בפסח הזה אני אמנם בפ"ת ולא בדירה שכורה, אבל חל צמצום משמעותי בדיירי הבית ובמוזמנים לחג. באשר לדיירי הבית, רועי (אחי הגדול) ועמליה (כלבתנו החרדתית), נוכחים. אמא, בניגוד אליהם, ארזה מזוודה לפני שבועיים ועזבה ליבנה, יממה לפני הסגר 100 מטר, לדירתו של בן זוגה – חיים. אבא גר בכלל בחיפה, ובימים כסדרם היינו נוסעים אליו לחג שני (שביעי של פסח), נוהל פיצול חגים של ילדים להורים גרושים. באשר למוזמנים, אין שום קושיה, פשוט אין, אין מוזמנים השנה. איזו הקלה.
הוצאו לחל"ת
מחאה בלי לצאת מהבית
אהבה בימי קורונה
מסורת רבת שנים היא שליל הסדר נערך אצלנו בפ"ת, ערב בו מתקבצים בדירתנו הצנועה (90 מ"ר) בין 14 ל-20 אורחים. ההרכב משתנה כל שנה, בהתאם לסבבי החגים בצדדים השונים, חישובים קודמים ומחויבות חברתית כלפי הסבים והסבתות, משמאל ומימין. בסופו של דבר זו בעיה מתמטית בהסתברות בסיסית.
על אף הסגר יש כמה דברים מבורכים שהשינוי הכפוי הביא איתו: לשמחתי הפעם לא תתקיים מגבית עבור כלים חד פעמיים חגיגיים, שמרוב שהם יפים בסוף הם נשטפים ונשמרים. גם על קנייה של זרוע אפשר לוותר, ממילא רק חמישה סועדים מסוגלים לתקוע נתח נוסף אחרי חמש מנות בשר.
אם כבר מדברים על כמויות צריך להודות בפה מלא, המסכן העיקרי שסובל בסוף הסדר הוא המקרר. למרות חלוקת המזון לכל באי הסעודה, עדיין נשארים עם עודף רב ואז צריך להנדס. אם מכניסים את סלט הכרוב הלבן, האדום, החצילים בטחינה או במיונז, האפונה והגזר וקציצות הבשר, הקופסה של האורז עלולה להישאר בחוץ. החלפה לקופסאות קטנות יותר היא כבר מקצה למתקדמים, כאלו שעברו הכשרה למקסום אחסנה במשרדים של "איקאה". שלושה ימים אחרי הסדר עדיין עומדים על השיש בקבוקי שתייה פתוחים, מיואשים, מחכים שתימצא פינה פנויה וקרירה בתוך המקרר.
אחרי ששרדנו את שלב האחסנה המייגע מגיע השלב הבא – הניקיון. אז מתחיל הערב באמת, אחרי שהולכים האורחים. מי רוצה לקום בבוקר החג עם פירורי מצה על הרצפה או דבק של חרוסת על הכיסאות? כך מתחיל סשן ניקיונות אל תוך הלילה, ממש לילה, כי אצלנו מקפידים לקרוא את ההגדה עד תומה. הקינוח, הפיצוחים והקפה-תה מוגשים רק לקראת חצות. יש שלוקחים טייק אווי קינוח לבוקר שאחרי, כי חאלס, כמה עוד אפשר לתקוע בערב אחד?
הייתי רוצה שנראה בפסח הזה יציאה אמיתית מעבדות לחירות. חירות מכל אותן מוסכמות חברתיות של יחסי אורחים-מארחים. לא עוד שגעת ניקיונות, ליטרים של "פנטסטיק", "ריצפז", ומיני אקונומיקה. אבק בתריסים, פירורים במקפיא, אבקות ורטבים שנשפכו במקרר, עלי פטרוזיליה יתומים בדפנות מגירת הירקות. אם נאגרו מספיק מים בדלי (כשמתקלחים ומחכים למים חמים) אפשר איזו ספונג'ה נחמדה להניע בה את הגוף, לצלילי דיסקו או אר אנד בי.
פסח אידיאלי הוא פסח צנוע, פרופורציונאלי בכמות האנשים ובכמות המנות. פסח בו המארחים נהנים כשאר האורחים ולא עובדים שעות נוספות. כי עבדנו מספיק במהלך השנה, מסביב לשעון, בשגרה. פסח של חירות. עידן קורונה מזמן לנו הצצה לקצב חיים כזה, איטי ורגוע, שבו פסקנו לרגע לרוץ על אוטומט, נוטרלנו מטיסות וצריכה, אפילו הטבנו עם כדור הארץ. אולי, אף על פי שקשה להודות, המצב מוצא חן בעינינו באופן חלקי.
וכדי שבכל זאת יישאר קמצוץ מן המסורת, אספר שמרק הקניידלך השנתי עדיין עומד על הפרק ויוכן בשקיקה ובאהבה, עם הרבה נחת ופחות עומס על צירי התנועה הבינעירוניים והתוך מטבחיים.
