"ת'ור: אהבה ורעם": יוצרי "מארוול" שכחו מה שהמציאו בעצמם

מאת:תמה ספיר
שתפו

כיתוב בצבעי תכלת-אדום על גבי שחור, הלוגו של הסרט "ת'ור: אהבה ורעם"
סאונד-טרק מעולה, סיפור פשטני. אולי אחרי סאגת הנוקמים יותר קשה לייצר סרטים מורכבים " צילום מסך מתוך YouTube

סרטי חברת ההפקות "מארוול" כבר מזמן נכנסו למיינסטרים, והם לא פונים רק לקהל המצומצם של אוהבי גיבורי-על. אולי העובדה הזאת באה בעוכרי הסרט החדש של הסטודיו, "ת'ור: אהבה ורעם", כי אף על פי שהסרט מהנה לצפייה, הוא איבד מרכיב חשוב בדרך. זהירות, ספוילרים

פעם סרטי גיבורי-על נחשבו לז'אנר שולי, אפשר לומר של חנונים. אלו היו סרטים שמבוססים על קומיקסים ישנים, והדגש בהם היה על דמויות הגיבורים והנבלים ובעיקר הקרבות ביניהם. אבל ב-2008, כשיצא הסרט הראשון של איירון מן מבית "מארוול", נפל דבר בעולם הקולנוע. הסרט הזה התחיל את סאגת העולם של "מארוול" (MCU- Marvel Cinematic Universe) ושבר את תקרת הזכוכית של סרטי הנישה היישר אל המיינסטרים. רוברט דאוני ג'וניור, המגלם את טוני סטארק, הכניס בתפקידו האדיר הומור, עוקצנות ואופי שהעולם לא הכיר קודם.

"מחצית": ג'יי לו מראה לכולם איך עושים את זה נכון
פואטרי סלאם: חוקים זניחים ודעות חשובות
"חתונה ממבט ראשון": מפגש הזוגות חושף פורמט מעייף שמסרב להתחדש

מאז ועד היום הקהל התאהב בסרטי "מארוול". הם שנונים, צבעוניים, בעלי אפקטים ויזואליים שאולפנים אחרים דוגמת DC ו- Warner Brothers לא מתקרבים אליהם.הם מארחים בתפקידים ראשיים כוכבי ענק- מדאוני ג'וניור וכריס אוונס, עד למארק רופאלו וכריס המסוורת'. אבל בעיקר, סרטי "מארוול" הצליחו כי הם שברו את הרעיון הפשטני של טוב מול רע בסרטי גיבורי על. ת'אנוס ("הנוקמים: מלחמת האינסוף") הוא הדוגמה המושלמת – הנבל שהצליח לשכנע מחצית מאיתנו שהוא צודק. ת'אנוס היה רשע שרצה למחוק מחצית מהנשמות ביקום בנקישת אצבע, אבל הייתה לו סיבה. הוא הבין שאם ינקה באופן רנדומלי מחצית מהחיים, למחצית השנייה יהיה יותר טוב. לא סתם הרשת התמלאה במשפטי "THANOS WAS RIGHT" מיד אחרי הסרט, כיוון שהתחברנו למסר של הנבל. מעבר לת'אנוס, ניתן לראות את הרעיון הזה בסרטים נוספים. ב"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", שני גיבורי-על, ששניהם מבחינתנו בצד של "הטובים", התחילו לריב עם זה, וב"ספיידרמן: אין דרך הביתה", התחלנו לפתח מעט סימפתיה כלפי הגובלין הירוק שלא רוצה להיפרד מכוחותיו, ולחזור להיות אדם נורמלי ומשעמם. ככה "מארוול" הצליחו לערער לנו תפיסות עולם קלאסיות, וזה מה שיפה בהם.

גבר עומד מצד שמאל, מול אישה שעומדת בצד ימין, הם לבושים תחפושות של גיבורי על, מסתכלים אחד על השנייה וברקע בית שעולה באש
כשהגיבורים מצילים את העיר ממפלצות, אבל לא דואגים לנזק המשני. כריס המסוורת' ונטלי פורטמן ב"ת'ור" | צילום מסך מתוך YouTube

ב"ת'ור: אהבה ורעם", שיצא בחמישי האחרון (7.7) לקולנוע, אין שום דבר מזה. סיפורו של הנבל, גור משמיד האלים (כריסטיאן בייל), ואיך הגיע להיות מפלצת שצדה אלים מוצג לנו בהתחלה ומנסה לעורר בנו סימפתיה דרך בתו המתה. הוא מאוכזב מהאל שלו אליו התפלל לישועה, וכשפגש אותו גילה גור שאין שום נצח מובטח ושתכליתו בעיני האל היא לסגוד, לסבול ולמות. מרגע זה והלאה הרשע, גור, הוא פשוט רשע. הרצון לנקום באל שאכזב אותך הוא מובן, אבל מה עם שאר האלים? גם הם איכזבו? או שהם דווקא היו טובים לחסידים שלהם ודאגו לצרכיהם? את זה אנחנו לא מגלים. ואם כבר העלילה מונעת מביקורת על האלים, למה לא לקשר את זה לחברה שבה אנחנו חיים, לסגידה מיותרת והבטחות חסרות שחר על החיים שלאחר המוות? על המתח שבין אמונה לדת, שבין חילון לריקניות, שבין אלוהים למשמעות? גם כאן הבחירה הייתה להישאר בעולם של "מארוול" ולשכוח מהחברה האנושית. ומה עם ת'ור? אם כל האלים מאכזבים, האם גם ת'ור מאכזב את נתיניו? אף על פי שהוא משאיר אחריו הרס רב, נתיניו מעריצים אותו. כך נראה טוב מוחלט, אין לנו מילה רעה להגיד עליו.

מחווה יפה ל- Guns N' Roses, עכשיו תחזירו לי את טום הולנד. הטריילר הרשמי של "ת'ור: אהבה ורעם" | מתוך YouTube

הסרט אמנם מהנה, מלא בהומור האופייני ל"מארוול" ולבמאי הניו-זילנדי המצוין טאיקה וואיטיטי, שביים גם את הסרט האחרון של ת'ור (כמו גם את "ג'ג'ו ראביט", עליו זכה באוסקר). הוויזואליות בסרט מזכירה משחק מחשב ברמה גבוהה מאוד והסאונד-טרק תרם להעלאת האדרנלין, כששילב בסצנות רבות שירים אייקונים של "Guns N' Roses" (הלהקה האהובה על וואיטיטי). אין ספק שהבחירה לפתוח את הסרט עם "Welcome to the Jungle" בזמן קרב אפי של ת'ור עם חייזרים, או להשמיע את "Sweet Child O' Mine" ברקע סצנה של ילדים שנלחמים עם כוחות-על, הייתה בחירה מעולה והעלתה חיוך על הפנים. המשחק של המסוורת' משכנע, ונחמד לראות את אל הרעם מגלה רגשות ומחפש משמעות לחייו, אחרי שאיבד את כל מי שיקר לו. אבל בתוך סצנות מרהיבות של קרבות מול יצורים מגלקסיות שונות נשכח מרכיב מהותי שהופך את סרטי "מארוול" למה שהם.

גבר ערום עם הגב לצופים "קשור" בחבלים זוהרים לרצפה. מולו גבר בתלבושת זהב וחמש נשים בטוגות יווניות לבנות
אוקיי יש לנו את כריס המסוורת', מה עכשיו? "ת'ור: אהבה ורעם" | צילום מסך מתוך YouTube

כמו כל סרט של "מארוול", המונים נהרו בסוף השבוע האחרון לראות את הסרט, והרווחים מאולמות הקולנוע הגיעו בסוף השבוע לכ-140M דולר (כך לפי Deadline), יותר מהסרט האחרון של ת'ור (ראגנרוק). אך הדירוג של הסרט ב-Rotten Tomatoes עומד על 68% נכון ליום שישי, והדירוג של IMDB הוא 7.0. "ת'ור: אהבה ורעם" לא מציג לנו שום מורכבות, למעשה הוא מחזיר אותנו אחורה למבנה הקלאסי של גיבור מול נבל, טוב מול רע. הטוב נשאר טוב במשך כל הזמן, בלי לעשות חשבון נפש לעצמו. הרע נשאר רע, עד הרגע האחרון שבו הוא מחזיר את ילדתו לחיים רק כדי לחבק אותה דקה לפני שמת. הנקמה היא רעה, האהבה היא טובה– וברור לכולנו מי ינצח בסוף. נקווה שסרט ההמשך של "הפנתר השחור" שיצא בנובמבר הקרוב לא יתחמק מסוגיות חברתיות מורכבות ויהיה עם עלילה מורכבות קצת יותר.


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות

כתיבת תגובה