לא מתנצלת שהיא לא סבתת השנה, רואה את הבן שלה יותר כחבר מאשר בן והתפקיד שלה לא מסתכם בבית- ציפי רפאלי מציגה מודל אימהי אחר ועדיין שומרת על הדומיננטיות שלה במשפחה
דוקו ריאליטי הוא לא דבר חדש על המסך הקטן. משפחת קרדשיאן שהייתה לחלוצה בעולם ב-2007, הובילה להתפתחות הז'אנר. בגזרה הישראלית אפשר למצוא את "הבוזגלוס", "פוליאקובים", "אחותי ג'קי", "קוקה בע"מ" ובקרוב יעלה דוקו על משפחתם של אלירז שדה ואילנית לוי ב-HOT. אבל אין ספק שדוקו על משפחת רפאלי, שידועה בקנאות לפרטיות שלה, לא היה לפני.
איפה המהפכה: על מסך הטלוויזיה נשים הן עדיין מוצר צריכה
"גורנישט": סוכריות קופצות בעטיפה ריקה
"שמואל" אגדת היפ-הופ: ההצגה שבועטת את התקינות מחוץ לדלת
"רפאליס", בהפקת יואב גרוס ומעיין אברהם, משודרת בימים אלה ב-HOT3 ומספרת את סיפורה של משפחת רפאלי: ציפי ורפי וילדיהם בר, און ודור. לפעמים גם מגיח ניל, הבן של ציפי מהנישואים הקודמים. פרק הבכורה נפתח באווירה פסטורלית ובהתרגשות המשפחה לקראת שחרורה של ציפי מכלא "נווה תרצה", אחרי ריצוי של שמונה חודשים בגין העלמת מס. ההתרגשות של המשפחה מחזרתה מכתיבה את המשך הפרקים, בהם ציפי דומיננטית. ציפי כזו לא רק בתוכנית- מהר מאוד אפשר להתרשם מהדומיננטיות ומההשפעה שלה על המשפחה. באופן מעניין, היא מצליחה להיות כזו תוך שהיא מאתגרת את הציפיות ממנה כאם, כרעיה וכסבתא. ציפי מציעה מודל אימהי אחר ולא עונה על התפקידים ה"נשיים" כפי שמצופים בחברה.
און מספר שחסרה לו דמות נשית בלי הנוכחות שלה, כמבטל לגמרי את זו של אחותו בר, ומדבר על צניחת הקריירה שלו בתקופה שבה ציפי הייתה בכלא ולא תפקדה כסוכנת שלו. כשהיא משתחררת, היא אכן נותנת אהבה לבנה האהוב והמועדף וחוזרת לנהל את הקריירה שלו. הפרק החמישי מציג את אימא אהובה, אותה און מתאר כאימא שנייה שלו, שהוא די גדל אצלה בתור ילד, בזמן שהוא אוכל אצלה קוסקוס ומסכים איתה שאוכל כזה אמא ציפי לא מכינה. אהובה מספרת שהייתה אוספת אותו מהגן ואון היה עושה הכל בביתה- מתקלח, משחק ואוכל, עד שציפי הייתה מגיעה לאסוף אותו בלילה. המפגש הזה מלמד אותנו שציפי היא לא מסוג האימהות שמקדישות את כל כולן לטיפול בילדים. למרות זאת, היא עדיין דומיננטית בחייו של און. הדמות הנשית שהייתה חסרה לו היא גם סוכנת וגם אימא- אבל לא כמו שהחברה מכירה את התפקיד.
גם הקשר של ציפי ורפי מלמד על ערעור חלוקת התפקידים המגדריים המוכרים, במסגרתה האישה שייכת למרחב הביתי והגבר למרחב הציבורי. את חסרונה בבית, רפי מתאר כחלל עצום שנפער ועם הפרקים אנחנו עדים לאופן בו הוא עורג לה, לאהבה ולגילויי החיבה ביניהם. הכינוי ההדדי, "גורון", כנראה ייזכר לדורות. לצד חגיגת האהבה, נחשף משבר זוגי מעברם. הם היו על סף גירושים בגלל שציפי נהגה לבלות וכמעט שלא הייתה בבית. רפי הוא דווקא זה שמצטייר כמשפחתי וביתי. כשהיו קטנים, הוא בילה עם הילדים מהבוקר עד הלילה והיום הוא זה שנהנה עם הנכדים. ציפי פחות. היא לא מתביישת להגיד בחופשה שלהם לבד, שלפעמים כיף בלי הילדים. נראה שגם הילדים מודעים לתפקידים השונים של ציפי ורפי. בכל פלאשבק של דור, אבא שלו נמצא, בר מתארת את ציפי ככוח המניע של הבית וכזו שאחראית על תשלום החשבונות והקריירות. ורפי? הוא הלב.
בני המשפחה לפעמים מבקרים את האופן בו ציפי ממלאת את התפקידים שלה, אבל היא בכל זאת דומיננטית עבורם ולא מתנצלת. בר אומרת לציפי שלא הציבה לה גבולות בתור ילדה ושהיא למדה ממנה מה לא להיות. גם לגבי הסבתא שהיא לבר יש ביקורת- היא מרגישה שלשמור על הנכדים זה תיק בשביל ציפי. למעשה בר גם די חוששת מזה, כי ציפי לא יודעת לתפעל את האביזרים בביתה, שכמובן מתקשרים למטבח: "את יודעת להשתמש במיקרו שלי? […] את לא יודעת להדליק את הגז אצלי", בר אומרת לה. היא שמחה בשביל ציפי שהיא מבלה עם חברות, אבל היא כנראה לא תזכה בתואר "סבתת השנה". אך הוויתור על התואר לא נראה כמשנה לציפי. היא עצמה אומרת לניל, אותו היא מתארת יותר כחבר מאשר בן, שהיא לא סבתא לפי הספר, והוא בתגובה אומר שהילדים שלו התרגלו שאין להם סבתא.
ציפי לא עונה על ההבניות הקלאסיות של התפקידים הנשיים: להיות בבית, לרצות לבלות אינספור שעות עם הנכדים והילדים ולהעניק חום ואהבה באופן תמידי. אמנם אחרי השחרור שלה היא מרגישה שהיא רוצה להיות יותר בבית לעומת הימים שלפני המאסר, בהם נהגה לבלות רוב הזמן בחוץ. אפשר למצוא אותה לרגעים במטבח, מבשלת לבר צלי ומכינה לרפי קפה, באופן שמפתיע אותו.
גם את הרגישות המתפרצת שלה בר מבקרת. בשיחה ביניהן, בר אומרת לציפי שכשהיא הייתה בדאון, אי אפשר היה להיות בבית ומוסיפה ואומרת שבתור האישה של הבית, היא זו שאמורה להיות אחראית על השמחה בתוכו. אבל ציפי לא מוותרת על הרגישות שלה ומבקשת שלא ינסו לשנות אותה: "תמיד ציפיתם שרק אני אעשה את הכל, לא יכולתם להבין שגם אני בן אדם, שגם אני יכולה להישבר לפעמים".
התפיסה הרווחת היום היא שאמא היא דבר מהותי בתוך משפחה. העובדה ש"יום המשפחה", שצוין לפני חודש, כונה פעם "יום האם" מלמדת אותנו על כך. חלוקת התפקידים הבינארית שהחברה דורשת מאישה וגבר בתוך תא משפחתי, היא לא דבר חדש, אבל זה שציפי רפאלי בועטת את ההגדרות האלה, דווקא כן. ציפי לוקחת תפקיד דומיננטי במשפחה שלה, אך לא רק כאמא וגם לא במסגרת מילוי התפקידים הנשיים, כפי שהם מובנים בחברה. היא בוחרת למלא בתוך משפחתה את התפקיד שמתאים לה כאדם, לא כאישה. נראה שלא חשוב לה להיות אמא מושלמת, ויותר מכך- הביקורת על כך לא מפחידה אותה, גם כשהיא באה מהמשפחה עצמה.
"רפאליס" משודרת בימי שני ושלישי ב-HOT3
