עדיין משתמשים בשקיות ניילון וכלים חד-פעמיים? כדאי להשלים פערים, כי השנה כולנו מדברים ומדברות סביבה. בקיץ האחרון נשברו שיאי שרב ברחבי העולם, ומדענים רבים סבורים שהסיבה לכך היא משבר האקלים. רגע לפני 2022, הנה כמה פתרונות ופעולות שנעשו בתגובה לנושא הכי בוער של השנה
יד-שנייה בסטייל: אופנה מהירה בין חברות
מה זה?
בפייסבוק, במכירות חצר או בבית ואפילו בקניונים, כולן קונות וכולם קונים יד-שניה. קבוצות הפייסבוק "מתלבשות", "מכורות ליד שניה" ו"זה לא יושב בול" מציעות בגדים במצב טוב ואפילו חדש (עם טיקט!), פשוט כי קנינו פיס הורס בעונה שעברה והוא כבר לא מחמיא, או לא הטעם שלנו יותר. על אותו עיקרון פועלים אירועי מכירות של יד-שניה, בהם נפתחים, כמו שוק פשפשים בניחוח של פעם, דוכנים, שולחנות, סטנדים וקולבים של בגדים, ואם כבר אז כבר – גם תכשיטים, נעליים, תיקים ועוד אקססוריז במחירים לכל כיס. באירופה לקחו את הצרכנות האקולוגית צעד אחד קדימה, ופתחו קניונים שכולם על טהרת המשומש והממוחזר, כי זבל של אחד הוא לגמרי השיק של האחר.
סיכום 2021: איך קוריאה הפכה למעצמת תרבות?
סיכום 2021: הרגעים שעשו לנו את השנה בריאלטי
למה זה?
הקונספט של יד-שניה ממש לא חדש, רק שבמשך המון שנים זה נחשב כתרומה לנזקקים, קניות לאנשים שלא יכולים להרשות לעצמם בגדים חדשים. היום, עם העליה המסיבית בקניות ברשת באתרים כמו SHEIN, ASOS ו Terminal X, האופנה המהירה מציפה את ארונות הבגדים שלנו עד אפס מקום. ההשלכות שלה הרסניות (רוצו לראות את "המחיר האמיתי" משנת 2015) והפתרון הפשוט הוא לקנות מוצר משומש במקום מוצר חדש. טרנד היד-שניה מתלבש על כולנו, וזה מחמיא בטירוף.
איך הופכים פסולת אלקטרונית לאמירה נוקבת: המיצגים של השנה
מה זה?
עם כל הכבוד להפגנות ולצעדות, השנה חזינו במיצגים מושקעים שכל מטרתם לצעוק את אותו המסר שעובר דרך המגפון: לנקוט בהחלטות הקשות ולעצור את השימוש העודף במשאבי הכדור שלנו. באוסטרליה למשל, הורם אל על מיצג ענק של קואלה שרופה, ששלדה חשוף והיא זועקת בכאב. הדימוי החזותי הזה הוא לא עתיד מופרך. זו המציאות של חיות היער שסבלו מהשריפות שהשתוללו ביבשת, בעקבות מזג האוויר שמקצין משנה לשנה. מיצג אחר ששווה להכיר הוצב ביוני האחרון מול וועידת האקלים של ה-G7, שבע מדינות מובילות בעולם. מול המלון שבו התרחש הכנס הציב האמן הבריטי, ג'ו ראש, פסל העשוי כולו פסולת אלקטרונית ומעוצב בהשראת הר ראשמור, רק שבמקום נשיאים אמריקאיים, על Mount Recyclemore חצובים דמויותיהם של מנהיגי מדינות ה-G7. תודו שזה יצירתי.
המיצג האחרון שאסור שתפספסו הוא לא דומם וחד פעמי, אלא קבוצת דמויות שהיא כולה מיצג אומנותי, ושמה "בריגדת המורדים האדומים" (Red Rebels Brigade), שפועלת במסגרת קבוצת האקטיביסטים "המרד בהכחדה" (Extinction Rebellion). את המורדים האדומים תוכלו לזהות בקלות. הדמויות, ללא זהות מגדרית, לבושות ספק-שמלה-ספק-גלימה בצבע אדום דם עז. על ראשן כובעים עשויים בדים וסרטים באותו הצבע ופניהן צבועות בלבן. המיצגים של הבריגדה האדומה דוממים והשתיקה שלהם רועמת. לעתים הם יצעדו עם ההמון, לעתים ישבו או יעמדו במעגל מקובצים יחד, כאילו הם פיסת האנושות היחידה שנותרה. הקבוצה באה כדי לצעוק את תרחיש האימים שצפוי לנו אם לא נשנה את ההרגלים, התעשייה והפוליטיקה שלנו – ועדיף כבר אתמול.
למה זה?
פשוט מאוד- כי אפשר להוציא דו"חות מדעיים, אפשר להתראיין בטלוויזיה, אפשר להקשיב לגרטה טונברג מדברת בפני האו"ם. אבל מה שלא עובר במילים, יעבור במיצגים. השנה, בפתחו של עשור חדש ובזמן התאוששות ממגפה עולמית, רבים ורבות התעוררו להבנה שמשהו מוכרח להשתנות. ה"משהו" הזה לפעמים לא מצליח לעבור במילים. לפעמים מיצג אחד שווה אלף צעדות אקלים.
אין אוקיינוס, אין חיים
מה זה?
זוכרים את הסרט "האמת המטרידה" של המועמד לנשיאות ארצות הברית, אל גור? אז השנה יצא סרט חדש על נזקי האדם לסביבה, והוא מטריד עוד יותר. "Seaspiracy" (Netflix) הוא סרטו של היוצר הצעיר עלי תבריזי (Ali Tabrizi). הסרט מתחיל מנקודת מוצא נאיבית וחמודה: תבריזי, חובב אוקיינוסים ויצורים ימיים, מוטרד מנזקי הפלסטיק והחד-פעמי במרחבי הים ומהפגיעה ביצורים החיים בו. על פי הנתונים בסרט, החיים הימיים מייצרים 85% מהחמצן אותו אנחנו נושמים. כבר בדקה הרביעית לסרט תבריזי מכריז שאם הדולפינים, הלווייתנים ושאר חיות הים ימותו, האוקיינוס ימות. ואם האוקיינוס ימות, הכוכב שלנו ימות.
הסרט הופך למאתגר, מסובך וקשה לצפייה כשהבמאי הצעיר נכנס עם המצלמה שלו לעולמות תחתונים: עולם הדיג הלא חוקי מול חופי אפריקה, ציידי הדולפינים ושווקי סניפירי כרישים במזרח הרחוק, והמרחבים המטרידים ביותר – הגופים להגנת הימים והסביבה שמשתפים פעולה עם עברייני האוקיינוס. "Seaspiracy" מציג תמונה קשה לצפייה, לגבי ההרס הגלובלי רחב ההיקף שנגרם מהרצון שלנו לאכול טונה בפחית, או בסושי, וחמור מכך, תמונה עגומה על תנועות סביבתיות שאמורות לפקח על הדיג החוקי בים – אך מנוצלות על ידי כסף וכוח, פרוצות לרווחה כמו רשת דייגים קרועה.
למה זה?
אם סרטו של אל גור ב-2006 לא זעזע את העולם, ראוי שסרטו של תבריזי יעשה זאת עכשיו ומיד. גם מי שאינו מתרשם מסבלם של דגי הטונה, יהיה חייב להודות בסוף הצפייה שציד ימי הורס את כדור הארץ ואת החיים שעליו, פשוטו כמשמעו. ההשלכות של הציד הרסניות בשל הפסולת הימית, הרג השוניות והאלמוגים ובעיקר בגלל שהוא יוצר חוסר איזון אקולוגי בין מינים שונים באוקיינוס, שלא מתרבים באותו הקצב שאנחנו מכחידים אותם. חושבים שאתם מודאגים ממצב האקלים? עד שלא תראו את הסרט הזה, לא התחלתם לדאוג.
דמיינו עולם ללא אוקיינוס | הטריילר הרשמי של Seaspiracy
מחזור חודשי, טמפון שנתי: מפסיקות להציף את הפח בתחבושות
מה זה?
מי שלא מרגיש ומרגישה בנוח עם שיח פתוח על הווסת הנשית, תשקלו את המשך הקריאה, כי כאן נכנסת לתמונה מהפכה ענקית. אמנם המהפכה מתחילה במוצרי היגיינה נשית רב-פעמיים, אבל היא מתרחבת לדימוי שיש לווסת ולגוף נשי בכלל. מזה שנים שמתפתחים מוצרים שהם תחליפים אקולוגיים לפתרונות הקיימים לימי הווסת. ביניהם תוכלו למצוא פדים ותחבושות עשויות 100% כותנה, גביעוניות סיליקון שאוספות את דם הווסת, ניתנות לשטיפה ולשימוש חוזר, וכן תחתונים בטכנולוגיה ייחודית שסופגים את דם הווסת ומבטיחים לך שגרה נעימה וחסרת התעסקות. כאמור, המוצרים האלה לא נכנסו לשוק השנה, הם כבר זמן רב על המדפים האינטרנטיים וזמן רב יותר נמכרים מפה לאוזן. המהפך השנה הגיע בצורת שלט חוצות בנתיבי איילון, ובו נראית אישה שאינה דוגמנית, רחמנא ליצלן, מדגמנת את תחתוני המחזור שלה. על התמונה הכיתוב "לווסת שלנו מגיע מקום של כבוד".
למה זה?
השאלה האמיתית היא למה זה לא היה ככה עד עכשיו? המוצרים הטבעיים והאקולוגיים לימי הווסת הנשיים הם תגובה למוצרים חד-פעמיים שנזרקים או נשטפים באסלה ואינם מתכלים. הטמפונים שלנו מגיעים לים, הפדים שלנו נטמנים באדמה, וככה יוצא שהתהליך הכי טבעי בגוף האישה מזהם את הטבע שנתן לה אותו. הצרכנות האקולוגית ביקשה לתת לה מקום גם בתחום של היגיינה נשית, אך היא לא צמחה מתוך חלל ריק. היא צמחה בתקופה שהאישה דורשת הכרה בגוף שלה כטבעי ויפה, ובווסת שלה כתהליך שבסופו של יום נועד לייצר חיים. היש תופעה יותר טבעית מזו?
