מסכימים? אז זהו, שלא
אני זוכרת את המכשיר הסלולרי הראשון שהוריי קנו לי. זה היה בגיל 10, קצת לפני שיצא הסמארטפון לשוק, אחרי שהתעקשתי שאני רוצה לחזור לבד מבית ספר. בגלל התקופה ובגלל המצב הביטחוני בדרום הורי השתכנעו וסיפקו לי את הביטחון ביכולת ליצור איתם קשר בכל שלב ביום. זה היה מכשיר נוקיה קטן עם כפתורים. בדיוק כמו כולם השתדרגתי גם אני כל שנתיים במכשיר נייד מתקדם יותר. אולי לא נולדתי לעידן הסמארטפון אבל בהחלט גדלתי לתוכו.
עד שנכנס הטלפון לחיי העברתי את רוב ילדותי במשחקים בחוץ ולא מול המסך הקטן. אבל גם ראיתי טלוויזיה ושיחקתי במחשב. יתכן שהייתי אובססיבית פחות בילדותי כי לא היה לי מכשיר קסמים שהסתובב איתי לכל מקום. היום, הוא מלווה אותי לכל מקום, הוא מסייע לי בעבודה ובשעות הפנאי ופעמים רבות אני מוצאת עצמי נכנסת לבדוק משהו חשוב ונשאבת לגלילה ברשתות החברתיות.
על פי איגוד האינטרנט הישראלי, עמותה שמנהלת תשתיות אינטרנט מרכזיות ואת מרשם שמות הדומיין בישראל, נכון לשנת 2022, כ-53% מבני הנוער מבלים בין שעתיים לשש שעות מול המסכים. כמו כן, האפליקציות שבהן הם מרבים להשתמש הן הרשתות החברתיות, ובהן אינסטגרם ויוטיוב. על פי המחקר יש עלייה בזמן צריכת המסך בחופש הגדול ורק 21% מההורים דואגים לבדוק את הטלפון של הילדים לעיתים קרובות ולוודא היכן הם גולשים ומה הם עושים. בשנת 2012, ביצע מכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, מחקר העוסק בשימוש מושכל בטלפונים סלולריים בסביבת התלמיד. הנתונים, לפני עשר שנים, היו דומים.
העובדה כי עבר עשור שלם והשימוש בנייד לצרכי אינטרנט לא השתנה מעידה אולי על כך שגדל פה דור אחר. האם אפשר להשוות בין הילדות בתחילת שנות ה-2000 לילדות של היום? אם דורות קודמים האמינו שילדים לומדים בחוץ, ביחסים, בספרייה, האם ייתכן שאתרי הלימוד וההתפתחות פשוט עברו לתוך המכשירים הקטנים?
למעשה ילדים יכולים ללמוד באינטרנט על כל דבר שרק יחפצו בו. הרשתות החברתיות מאפשרות לילדים להשתלב, לייצר חברויות וקשרים מכל העולם, ללמוד, לחקור ולקבל תשובות ובעיקר להעביר את הזמן ולהעסיק את עצמם. אולי ראשם תקוע רוב היום במסכים אבל יתכן כי קורים שם דברים נפלאים: שיחות עמוקות בין חברים, קריאה של פוסט בתחום שמעניין אותם, צפייה בסרטוני הדרכה ולמידה מהם, משחקים חינוכיים.
הילי עטיה, בת 10, כיתה ד' מעידה על עצמה: "אני אוהבת לאפות ולצייר. אני נעזרת בטלפון כדי להוציא מתכונים וללמוד כל מיני שיטות ציור. אני רואה את זה דרך סרטונים ביוטיוב. לפעמים אני סתם צופה כי זה כיף ולפעמים אני גם מכינה בעצמי את מה שראיתי". דרך אפליקציית הוואטסאפ היא שומרת על קשר עם חברותיה כשהן לא במסגרת הלימודים. גם לאחותה לירי עטיה, בת 7, שלומדת בכיתה ב' יש סמארטפון. אצל לירי אני מזהה סימנים של תלות בנייד, אפילו תוך כדי השיחה איתי היא אוחזת בו. בשביל לירי הסמארטפון משמש כמפלט להרגעה או ניתוק מהסיטואציה. שתיהן משתמשות בעיקר בטלפון לעומת מסכים אחרים שקיימים בבית, כמו טלוויזיה או מחשבים. לשתיהן יש הגבלת זמן שימוש והטלפון פתוח לשעתיים וחצי שעות יומיות. "בבית ספר אסור לנו להיות בטלפון במהלך היום, אלא אם כן המורה מבקשת להוציא אותו בשביל השיעור. בסוף היום אני חייבת להוציא את הטלפון ולראות מה חדש".
התשובה שלה מפתיעה אותי, מה כבר יכול להיות חדש לילדה בת עשר שהתנתקה במהלך יום לימודים. הילי מספרת לי שבסוף היום כאשר היא פותחת את הטלפון, היא מקבלת התראות מאפליקציות שונות שמעדכנות אותה מה השתנה, למשל סרטוני יוטיוב חדשים שעלו בתחומי ההתעניינות שלה, או פרק חדש בסדרה שהיא צופה בה. אני מתעקשת שזה סובל דיחוי והיא מסכמת: "זה לא כל כך פשוט לעמוד בפני זה". אצל לירי, השימוש בנייד תואם את התחביבים שלה, היא אוהבת לרקוד ולכן נעזרת ביוטיוב כדי לשמוע שירים וללמוד את הריקודים שלהם.
כשאני שואלת את לירי מה למדה מהנייד היא עונה: "למדתי שהטלפון עושה משקפיים". כבר מגיל צעיר הייתה חשופה למסכים והביעה בהם התעניינות רבה. לפני כשנה, אובחנה עם קושי בראייה שמחייב אותה להרכיב משקפיים. את הסיבה לכך הרופא אמר והיא חקוקה בראשה. אך עם זאת, כששאלתי אם תהיה מוכנה לוותר על הנייד ענתה ללא היסוס: "לא!" ללירי אסור לקחת את הנייד איתה לבית ספר, היא יודעת למה, "כי ככה לא תלמד כלום בשיעור ולא תהיה חכם".
אמנם זמן המסך מוגבל ואת כל התכנים והאפליקציות שהבנות רוצות להוריד – אמא שלהן צריכה לאשר, אך שתיהן מעידות כי אם יחרגו בזמן, לרוב הוריהם ישתכנעו ויפתחו להם את הגישה. את ההגבלה בזמן הן לא אוהבות אבל את הסינון של התכנים הן מקבלות בהבנה ויודעות שזה נעשה לטובתן. אמא שלהן, צליל כהן-עטיה, בת 37, נשואה פלוס ארבע בנות, מעידה כי הסיבה שבגללה קיבלו טלפונים בגיל כל כך צעיר היא בעיקר חברתית, "להילי הבאנו סתם טלפון למשחקים כדי שתפסיק לבקש את הנייד שלנו ואז זה הפך להיות לחץ חברתי כי יש לכל החברות שלה ועם לירי זה היה בלתי נמנע כי יש להילי והיא ראתה ורצתה גם".
צליל, גננת במקצועה, מעידה כי המסכים השתלטו גם על תחום עבודתה. הילדים אצלה בגן עדיין צעירים ואינם מבקשים או מראים סימני המתמכרות למסך, אך הטכנולוגיה כיום הפכה את שיטות הלימוד לפשוטות יותר: "בעבר על מנת ללמד את הילדים משהו חדש, הייתי מציגה תמונות ומנסה להסביר בעל פה, כמה שיותר מפורט את התהליכים של דברים, למשל תהליך הפקת שמן הזית בחנוכה. כיום אני מוצאת סרטון ביוטיוב שמסביר את הדבר בצורה הטובה ביותר ומציגה להם את זה על הטלוויזיה החכמה שבגן. הילדים צופים וההבנה יותר טובה, הם קולטים בקלות יותר ומצליחים לחקות את התהליכים שראו". חשוב לה לציין כי מסך הטלוויזיה לא משמש חלק מהותי בשגרת היומיום, בניגוד לצהרונים, וכי גם אם יש סקרנות מאוד גדולה בקרב הילדים להמשיך לצפות במסך לרוב תצליח להסיח את דעתם ולגרום להם ללכת לשחק.
"ילד שחשוף יותר למסכים יודע יותר, הוא מתקדם עם הקצב. ילדים שמוגבלים במסכים הם ילדים שלרוב יש להורים זמן להעשיר את הידע שלהם". מוסיפה. עם זאת היא מסתייגת ואומרת: "גם ילד שנחשף הרבה, לרוב לא נחשף לדברים טובים. וזה חורה לי לפעמים שאחרי שאני משמיעה להם שיר של יגאל בשן ושואלת מה ירצו לשמוע הילדים עונים לי 'מהפכה של שמחה'". גם פה ניתן להצביע על השוני בין ההווה לעבר ואולי אפילו במנטליות. בעוד שהדור המבוגר יותר מחשיב את התרבות הפופולרית של היום לנחותה, הדור הצעיר מכיר ומרבה לצרוך אותה. שאלות כמו האם זה טוב או רע, ברוב המקרים, כבר לא רלוונטיות לתקופה.
במחקר שנעשה ע"י פרופ' אליאס אבוג'אוד (2006) ומוזכר בספר "דור ה-Y בישראל" (פרק 7) שכתבו עוז אלמוג ותמר אלמוג, נמצא כי אחד מכל שמונה אמריקאים מתקשה להתנתק מהאינטרנט למשך יותר מכמה ימים. אבוג'אוד שם אצבע על תהליך התמכרות שנראה כבלתי הפיך ושמוביל לעידן התנהגותי נורמטיבי חדש. דפוס ההתמכרות לאינטרנט יוצר דחף בלתי נשלט להמשיך לגלוש. אם כך, חשיבותה של המדיה הדיגיטלית בחיי הצעירים רק גדלה. כיום ישנו קושי נפשי לחיות ללא מדיה צמודה.
בהתבוננות של אחר צהרים רגיל בבית משפחת עטיה, היה ברור כי החיים מתנהלים בקצב טכנולוגי אחר. האבא, מהנדס תוכנה בהייטק, שידרג את הבית בכל הגדג'טים שאלי אקספרס מציעה; במטבח יש את אלכסה ששולטת על כל דבר חשמלי בבית, מנעולי דלתות ומתגים שנשלטים דרך הניידים של כולם ובכל חדר יש טלוויזיה ומחשב.
ילדים אומנם קטנים יותר ממבוגרים אבל הם לא פחות חכמים מהם. ילדות משפחת עטיה אמנם לא עובדות עם הנייד אבל הן יודעות לתפעל אותו ושולטות היטב בכל דבר. השיחה שמתנהלת בין החברות מתקיימת ללא השתתפות אקטיבית של ההורים, וחברה של הילי יצרה איתה קשר ישירות כאשר רצתה להיפגש איתה למשחק אחר צהרים. לירי יצרה עולם משלה כאשר ישבה מול הסמארטפון וצילמה עצמה רוקדת או מכינה דברים ל"צופים" שלה. והכנה של הפנקייקים לקינוח או שיעורי הבית על הפנדה האדומה הצריכו גלילה פשוטה בגוגל כדי להשיג את הידע הנדרש. זה נתן להן עצמאות להעסיק את עצמן, ללמוד ולעשות שיעורי בית, לשחק ולשמור על קשרים. בנוסף, הן הציעו לי מספר פעמים לשחק גם משחקי קופסא וכשירדה קצת השמש הן יצאו לחצר לשחק בכדור. אז נכון שהסמארטפון היה נוכח אבל הוא שימש בעיקר לטוב ומעל הכל הוא נכבה אוטומטית אחרי ארבע שעות. נפלא!
