מה לא נאמר כבר על ספרות ארוטית? שהיא בסך הכל "ספרי סקס" שטחיים וחסרי עלילה, שהיא מיועדת לעקרות בית ומציגה נשים מובסות ומובלות. כתבתנו אליזבת דנה מצאה בספרים הארוטיים סוג של נחמה: טור דעה לרגל השקת המדור החדש "זאת שיודעת"
דווקא בתקופות קשות, במשברים ובימים שהכל נראה אבוד, הצלחתי למצוא מפלט בקריאה. בימים שהרגשתי בדידות ועצבות, התחלתי לקרוא את הז'אנר הארוטי והיה נדמה לי שהצלחתי למצוא חברות בדמויות שהוא מציג. מצאתי בו אהבה, עונג, זוגיות ואת מה שהיה לי חסר. התחושות האלו הובילו אותי להפוך לקוראת אדוקה של הז'אנר ולחקור אותו עוד ועוד. וכמוני, גיליתי עוד אלפי קוראות בגילאים שונים, שאוהבות לשתף את אהבתן לספרים, לדון בהם ולסקור אותם בקבוצות פייסבוק שונות שמוקדשות לז'אנר, וכן, גם הסופרות הישראליות לוקחות חלק בדיונים ובקבוצות האלו. אבל לפני שנעסוק בתעשייה השלמה שהתפתחה סביב הסוגה הספרותית הזו, בואו נחזור להתחלה.
לפני שהז'אנר הארוטי החל להתפתח, הרומן הרומנטי כיכב בבתים ובמדפי הספרים. הרומנים האלו נקראו בעיקר על ידי משרתות ועוזרות בית, שחלמו שיום אחד יבוא גבר עשיר שיציל אותן מגורלן. אמנם הז'אנר משלב בתוכו גם רומנטיקה, אבל הוא התפתח לסנסציה שכוללת הרבה מעבר לפנטזיות של משרתות. הוא נקרא על ידי כל סוגי הנשים, בין אם הן רווקות, חיילות בצבא, צעירות, נשואות, מבוגרות או נשות קריירה, נשים חזקות ועצמאיות שלא צריכות אף גבר שיציל אותן מגורל מר, ושפשוט אוהבות לקרוא על אהבה וזוגיות. הסוגה הארוטית מצליחה לסחוף אחריה נשים רבות ברחבי העולם. לראייה בארצות הברית, תעשיית הספרות הארוטית מרוויחה כמיליארד דולר בשנה כשרוב הקוראות בז'אנר הן נשים (שפי שפורסם באתר החדשות CNBC). גם בישראל היא הפכה לפופולרית ולרוב תוכלו למצוא אותה בראש רשימת רבי המכר.
ספרים ארוטיים נכתבים בעיקר על ידי נשים והם משלבים עולמות של רומנטיקה, פנטזיה, עונג, חברות, מערכות יחסים, סצנות מיניות ואפילו טאבו- הנושאים שלא מדברים עליהם בקול רם בחברה. הספרות הזו מאפשרת לקהל הקוראות שלה לברוח מהמציאות ומהשגרה המייגעת, נותנת לדמיונן הזדמנות להמריא, ולהן, לתאר את עצמן בתור הדמויות האלה, במקומות האלה, בתוך העלילה והסצנות הרגשיות והמיניות.
אבל למה דווקא הז'אנר הארוטי הוא שתמיד נמצא בראש רבי המכר? מה כל כך מושך אותנו אליו? אולי אחת הסיבות היא ה- "Me Too", תנועה חברתית-פמיניסטית ובין לאומית היוצאת נגד הטרדות ותקיפות מיניות. טראנה בורק תבעה את המושג לראשונה בשנת 2006, כדי להעלות את המודעות לאלימות מינית כלפי נשים בארצות הברית. התנועה החלה להתפשט בשל המקרה של אליסה מילאנו, שהעלתה ציוץ לטוויטר, בו האשימה את המפיק ההוליוודי, האורווי ויינסטין, בניצול מיני, והצליחה לעודד גל מחאה כנגד הטרדות מיניות, כשהיא משתמשת בהאשטג "Me Too". כך התנועה החלה לתפוס תאוצה ברשתות החברתיות והנכיחה את שקורה מסביבנו – האלימות הפיזית כלפי נשים ברחבי העולם.
ואיך זה מתקשר לספרות הארוטית? אולי כי עידן ה"Me Too" הביא איתו גם אפשרות לשיח חופשי בין נשים, על מין ועל פנטזיות נשיות בחדרי המיטות, ואפילו בינן לבין בני זוגן, שלא נעשה בכפייה. כמו אונס או הטרדות מיניות. הקריאה בספרות הארוטית מאפשרת לנשים לא רק לדמיין מחוזות שלמים של עונג והנאה, אלא גם את הכוח להחליט מתי ועם מי לדבר על מין בצורה לא שיפוטית, ולהרגיש שמותר להן לדבר על הנושא המושתק הזה, כי הנה הוא כאן, מול עיניהן, בין דפי הספר. לא פחות חשוב, הספרות הזו מאפשרת את ההבנה כי גם לנשים יש צרכים ,מבקשת לשבור את הסטיגמות ולא נותנת מקום לבושה.
אז אולי זהו סוד הקסם שהצליח למשוך כל כך הרבה נשים בארץ וברחבי העולם לקרוא את הספרים האלו? כדי לגלות ביחד מהו הסוד, אני מזמינה אתכן.ם לקרוא את המדור שלי, בו נגלה יחד את כוחו האמיתי של הז'אנר שהצליח לסחוף אחריו כל כך הרבה נשים ומאפשר להן לברוח לעולמות של עונג, הנאה ואהבה.
