פרופ' נורית גרץ קראה את "נופל מחוץ לזמן" של דויד גרוסמן, ולטענתה אי אפשר לקרוא את הספר במנותק מחייו של הסופר, שיוצא כמו גיבור של טרגדיה יוונית כדי לעצור את גזרת הגורל, ובכך מנגן על העצבים החשופים של כולנו
האירוניה המובנית ב"שאלה של זמן" מצטרפת אל המודעות העצמית-היסטורית ודוחק את הקורא לפינה בה אין לו ברירה אלא להגיע אל תובנות לגבי ההיסטוריה שהקורא מהווה בהכרח חלק ממנה
"ארור אתה נהר הזמן" הוא ספרו השישי של פר פטרסון, אחד הסופרים הנורווגים המצליחים ביותר בעולם כיום. הספר זכה לפרסים רבים ותורגם ל-25 שפות. עתה הוא יוצא בעברית בתרגומה של דנה כספי (הוצאת כתר). הספר משרטט דיוקן מרגש ומורכב של יחסי אם ובן. הנה קטע מתוכו
דנקנר חוזר אל העשורים הראשונים למדינה כדי לספר על העולם הזעיר-בורגני של ילדותו בירושלים, שסובב סביב בתי קפה, חנויות קטנות ושכונות מתפתחות בהן כולם מכירים את כולם
מה הבהילות שלנו לחטט בפצעי העבר ולנסות לפתור אותם? האובססיה להתייחס לחיים כחידה לא פתורה נתפסת אולי כרומנטית או בלשית, אבל מה זה עוזר לנו ובמה זה עולה לנו? עצב, דמעות, עצבים, מתח ולחץ הן מעט מהרגשות והתחושות המלוות את הבחישה הזו. בחישה כואבת
רענן בן טובים הוא משורר תל אביבי שכתב את ספר השירים "על ספסל בטשרניחובסקי". הערב הוא יופיע עם יוצרים חדשים נוספים ביום אלטרנטיבי לקראת שבוע הספר האלטרנטיבי באוניברסיטת ת"א
ורד מוסינזון כתבה "בעצם חתולים רק עושים כאילו שכלום לא כואב והם נפלו על הרגליים. בעצם הם נופלים על הגב, ונשברים כל פעם מחדש לרסיסים, אבל הם חתולים ויודעים שזה חלק מהתדמית שלהם ושכולם מצפים שהם יפלו תמיד על הרגליים אז הם לא מראים לאף אחד שזה לא ככה באמת". התחברתי למסר הזה כי גם אני קצת חתול
"איתמר בבית המעצר," אומר נועם מהר, אבל לא מהר מדי. "באבו כביר. באגף הקטינים. בהתחלה לא הרשו לו לראות אף אחד, אבל היום הביאו אותו להארכת מעצר ואבא הלך לשם. מעכשיו אפשר לבקר אותו"
