"הוזמנתי להכין ארוחה אצל זוג מפורסמים ובניתי להם תפריט גורמה, כל מיני טרטרים למיניהם וקרפצ'יו. הבחור אמר לי: “נראה לך?! אנחנו מרוקאים! אנחנו רוצים אוכל של שישי, אוכל של בית".
בוס בהסוואה עם זקן ומשקפיים מגיע לשמח את עובדו המסור, הוא נעלם בחצות ומשאיר אותו לנקות את שאריות אבק הכוכבים שהותיר מאחוריו. שיפור תנאים של ממש או המשך העבדות במסווה של חירות?
אני קורא מכאן לפורמט ריאליטי מוזיקלי שלעולם לא יתקבל. קונספט מורכב אבל משתלם: למצוא את טרייסי צ'פמן ולא את אדל הבאה. לתת מיקרופון לאתיופי שלא ישיר סול נעים מעודן אלא יפוצץ לנו את הבועה התל-אביבית בפרצוף. זה ריאליטי
ישראל, באיחור אופנתי, מאמצת את הטרנד החדש מהמלכה האם – אמריקה ויוצרת את "בית הספר למוזיקה" ואת "מאסטר שף ילדים". הם קטנטנים, מרגשים עד דמעות, פורטים לנו על מיתרי הלב ו"לוחצים" בכל המקומות הנכונים. כל מה שצריך כדי ליצור ריאליטי טהור