לפני כחודש התחיל "פסטיבל מדרום", הפסטיבל השנתי לאמנות רב-תחומית בהובלת סטודנטים וסטודנטיות משנה ג' במחלקה לתרבות, יצירה והפקה שבמכללת ספיר. השנה בעקבות התפשטות נגיף הקורונה הפך הפסטיבל את עורו ועבר מאופקים אל האינטרנט. ממש רגע לפני שאירועי השבוע השלישי של הפסטיבל מתחילים, שוחחנו עם שתיים מהדמויות המרכזיות בפסטיבל: מנהלת הפסטיבל נואית זכאי והמנהלת האמנותית נועה שכטר
איך התמודדתן עם המעבר הזה שנכפה עליכן?
נואית: "אנחנו עובדים עם הסטודנטים על הפסטיבל של השנה הנוכחית מתחילת סמסטר א'. היה לנו כבר מבנה מוכן של הפסטיבל הרגיל הגדול, והשנה הפסטיבל חוגג עשור אז השקענו בו המון משאבים ומקוריות. ויצאנו לחופשת פורים בידיעה שאנחנו סוגרים חוזים עם האמנים ורצים קדימה עם השיווק וכל מה שצריך. ואז תפסה אותנו הקורונה וכמו כולם גם אנחנו היינו מופתעים. בהתחלה חשבנו שעוד רגע זה יעבור והכל יהיה בסדר ואז הסתבר שזה לא כל כך עובר. פתאום עוברים ללמד בזום. בהתחלה אמרו שיש הגבלת התקהלות עד מאה איש. אז יחד עם הסטודנטים חשבנו איך אנחנו יכולים לקחת את הפסטיבל ולעשות לו הסבה לפורמט של מאה איש ועוד לפני שצוות הניהול הציגו את התוכנית לכיתה הגיעה המגבלה של עשרה אנשים. אמרנו 'אוקי מאה איש כבר לא רלוונטי, שמים את זה במגירה, בונים את הפסטיבל מההתחלה לפורמט של עשרה אנשים'. ואז חשבנו על רעיון שהקהל יהיה במרפסות והאומנים יעברו בכל העיר. לא עשינו אפצ'י וגם זה כבר אסור. ואז מתוך מחשבה משותפת של כל השותפים לפסטיבל, אנשים בתוך המחלקה, הנהלת המכללה, העירייה והסטודנטים שמובילים את הצוותים החלטנו לעבור לפלטפורמה האינטרנטית".
נועה: "היה אפשר לבטל בקלות כמו המון פסטיבלים שהתבטלו או נדחו. עשיתי לפסטיבל הזה חמש תוכניות אמנותיות – יצרתי עוד תוכנית ועוד תוכנית בהתאם לשינויים שנעשו במדינה. למאה איש, לעשרה אנשים, רק למרפסות ועכשיו זה רק דיגיטלי".
איך התאמתן את התכנים לרשת?
נואית: "זה חייב בנייה של תוכנית חדשה כי אי אפשר להעתיק מופעים שתוכננו להיות פרונטליים לאינטרנט. ולכן ישבנו ובנינו ממש תוכנית חדשה לגמרי שמתייחסת לזה שקהל נמצא מעברו השני של מסך, לא פוגשים אותו, לא רואים אותו ולא נוגעים בו".
נועה שכטר (35), שחקנית תיאטרון ומחזאית, מונתה לתפקיד המנהלת האמנותית של הפסטיבל רק לפני מספר חודשים. אחרי שסיימה את לימודיה בבית הספר למשחק מילאה מספר תפקידים באחורי הקלעים של עולם התיאטרון, עד שב-2012 הפכה לעוזרת האישית של מנהל תיאטרון הקאמרי עומרי ניצן, תפקיד אותו מילאה עד 2016. "החלפתי מישהי בחופשת לידה וחשבתי שאהיה שם ממש כמה חודשים ונשארתי חמש שנים. העולם הזה של מאחורי הקלעים קסם לי. איך בונים רפרטואר, לראות כמה עבודה נעשית כשמחליטים על הצגה: איזו הצגה תהיה, מי יהיו השחקנים, מי יביים אותה, איך משיגים זכויות, איך מתחילים לעבוד על הפקה, איך מביאים מעצבים. הרגשתי שיש לי כבר הרבה מאד ידע וחיפשתי את המקום שבו אני יכולה להוביל, ולבחור בעצמי את החומרים. כשיצא הקול קורא לניהול האמנותי של פסטיבל מדרום הרגשתי שזה המקום הנכון בשבילי".
נכנסת לתפקיד המנהלת האמנותית בדצמבר-ינואר, ממש על הקשקש. איך השתלבת בשלב כל כך מתקדם בתהליך ההפקה, מה זה דרש ממך?
נועה: "זה היה מאתגר בעיקר בגלל שעקומת הלמידה הייתה יחסית גבוהה, הייתי צריכה מהר מאד להבין מי נגד מי, איך לחבר את הסטודנטים – סטודנטיות במקרה שלי, יש לי קבוצה של סטודנטיות וסטודנט אחד – לחלום שאני רואה בראש. גיבשתי תוכנית וקו אמנותי, אבל הסטודנטיות הן המנהלות של הפסטיבל והן המפיקות הראשיות. נואית היא המרצה הראשית שלהן שמגיעה עם הרבה ניסיון והיא חנכה אותי ועבדה איתי בצמוד בחודשים הראשונים כדי להכניס אותי מהר לעניינים. ברור שאם הייתי מגיעה בתחילת השנה או לפני כן דברים היו נראים אחרת אבל קשה נורא לדבר על זה במתכונת של היום. הייתי מאד פתוחה עם הסטודנטיות כבר מההתחלה. ביקשתי מהן לחשוב על חומרים, על החברים שלהן ועל אמנים שהן מכירות, אנשים שהן חושבות שיכולים לקחת חלק. יצרנו דיאלוג מתמשך. הבאתי רעיון והעברתי את הכדור אליהן, הן חשבו איך לפתח אותו, העבירו אליי. הסטודנטיות ידעו הרבה דברים לפניי, היה כיף ללמוד מהן. הן הביאו לשיעורים את הממצאים שלהן, הן הלכו לפגוש אנשים בעיר, לראיין אותם, הן באו מאד מוכנות".
נואית זכאי (45), מנהלת את הפסטיבל זו השנה השלישית. בעברה המקצועי ניהלה והפיקה מספר מיזמים בתחומי התרבות והאמנות עם דגש על חיבור של חינוך וקהילה. "לפני שהגעתי למכללה ניהלתי במשך כמה שנים תיאטרון בפרדס חנה שעובד בצורה מעניינת ומקורית עם הקהילה שסובבת אותו. אני מניחה שבעקבות זה הגיעה הפנייה שאבוא לנהל את הפסטיבל. זו אותה תפיסה של חיבור בין קהל, קהילה ויצירה מקורית".
למה החלטתן לפרוס את הפסטיבל על פני כמה שבועות ולא שבוע אחד מרוכז כמו בשנים קודמות?
נואית: "היו הרבה דיונים סביב העניין הזה. כשהבנו שהולך להיות פסטיבל אינטרנטי זה היה ב-23 במרץ, בשיעור הראשון של הלמידה בזום. הדבר הראשון שחשבנו היה להישאר בשלושת הימים של הפסטיבל שתכננו בחודש מאי. אבל אז עלו קולות שקראו שהצורך בתרבות ובמשהו של שאר רוח הוא עכשיו ולא בעוד חודש וחצי או חודשיים. עכשיו אנשים צריכים שניתן להם משהו בשביל הנפש, עכשיו אנשים צריכים שנפיג קצת את המחשבות ואת הבאסה שיש להם סביב הקורונה, עכשיו אנשים צריכים שאנחנו נהיה עם הילדים שלהם ונעשה איתם משהו. עכשיו כמה שיותר מהר".
חגיגה קהילתית וירטואלית. הקליפ "מישהו כאן איתי" בהשתתפות מוזיקאים ויוצרים מאופקים | Youtube
פסטיבל מדרום היה פסטיבל הדגל של אופקים. אם הוא עבר למתכונת דיגיטלית אז העיר המארחת פחות רלוונטית.
נואית: "היו כמה דברים שעשינו. השנה אופקים חוגגת 65 שנה והפסטיבל חוגג עשור. השבוע הראשון של הפסטיבל, לפחות בכל הזירה הפייסבוקית, הוקדש לחגיגות 65 שנה לעיר. השנה, כמו בכל שנה ואולי אפילו יותר, עירבנו את האנשים באופקים בתכנים. לדוגמה, ביום הראשון של הפסטיבל היה פאנל סביב ההצגה 'בלוק 30' ומי שהנחה אותו היה נדב משעלי שהוא מנהל 'קולנוע אופקים'. היה חשוב לנו שהמנחה של המפגש יהיה אופקימי. התכנים השתנו כי גם הפייסבוק הפך להיות במה, זה לא רק כלי שיווקי, זה הפך להיות חלק מהתוכן של הפסטיבל. דאגנו למעורבות גבוהה של אנשים מתוך אופקים. חשוב לנו שאנשים בעיר ירגישו וידעו שזה עדיין הפסטיבל שלהם על אף שהוא קורה ברשת ולא פיזית בעיר. השינוי לפסטיבל אינטרנטי פותח המון דלתות חדשות כי בעצם הקהל שלנו לא מוגבל לקהל אופקימי, כל מי שיש לו מחשב או טלפון נייד יכול להיות קהל בפסטיבל".
נועה: "קרה משהו נורא יפה שאנשים מאופקים שמעו על הפסטיבל מחברים שלהם ממקומות אחרים, מחיפה ומירושלים שאמרו להם 'אתם יודעים שיש פסטיבל באופקים?'. פתאום אנשים שומעים על זה וזה מתרחב. אותי זה מקסים שילד באופקים יעשה את הפעילות וילד בקרית אתא יעשה את הפעילות וילד בחדרה. להביא אנשים לאופקים זה לא פשוט, ופתאום החשיפה הרבה יותר גדולה והרבה אנשים שומעים עליו ונחשפים גם לאופקים עצמה, כי בסך הכל עדיין הפסטיבל הוא פסטיבל קהילתי".
זה מעניין. דווקא מכורח הנסיבות, מתוך זה שהפסטיבל עבר לרשת זה נתן חשיפה יותר גדולה לאופקים?
נועה: "לגמרי. אנשים גם יזכרו את הפסטיבל ובשנה הבאה כשהפסטיבל יתרחש בעיר, בתקווה שהכל יהיה בסדר, אנשים ירצו לבוא והחיבור יהיה אחר. החיבור כבר אחר. אנשים שומעים על העיר, שומעים על הפסטיבל, נחשפים גם דרך כל הלינקים והזומים. ופתאום יש שאלה מהאישה הזאת, ושאלה מהאיש הזה, והחיבור הזה מאד מיוחד בעיני. יש משהו בזה שאתה יושב בסלון של הבית שלך, ואתה בוחר את התוכן, ואם בחרת לצפות בתוכן שלנו אז זה רווח מטורף לפסטיבל. בתוך העומס שנוצר על המרחב הווירטואלי אני מקווה שאנחנו נותנים איזשהו צד מעניין שאנשים ירצו לקחת בו חלק".
איך אתן מסכמות את השבועיים הראשונים של הפסטיבל?
נועה: "ההדים בינתיים מאד יפים. כבר בערב הראשון היו לנו 70 אנשים איתנו בזום. זה היה מדהים ש-70 איש התיישבו בשמונה בערב לשמוע אותנו, ועוד 300 צפיות בפייסבוק. ההרצאה הראשונה הייתה על 'בלוק 30' והקהל היה שותף, שאלו שאלות וזה עבד מדהים, קיבלנו תגובות מאד טובות מאנשים שצפו. יש לנו אתר אינטרנט שיש בו את כל התכנים, את כל הפעילויות שהולכות להתקיים, וגם הקליפ הקהילתי שעשינו לכבוד יום העצמאות עם מוזיקאים ונגנים וזמרים מקומיים שמקבל הרבה צפיות ביוטיוב".
נואית: "מבחינה אמנותית היה מאד מוצלח, וגם מבחינת היקף קהל שהיה נוכח בשידור זום עצמו. גם נתוני הכניסה לאתר האינטרנט ולדף הפייסבוק שלנו מאד טובים. אבל מעבר לזה התגובות מחממות את הלב ומחזקות את הצעד של לעשות תרבות ואמנות ברמה גבוהה ובלי פשרות. לבוא עם האני מאמין של הפסטיבל ועם אמנות גבוהה דווקא עכשיו, דווקא כשכולם עסוקים בדברים אחרים ואין תרבות אחרת ואין אפשרות אחרת לצרוך תרבות ולהביא משהו שהוא טוב ואיכותי".
יש לכן המלצה על אירוע כלשהו בפסטיבל?
נואית: "יש לנו שני דברים ממש מדהימים: 'אסקייפ דה רום' – משחק אקסייפ רום ממוחשב בלייב. מי שמפעיל את המשחק משתמש בכל מיני טכנולוגיות מתקדמות של הזזת חפצים ודברים די מטורפים. זה קורה ב-13.5 בשעה 17:00 ומיועד לבני נוער מגיל 13 עד 18. ממש מומלץ. דבר נוסף שקורה באותו יום בשעה 20:30 הוא מפגש עם ארי טפרברג שמגיע אלינו עם קטעים מתוך המופע שלו 'וליבי כמעט עמד מלכת' בביצוע לייב בזום, ותוך כדי נקיים אתו שיחה. ראיתי אותו בפורמט הרגיל והמלא שלו וזה אחד המופעים המרגשים שיצא לי לחוות ולראות, הוא מעורר את כל החושים ומחדד אותם. הוא מתעסק הרבה בתקשורת ואני חושבת שדווקא בזמן כזה שאנחנו נמצאים סגורים וספונים בתוך ארבעה קירות אז היכולות החושיות שלנו מקבלות איזושהי תפנית והמופע באמת מביא את השיח סביב זה לרמה אחרת".
נועה: "ביום האחרון של הפסטיבל, ב-20.5 בשעה 17:00, אנחנו עושים סדנת ראפ עם ניר אשכנזי סולן 'שאזאמט'. אני מאד מחכה לזה כי זה לבני נוער, ואני רוצה לראות את החיבורים של בני הנוער דווקא. בעשר השנים של הפסטיבל הוא לא נגע מספיק בבני הנוער וזו קבוצה מאד גדולה בעיר. הצבנו לעצמנו מטרה השנה לקרב את הנוער לפסטיבל, לחבר אותם, שייקחו חלק פעיל. אני מקווה שנצליח לתפוס אותם, זה יהיה מבחינתי הצלחה".
נשמע קשוח… איך הצלחתן לעמוד בזה?
נואית: "חשוב לי להדגיש שזה לא פרויקט של שתי נשים, כל המחלקה מאחורינו. במיוחד שירה לפידות, מייסדת הפסטיבל, שליוותה את הסטודנטיות בעבודה שלהן. אמנם נועה ואני מנהלות את הפסטיבל אבל מי שהיה מאד משמעותי בזה שבכלל הפסטיבל מתקיים הן הסטודנטיות. זו שנה מאד מיוחדת ולכולנו היה קשה, כולל לסטודנטיות, ובכל זאת הן הביאו עוצמות מעוררות גאווה, ממש כמו איזה אמא אווזה כזאת. בחודשיים האחרונים הן ישבו יום יום בשביל להרים פסטיבל, לבנות תוכנית חדשה, לראות איך מסבים, בונים תוכנית שיווקית, הכל. וכל יום יש איזה משהו חדש שטורף את הקלפים, וכל יום יש קושי חדש, וכולם בדיכאון ממילא. הן צלע מאד משמעותית ואסור לשכוח אותן. זה כל כך לא מובן מאליו מה שהן עשו, אני מורידה בפניהן את הכובע".
נועה: "אחד הדברים שהכי ריגשו אותי בתוך הפסטיבל זה העבודה עם הסטודנטיות. הפסטיבל כל הזמן עבר מהפכות ותהפוכות אבל הסטודנטיות הן חלק מאד מאד גדול מהיצירה הזאת וזה מדהים לראות אותן. כשהפסטיבל הפך לאינטרנטי הן עבדו בצורה יוצאת מן הכלל. ועוד דבר נורא יפה אצל הסטודנטיות זה שבקורות החיים שלהן יהיה להן פסטיבל בזמן קורונה וזו חת'כת סטמפה בקורות חיים. אני מאד גאה בעבודה שנעשתה ובסטודנטיות שבאמת התעלו על עצמן וחשוב לי להגיד את זה".
פסטיבל מדרום 2020 לאמנות רב-תחומית מתרחש בין התאריכים 19.4-20.5 בזום וברשתות החברתיות
