לפני שאתם פותחים את השמפניות, מוציאים את הדגלים הצבעוניים וחוגגים את שבוע הגאווה – תצאו לראות את הסרט ״שבעה בייבי״
מדינות העולם החופשי מתקדמות בצעדי ענק לעבר שוויון זכויות ללהטב״ק, בעוד מדינת ישראל ממשיכה להערים קשיים מתמידים בשלל סוגיות חברתיות, תרבותיות וכלכליות. מדוע דווקא הלהטב״קים במדינת ישראל, נותרו מאחור? השאלה הסבוכה הזו מותירה פצע מדמם ופתוח, בין דת למדינה, בין הלכה למציאות. אבל לא התכנסנו כדי לדבר על פוליטיקה, אלא על קולנוע.
״שבעה בייבי״ הוא סרט הביכורים של הבמאית והתסריטאית הקנדית היהודייה אמה זליגמן, שיצא לאקרנים בפסטיבלים ברחבי העולם וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים האינדי ״ממפיס״. הסרט מגיע לסינמטק תל אביב, במסגרת שבוע הגאווה, בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה (9-12.6.21). הסרט עוקב אחר דניאל (רייצ׳ל סנוט), אישה יהודייה צעירה המגיעה לשבעה יחד עם הוריה, לאחר מפגש אינטימי עם השוגר דדי (דני דפררי) שלה. העלילה מתארת את חייה הכפולים – מצד אחד, אישה דו מינית המרוויחה את כספה מניהול יחסי מין עם גברים מבוגרים אותם היא מכירה באמצעות אפליקציה. ומצד שני, מסורה להוריה ואינה רוצה לאכזב אותם. דניאל מעדיפה לשקר להם שאינה מצאה את הגבר המיועד והיא עובדת כבייביסיטר לפרנסתה. בשבעה מתחוללת קומדיה של טעויות כשהיא פוגשת במקרה את השוגר דדי שלה, ומגלה שהוא נשוי עם תינוק, וגם את האקסית שלה מאיה (מולי גורדון).
העלילה פרוסה על פני אחר צהריים אחד בבית האבלים. למרות היותו סרט קצר (שעה ו-17 דקות בלבד), האינטימיות שלו ודחיסות הפרטים מזקקת לצופה תחושה שבמהלכו עברו חיים שלמים. הבמאית זליגמן לוקחת את סיפורה של המשפחה היהודית הבורגנית באמריקה עם עקבות של צ׳כוב מסיפורו ״מתה לישון״, כשבכל רגע נדמה לנו שעומד לקרות אסון. היא משלבת אלמנטים בסרט מתוך חייה כביסקסואלית מוצהרת שגדלה בקהילה היהודית. השימוש האותנטי בסלנג, במסורת ובתרבות היהודית מצליח להפוך את הסרט ליצירת מופת המקשרת בין קצוות היהדות האוניברסלית.
הסרט נע על הרצף של מאניה דיפרסיה, התקף חרדה וטריפ רע. דניאל מוצגת כאישה פשוטה, לא ורבלית במיוחד ומעט מוזנחת, גופה כפוף ושיערה אסוף ומרושל. העולם סביבה דוחק וסוגר עליה. הדמויות בשבעה מוצגות לרגעים כאתנחתות קומיות ולרגעים מטילות אימה על עולמה באמצעות קלישאות יהודיות קלאסיות שתורמות לאמינות הסרט. השיקוף של המציאות בידי הבמאית זליגמן נוגע במתח הסמוי בכל משפחה, כפי שדודותיה של דניאל מעירות על המשקל שלה או שואלות על עבודה וחתונה. ומנגד הרעש, הבלאגן והבכי הבלתי פוסק של התינוק. כל אלה יוצרים חיכוך בין המתח והקומדיה שנשמעים כמו שעון מתקתק.
הבחירה בשוטים ארוכים, מצלמה סטטית ובקלוז׳אפים רבים על דניאל, מהפנטת את הצופה כשבוי למסך אך בו זמנית אופפת אותו בתחושה קלסטרופובית שמרתיעה את חושיו. אנחנו לומדים להכיר את דניאל. את יחסיה המורכבים עם אמה והאכילה הרגשית של שתיהן כפיצוי על חרדה חברתית, את הבעות הפנים המשתנות תכופות בזמן שהיא פוסעת בין שני קצוות זהותה. כל אלה משילים שכבה אחר שכבה מדמותה המסתורית של דניאל. היא מצטיירת כפגיעה ומשונה בנוף המשפחתי, ברגעים קטנים שהיא מצליחה לחמוק ממשפחתה, היא מתגלה כדמות אחרת – פיקחית, אקטיבית ומניפולטיבית. הקשר המשפחתי שנדמה לעיתים כחבל שנכרך סביבה, נפרם מתוך מערכות היחסים המיניות שבהם היא מנסה לקחת שליטה על חייה.
בסצנה הראשונה של הסרט, דניאל גונחת וצועקת ״יס דדי״. תחילה אנחנו לא רואים את פניה. רק שומעים את האנחות בוקעות מגרונה. תופעת השוגר דדי היא לא דבר חדש. נשים מקיימות מערכות יחסים ויחסי מין עם גברים מבוגרים, ובתמורה מקבלות תמיכה כלכלית. אתרים ואפליקציות רבים מוקדשים להיכרות מן הסוג הזה ואף משווקים את עצמם כפנטזיה אוטופית של עושר. השמרנים יעזו לגנותם כ״זנות מודרנית״. הסרט הזה לא ממהר להיכנס לאף אחת מהתבניות. באחת הסצנות, דניאל מאיימת לגלות לאשתו של מקס (דיאנה אגרון) על הבגידה של בעלה, היא משחקת בהנאה עם חוסר האונים שלו כפי שהוא שיחק עם גופה. הגבול הדק בין המוסר והשפל מחייב אותנו הצופים לשאול – האם דניאל מוצאת הנאה ביחסים עם גברים מבוגרים שמספקים עבורה ריגוש? האם בחירתה של דניאל היא לא עניין של כסף, אלא כוח? ובכן, טענת המכונה המשומנת של הפטריארכיה מאוד נוחה ליישוב הבעיה, יחסי הכוחות בין נשים וגברים. מי מחזיק בכסף? אך כל הטענות האלה כבר נאמרו בעבר. הסרט הזה לא מבקש מאיתנו הצופים לרחם על דניאל, אלא לשאול – האם אנו מכירים בזכות הבחירה שלה?
האקסית של דניאל, מאיה (מולי גורדון) מסבכת את העלילה בשבעה. הן מקניטות אחת את השניה בכל הזדמנות, אך העוינות שלהן מסתירה אהבה הדדית כואבת ולא ממומשת. המשולש הרומנטי הביזארי למדי טומן את הקרע בין הרצון של דניאל לבלתי מושג לבין המציאות היהודית-שמרנית שדופקת על דלתה. השקרים והסודות מניעים אותה לקצה עד שהיא כמעט מבקשת שיגלו את סודותיה, כשהיא מנשקת את מאיה מאחורי בית האבלים או מענגת את מקס בחדר האמבטיה.
הציפייה לאסון שכל רגע יתרחש במהלך הסרט אינה נענית לבסוף, כפי שישנו פחד מתמיד כיוצרים להתעסק ולנבור ביצור הכלאיים – יהדות וגאווה. השילוב הייחודי בין היהדות לקהילה הגאה הוא שינוי מרענן שעושה כאב בבטן. נדמה כי התרגלנו לקוד ההפקה הקשיח בקולנוע הישראלי. וגם אם הסרט לא הגיע מישראל, אלא מקנדה הרחוקה, הוא מדגים כיצד ניתן ליצור קולנוע יהודי גאה באופן חד ומשובח המשלב את היהדות בתפקיד מרכזי לצד הנטייה המינית, ולא על חשבונה כפי שהתרגלנו.
לצפייה בטריילר –
