ספרות
הגברים בוכים בלילה
יש הרבה דברים מעוררי מחשבה ב”מתמטיקה של הטראומה”, ולפיכך המון דברים שאפשר וצריך לומר על הספר הזה. קודם כל שלמרות שהכותב הוא דוקטורנט באוניברסיטה העברית, והספר הוא נגזרת ישירה של מחקריו, הוא כן הצליח להנגישו מבחינה פואטית ותוכנית. שנית, כמובן התמה המרכזית של הספר, שיוצאות ממנה אי אילו תתי תמות, אבל היא ניצבת שם כל העת, כמן מגדלור קודר, והיא שחלק ניכר מגיבוריה הגבריים של התרבות המערבית הם דמויות במצב פוסט טראומטי.
כמובן, אי אפשר ומיותר למפות את כולם. עתריה מתרכז בכמה קלאסיקות של הקולנוע האמריקני כמו “אפוקליפסה עכשיו”, “נהג מונית”, “מועדון קרב וכו’, וכן בסופרים ויצירות קאנוניות כמו “הר הקסמים” של תומאס מאן או “הטירה” של פרנץ קפקא. חשוב לומר שיצירות אלו כבר נותחו כמו עכברי מעבדה תרבותיים בידי לא מעט חוקרים, מלא מעט זויות ונקודות מבט, אבל עתריה באמצעות התמה שלו בהחלט מצליח להעיר את יוזף ק. או את הנס באור מעט אחר, להיכנס בצורה פתולוגית לנפש שלהם, למפות אותה, להביט בה בצורה רוויית קונטקסטים מפתיעים.
דוקטור, אני לא יודע מה יש לי
זה לא מפתיע אם חושבים על כך, שלא מעט דמויות גבריות הן פונקציה של המלחמות הנוראות של המאה ה-20, זה לא תמיד מובהר באופן ישיר, הן יכולות להיות דור שני, אבל עדיין המלחמות הבלתי נתפסות והזוועות הגדולות לא יכולות שלא להשאיר את את חותמן, וזה מה שמרתק ומעציב, דווקא הקשר הבלתי אמצעי, הבלתי ישיר אל הטראומה, הוא שהופך את הדמויות הנבחרות לכל כך מרובדות, ובעיקר – לחסרות גאולה, לדמויות שלא יכולות לשבת על ספת המטפל ולקשור באופן ליניארי ושיטתי הקשרים של סיבה ותוצאה.
עתריה גם מביא לחיזוק את… המשך