לדלג לתוכן

עם בוא הנגיף: אהבה וכלבה חרדתית בעת משבר

מאת:שני דקל
שתפו

כלבה שחורה וגדולה מצולמת על רקע מטושטש
שנצא לטיול? צילום: רועי דניאל דקל

בתקופת הקורונה חבר על ארבע (או חברה) הוא תירוץ נהדר לצאת לשיטוט ברחובות, לחלץ עצמות ולשאוף אוויר צח (שבאופן יחסי הוא באמת נקי הודות לצמצום תנועת המכוניות הפרטיות). אבל מה עושים כשהכלבה חרדתית ובקושי מוציאה את האף מהבית?

מסע שכנועים והרמת המורל מהספסל המשפחתי הפכו לשגרה בזמן האחרון: "מה עמליה את יוצאת לטיול? לפגוש חברים? איזה כיף!" כן, כן, היא מבינה מהו "טיול" ומהם "חברים" ומה זה "כיף". יופיין של הסמנטיקה והאינטונציה.

לפני שבועיים היה קשה עוד יותר. חגגו פה בעיר את חג הפורים, וכשאני אומרת חגגו בעיר (פתח תקווה), הכוונה שכל חמש דקות התפוצצו בקרבה ומרחוק חזיזים ונפצים. עמליה ישר נכנסה לבונקר שלה – האמבטיה, המקום הכי מוגן בבית, החלל הכי פנימי, בסמוך לפיר שמחבר בין שני הבניינים. אבל הכלבה לא ירדה לעשות צרכים כבר 12 שעות, ואין עם מי לדבר. היו ניסיונות שידול לטיול ב-"אוטו", מילה מאוד משמחת עבורה, לעומת "מכונית" שמעוררת קונוטציה שלילית של תאונה. בימים רגילים היא צוהלת ונובחת מהסיטואציה, רק פתחו את דלת הדירה והיא תדהר החוצה, תרד במדרגות, תהדוף את דלת הבניין הצדדית בקומת הכניסה ותחכה ליד האוטו.

כלבה שוכבת בתוך אמבטיה
הבונקר של עמליה. צילום: שני דקל

רועי, אחי, הצליח איכשהו להעמיס אותה באוטו ונסענו יחד (כי זה מקנה לה ביטחון כשכל המשפחה מצטרפת) לפארק קרוב בשכונת כפר גנים. המחזה היה קשה. הליכה תזזיתית ומבטיה החטופים סימנו שהיא לא מוצאת את עצמה. מרוב לחץ חירבנה באמצע הכביש (מה שלא קורה בדרך כלל) והשתינה במשך כמה דקות.
כשחזרנו הביתה הוצאנו את נשק יום הדין – חפיסת כדורי הרגעה לימים קשים (יום עצמאות וכזה). כתשנו חצי כדור עם גבינה לבנה והשאר היסטוריה. למחרת בבוקר, למעט צריכה מזערית של נוגדי חרדה מפני החיים העירוניים, הכלבה חזרה לעצמה.

כנראה שמשבר הקורונה הוא לא הגורם לחרדה. עמליה נהנת מהעובדה שכולנו פה ביחד איתה בבית. ביום רגיל היא נשארת לבד הרבה שעות, צופה על הרחוב מחלון הבית. עכשיו כמעט ואין תנועה ברחוב אבל יש יותר זמן לשטויות, למשחקי כדור וסתם למסאז'ים מזדמנים בדרך לקיפול כביסה. כי בינינו, רוב ההיסטריה סביב הקורונה היא באמצעי התקשורת, בשיח האינסופי בחדשות. תעשו לעצמכם טובה ודללו חשיפה. עוד ועוד מספרים על נדבקים וחולים לא יתרמו לאווירה חיובית בתוך הכאוס הגלובלי הזה.

מרכזקניות או שוק ריקים מאדם בגווני שחור לבן
מדינה בהסגר. צילום: רועי דניאל דקל

בתחילת השבוע פורסמו ידיעות על נטישת כלבים וחתולים בעקבות בהלת הקורונה. אגודת צער בעלי חיים דיווחה על זינוק בנטישות לצד ירידה חדה בבקשות לאימוץ. בניגוד לדעה הרווחת, חיות המחמד אינן מפיצות את נגיף הקורונה (הנחיות משרד החקלאות והשירותים הווטרינרים, סעיף 5).

עמליה שלנו היא הנסיכה של הבית, האור בימים קשים ומדכאים. דבר ראשון שעשינו ביום ראשון היה לקנות לה שק אוכל נוסף למקרה וייסגרו החנויות (בלי קשר היא עדיין מקבלת פינוקים – ביצה, קצוות נקניק, מנת בולונז שנשפכה על הרצפה). נטישת חיות מחמד בגלל המשבר נשמעת הזויה לחלוטין. חיות המחמד הן הסחת דעת בלתי אמצעית וחיונית כשכל העולם מתחרפן. אז חברות וחברים זה הזמן לגשת ולאמץ כלבות, כלבים ושאר ירקות. רק בריאות תצא לכן מזה.


שתפו