אותה שבת שחורה הייתה בליל של פחד, אימה וחרדה. הסכנה והמוות הפגישו אותי עם המקומות היציריים שבי ומחשבות על הסוף. אף פעם לא דמיינתי את האופן שבו אמות אבל תרחיש כזה לא תיארתי, אפילו לא בסיוטים. הייתי מוכנה לעשות הכל בשביל להישאר בחיים וזה הפחיד אותי.
מי שלא חווה את ה7 באוקטובר אף פעם לא יבין כמה שפחד קיומי יכול לסדוק אותך.
בתור אחד ששירת את המדינה כלוחם צה"ל, קיבלתי על עצמי את התפקיד המשמעותי - להגן על חיי אדם, גם אם הגשמתו אומרת שעליי לקחת חיים אחרים. זו למעשה ההנחיה, להגן על המדינה ואזרחיה בכל מחיר.
בפרשת רצח שלושת החטופים הישראליים לרשויות יש לא מעט אחריות על המחדלים שלהן, ועל כך שהם ידעו מה קרה והסתירו זאת מהציבור, אבל כנראה גם הפעם אף אחד לא ישלם על כך את המחיר