפקד; לעשות מערכי משלוחים, להקים אתרים, לפרסם בפייסבוק ובאינסטגרם, זה הפך להיות המקום להישרדות שלהם. באופן טבעי כשדבר כזה קורה וכולנו פתאום כל היום ברשתות החברתיות צצה גם ביקורת מצד המשתמשים".
אחת הביקורות היא על עניין חופש הביטוי, מה את חושבת על הנושא הזה?
" מצד אחד אנחנו כל הזמן אומרות אוקיי, האינטרנט הוא המרחב הכי חופשי והכי דמוקרטי, זה שמותר להגיד בו הכל. יותר מזה, זה מרחב שלכאורה את יכולה להיות בו מי שאת, מבלי לספוג מחירים על זה שאת אישה או שחורה באינטרנט כולנו פיקסלים. מצד שני התחלנו להבין שזה לא באמת ככה, שכל ההפרעות החולות של החברה גם זולגות לתוך הרשת בסופו של דבר. מצד אחד אנחנו רוצות חופש ביטוי, אבל מה קורה כשחופש הביטוי הופך לרופא שמחליט לכתוב על למה חיסון לקורונה זה דבר נורא ואיום? מה אנחנו עושות עם חופש הביטוי עכשיו? אנחנו מאפשרות לו לדבר ככה? אנחנו מסירות את התוכן הזה? ואז באים בטענות למה הסירו את התוכן, הזה הרי מותר לכולם לדבר ומותר לכולם להתבטא באופן חופשי. המתח הזה תמיד קיים ברשתות חברתיות, תמיד".
לא שאני רוצה להספיד, אבל מה יהיה אחרי עידן הטוויטר, פייסבוק ואינסטגרם? האם הן באמת עשויות להיכחד או שתמיד יכנסו מתחרים נוספים?
"הרשתות החברתיות לא נולדו מפייסבוק. אני חושבת שבאינטרנט תמיד היו פלטפורמות שהן חברתיות גם אם לא קראנו להן אז רשת חברתית. בשנות ה – 90 היו פורומים, ולכל פורום היה מנהל שמחליט מי יכול לדבר ומי לא. זה תמיד בהתפתחות, אני לא חושבת שאנחנו נראה אינטרנט בלי סושייל, בלי המרכיב החברתי. הוא תמיד יהיה שם, גם אם הוא ימציא את עצמו אלף פעם. זה נכון שפייסבוק מאבדת משתמשים צעירים בצניחה חופשית, ואלה הולכים לטיקטוק, ולאינסטגרם. אני חושבת שתהיה התפתחות, אני לא חושבת שרשתות חברתיות ייעלמו לגמרי".
ד"ר כרמל וייסמן(48), חוקרת תרבות דיגיטלית ופודקאסטרית, מרצה באוניברסיטת ת"א, ויוצרת הפודקאסט "המצב הפוסט אנושי"
באילו שינויים הבחנת ברשתות החברתיות בשנה האחרונה?
"אין לי נתונים על כך, זו באמת רק התרשמות, אבל אני לא רואה שבגלל הקורונה משהו עקרוני השתנה. אני חושבת שזה הגיע לנקודת רוויה, אנשים נמצאים ברשתות אבל קצת עייפים מהן. לא באמת רואים הכול, יותר מקדמים את הדברים שלהם, או פעילים בקבוצות וקהילות שחשובות להם באופן צר יותר. מה שכן נראה שהקורונה העבירה לא מעט אנשים מעמדת צריכת תוכן פסיבית ליצירת תוכן; המון אנשים יוזמים לייבים, פותחים פודקאסטים, חוזרים לכתוב. יש עכשיו רשת שיחות אודיו חדשה ומסקרנת – "קלאבהאוס". נראה שהיא ממריאה חזק ונותנת אלטרנטיבה שונה מלהיות דבוקים למחשב ולעייף את העיניים. היא מאפשרת להיות בתנועה, תוך כדי לדבר עם אנשים ולשמוע תכנים מעניינים. זו בהחלט הייתה שנת האודיו, אני יכולה להגיד לך שאני עצמי חזרתי לפייסבוק לאחר שבע שנים בחוץ, וגם פתחתי פודקאסט בשנה הזו".
את רואה מצב בו אנשים יוותרו על הרשתות החברתיות ו"יחזרו למקורות"?
"לא. אני לא חושבת שאנשים באמת חוזרים אחורה. יש תמיד קצת באק קלאש, מאסת אנשים שעוזבת מסיבות שונות. פייסבוק למשל סבלה מעזיבות בגלל פרטיות ומעקב והמדיניות שלה, אבל היא עדיין מרכזית ומצליחה. בגלל יישום כמו הקבוצות, אנשים מתקשים לעזוב לגמרי. אבל כן תיתכן נדידה ליישום חדש. כמו שיום אחד ישראבלוג או myspace התדלדלו והמאסה הקריטית עברה לפייסבוק. זה יכול לקרות גם לפייסבוק וטוויטר…"
לא שאני רוצה להספיד, אבל מה יהיה אחרי עידן טוויטר, פייסבוק ואינסטגרם? האם הן באמת עשויות להיכחד או שתמיד יכנסו מתחרים נוספים?
"למרות מה שאמרתי בשאלה הקודמת, אני רוצה לסייג. פייסבוק היא סוג של מפלצת שכל הזמן מוסיפה יישומים שמקשים על העזיבה. נשמע שהם מתכננים פיצ'ר אודיו כמו "קלאבהאוס", והם קנו את – "אוקולוס ריפט", כדי להפוך את זה למציאות מדומה. כלומר ייתכן שהדבר הבא הוא לא בהכרח דבר חדש ואחר שנודדים אליו, אלא רובד נוסף במדיום קצת אחר, שקורה על גבי הפלטפורמה של הרשתות הנוכחיות".
תוך כדי הכתיבה על הרשתות החברתיות, גיליתי פיצ'ר חדש בעדכון האחרון של אינסטגרם – "Reels". הרמת ראש של הרשת לעומת הפופולריות של טיקטוק. נזכרתי פתאום בדברים שמנהל מסעדה נבח עליי אחרי שאיימתי להתפטר – "לכולם יש תחליף". יכול להיות שיום אחד הרשתות החברתיות כמו שאנחנו מכירים אותן ישתנו לגמרי. יכול להיות שיקרסו, ואז יגיעו חדשות או טובות יותר. ככל שהעולם הטכנולוגי מתפתח כך גם אנחנו, האנשים הם פיקסלים, המילים הן סטטוסים, הזיכרונות הם תמונות והחיים כולם מסתכמים בתוך מכשיר טלפון אחד.
