"הגמל יצא אליכם, הוא יגיע בקרוב": ט"ו בשבט בקצב המדבר

מאת:שחר טפיארו
שתפו

3 תמונות של פפיפרפיסינג, גזרי נייר שיצרו ציורים של עציצים
לתת חיים חדשים. פייפרפיסינג. צילום: מיטל גלזר-אביגד

ערימה של זבל, כורסא שבורה, פחיות, בדים ופח צבוע זהב, לאוצרות שאנשים לא רוצים. בסטודיו "גלגולים" נותנים לחפצים חיים חדשים, מתוך ראייה אקולוגית והרמוניה סביבתית. לכבוד ט"ו בשבט, ראיון מיוחד עם מיטל גלזר-אביגד, המקימה והמנהלת של הסטודיו, שחיה בקצב מדבר, חומלת לחייהם של פקקי שעם ועוד לא לגמרי שלמה עם התואר "אמנית"

אנחנו נפגשות בסטודיו שלה- חלל קטן מלא בחפצים, אך מאורגן בצורה נעימה שמייצרת צורך לבחון ולהביט בכל דבר. היא מכינה לנו תה ומודה שהיא מובכת מהסיטואציה. מאחורינו כדים עם פמפוס מיובש, הצמח המזוהה ביותר עם אופנת ה"בוהו", שאספה בקטיף הקנים האחרון וייבשה בעצמה. בתל אביב מוכרים אותו בסכום נכבד, באגם ירוחם קוטפים ומייבשים לבד. על הקירות תלויות יצירות של פייפר פיסינג, תמונות המורכבות מגזרי נייר.

 גלזר-אביגד (40) מירוחם לא תמיד התעסקה באמנות, אפילו כמעט ובכלל לא. היא למדה קולנוע ב"מעלה" בירושלים וקיבלה תעודה שעוד מעלה אבק בארון. לאחר מכן, עבדה בסוכנות היהודית, גרה בוויאטנם שמונה חודשים והייתה מחנכת ומורה. והיצירה? תמיד הייתה תחביב. תוך כדי שהחיים קורים היא יצרה, עד שהבינה שהיא יכולה להפוך את זה למקצוע.

איפה המהפכה: בפרסומות נשים הן עדיין מוצר צריכה
שחור משחור: מתי ישתנו הייצוגים האתיופים בטלוויזה? 
2019: מראה חברתית נוקבת – ביקורת מחול

היום, את קוראת לעצמך אמנית?

גלזר-אביגד זזה באי נוחות בכיסא ועונה לאחר כמה שניות. "כן, בהיסוס כזה, אבל כן. אני מתעסקת באמנות אבל בעיקר בעלת סטודיו שזה להיות הכל, להיות יזמית של עצמי וכל הזמן  עם יד על הדופק על הערכים שלי. בגלל שאני הכוח המניע היחיד, אני צריכה לא להישחק, אז אני ממש מקשיבה לעצמי".

אחד הדברים המרכזיים שקורים בסטודיו הוא הסדנאות. בכל שנה, ט"ו בשבט דורש מאיתנו  לחשוב יצירתי איך לתת לסביבה ובשנת שמיטה במיוחד. הסדנאות בסטודיו מלמדות איך ליצור גם ממה שהשארנו בטבע וגם מהמתנות שהוא נותן לנו.

מיטל על רקע המדבר
מיטל. קרדיט יערה אביגד

ומה המקום שהסדנאות תופסות בתוך האמנות?

היא מחייכת. "זה לא מספק אותי רק למכור מוצרים שאני עושה. נגיד גלריית המתנות שיש פה נוצרה כי אמרתי לעצמי 'טוב, כל סטודיו שמכבד את עצמו צריך אחת', הרגשתי שאני חייבת לסמן וי. לפני כמה שנים מישהי אמרה לי- 'תגידי את לא מתבאסת מזה? שבמקום להיות אמנית את מעבירה סדנאות?' אמרתי לה שאני הרבה יותר מעבירת סדנאות מאשר אמנית. לא קראתי לעצמי בכלל אמנית לפני שאחרים קראו לי ככה.

אני בעיקר מנגישה תוכן, העניין הוא איך אני מנגישה אותו. גם פינטרסט מנגיש הרבה תוכן, זה לא שצריך אותי בעולם, אבל אני מספקת חוויה של עשייה, איך לגעת במשהו בידיים. גם ההתלהבות הזו שלי עוברת לאחרים. אני יכולה להחזיק פקק שעם וילד שיושב מולי יראה את זה בתור בובה או סירה קטנה. זה החלק הכי משמעותי עבורי, זה החלק המורתי, החשיבה היצירתית, מחוץ לקופסא, ה'דינג' הזה שקורה. אני רואה אותו קורה בכל הסדנאות, שאנשים מבינים ש-'וואלה איזה מגניב'".

גלזר אביגד מספרת שהסדנאות מבוססות על שימוש חוזר והן תלויות בזמינות המוצרים שמגיעים אליה. לסטודיו היא קונה רק מוצרים בסיסיים, כמו מכחולים ודבק, וכל השאר מגיע אליה או שהיא אוספת ובעיקר ממציאה. היא מספרת שהיא עובדת הכי הרבה עם היכולת להמציא ומסבירה שהמטרה היא שכל אחד, גם מי שלא מתעסק ביצירה, יוכל ליצור מהחומרים האלה.

בקטיף עצמי. מתוך עמוד האינסטגרם gilgulimstudio

איך הגעת ליצירה מזבל?

"זה כי אני אגרנית. דברים שאנשים אחרים זורקים, אני שומרת, חבל- אפשר לעשות מהם משהו. בתחילת הנישואים שלנו, כשגרנו ב'נחלאות' בירושלים, היה לנו בית ממש קטן וכל הזמן עמוס, אישי היקר, אמר לי 'אבל את בכלל לא עושה כלום עם הדברים שאת שומרת, את רק שומרת אותם'. אז הייתי חייבת להוכיח לו שאני עושה איתם משהו, מזה זה התחיל".

אז המוטיבציה שלך היא צמצום זבל?

"יש אנשים שהמוטיבציה שלהם היא שהם חושבים על כדור הארץ או שצריך לצמצם את הזבל בעולם. אני מאמינה בזה מאוד, אבל המוטיבציה שלי היא שאני יכולה להסתכל על פקק שעם ואני חושבת 'לא זה לא זבל, אפשר לעשות מזה משהו אחר, חבל שהוא יסיים את חייו'. יש נגיד את הקקטוסים בחלודה", אומרת ומצביעה על קופסאות שימורים חלודות וצבועות מעט, מלאות באבני חצץ ובמרכז כל אחת מהן קקטוס מינייטורי מפוסל. "'זה נוצר בגלל שמצאתי בטיול ברכס ירוחם מלא קופסאות חלודות שמטיילים שכחו. לקחתי אותן והפכתי אותן ליצירה".

הקקטוסים היו פופולריים ברשתות החברתיות?

"קשה לי עם הרשתות החברתיות. אני באמת חושבת שזה 'אלמה דה שיקרה', עולם שקר. יש מירוץ שוואלה, אני לא מבינה בו. אני אגיע לתל אביב ואני לא אבין את השפה שהם מדברים, זה ברור לי, זה קצב אחר ומושגים אחרים. בהתחלה זה הכניס אותי לפינות עם עצמי, חרדות, אבל אז הבנתי שאני לא במירוץ, אני בעצם מה שהם רוצים להיות. כולם מדברים על להפסיק את המירוץ, לחיות בקצב אחר אבל אני חיה ככה. המנטרה שמחזקת אותי זה שאני בקצב מדבר, בפשטות של מדבר. אנחנו כל הזמן רודפים אחרי הגדול יותר, הבולט יותר, שהמשלוח יגיע מהר יותר. אני מסבירה ללקוחות שלי שאני רוצה לשלוח את המשלוח שלי על גמל. אני אעשה הכל כדי שזה יגיע אליהם מחר, אבל אנחנו בנחת. גם כשאני שולחת להם הודעה על משלוח שהזמינו, שאמור להגיע, אני כותבת להם 'הגמל יצא אליכם, הוא יגיע בקרוב'".

תמונה של אבנים צבועות ירוק בתוך קופסאות שימורים חלודות
ליצור ממה שיש. קקטוסים בחלודה. קרדיט מיטל גלזר-אביגד

היום היא השלימה עם כך שלא כולם הם קהל היעד שלה.

"הייתה פעם סדנא שהעברתי לבנות בחטיבה, בה תפרנו בובות מגרביים. היה לי שק גרביים, אבל זה ממש הגעיל אותן. אמרתי להן שהכל מכובס, כיבסתי הכל בהן צדקי. ואז הבנתי שתכלס, יכול להיות שגם אותי זה היה מגעיל".

לכל החוששים, גלזר-אביגד דואגת שהזבל שיוצרים איתו לא יהיה עם מיץ אפור ומגעיל ומתחייבת להנגיש אותו בצורה נקייה ונעימה.

לכבוד ט"ו בשבט, סטודיו "גלגולים" מציע מגוון רחב של סדנאות, המותאמות לגיל ומספר המשתתפים, כמו "קקטוסים מאובנים", בה יוצרים קקטוסים מאבנים, פיסול עצי נייר ו"איורים ירוקים", איורים שיוצרים מהקיים בטבע. אפשר לקבוע בסטודיו עצמו או במרחבים סביב ירוחם, כל מה שצריך זה לשלוח הודעה למיטל ולקוות שהיא פנויה.

סטודיו "גלגולים" מצטרף לסצנה החמה של יצירה אקולוגית, של חיים מחודשים לחפצים וצמצום זבל, ויחד עם זאת היצירה גם מדברת שפה אחרת, מלמדת לדמיין ולקחת הכל לאט, בקצב המדבר.

גלויות של סדנאות של סטודיו "גלגולים", בימין- סדנא של פיסול עצי נייר עם עץ בנוי מנייר ובשמאל איורים ירוקים עם תמונות של איורים מעלים וענפים
ט"ו בשבט של נתינה. גלויות של סדנאות טו בשבט בסטודיו גלגולים. עיצוב מיטל גלזר-אביגד

סטודיו גלגולים באינסטגרם

אתר הסטודיו


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות