"המסעדה הבאה של ישראל" (רשת 13) מביאה אל המסך פורמט ישראלי מקורי, רק חבל שאת האוכל שלה היא דואגת להרחיק מפה
התגעגעתם לתוכניות אוכל? גם אנחנו. השבוע (שני) שודר פרק הבכורה של התוכנית "המסעדה הבאה של ישראל" בערוץ 13. צוות השופטים מוכר מ"משחקי השף": אסף גרניט, מושיק רוט ויוסי שטרית, ותוספת רעננה הצטרפה, דמות נשית מכובדת- רותי רוסו, עיתונאית, שפית ואחת ממבקרות האוכל החשובות בישראל. וזה לא החידוש היחיד וגם לא המרכזי- זוהי תוכנית מקור ישראלית עם פורמט חדש: בכל פרק בשלב האודישנים, מתמודדים ארבעה מתחרים על אפשרות לפתוח מסעדה עוד בסוף הערב, בחלל שהוכן במיוחד לכך במרכז תל אביב. ללא ספק, אחלה הישג ישראלי לפתוח איתו את 2022. אבל עד שיוצרים תוכנית מקור ישראלית עם פוטנציאל אדיר וחידוש חזק, ציפינו שתמשיך את הקו ותמציא קונספט מקורי ישראלי גם באוכל שהיא מציעה. אבל במקום, הפורמט עסוק בהתרחקות מהמקור וממשיך לחפש החוצה- מדינות אחרות אותן מבקש להביא אל הצלחת הישראלית, ובכך לא מחדש בכלל.
"אסירות": הדוקו החדש של "כאן 11" מציג כרוניקה של גורל ידוע מראש
איפה המהפכה: על מסך הטלוויזיה נשים הן עדיין מוצר צריכה
"שעת אפס": ההוכחה שהרשתות החברתיות הפכו לבית המשפט העליון
"איזה טיול זה היה"
פרק הבכורה נפתח כשגרניט הסביר על שלב האודישנים- ארבעה מתמודדים שיציעו קונספט למסעדה שירצו לפתוח, כולל השם, העיצוב ושתי מנות הדגל מהתפריט. ארבעת השופטים עמדו בחלל מרכזי מול ארבע דלתות שלצידן שמות המסעדות ושעיצובן מרמז לקונספט. כל אחת מהן הייתה ברוח יעד אחר בעולם: תאילנדית, דיינר אמריקאית, איטלקית ואחת ביתית ישראלית, שגרניט זיהה ככזו ולכן אמר שהיא מלחיצה אותו. נראה שהקורונה שכבר הרבה זמן לא מאפשרת לטעום אוכל של מדינות אחרות, יצרה תחושת מיאוס באוכל הישראלי. כך שאם אי אפשר לטעום אוכל של חו"ל, נביא אותו אלינו לצלחת. ואכן, השופטים התרגשו מהביקור במסעדות והתייחסו לכל העניין כאל מסע מסביב לעולם. אפילו שטרית התמסר לחוויה ואחרי שיצא מהמסעדה התאילנדית, אמר כאילו נחת בנתב"ג: "איזה טיול זה היה".
"טאי טה": להגיע לתאילנד בלי ג'ט לג
לי פטדי מלילי (30) המתמודדת הראשונה שהציגה את הקונספט למסעדה שלה, "טאי טה". היא נולדה בבנגקוק, נשואה לתאילנדי, בת לאם תאילנדית ולאב מסעדן ישראלי, שהם בעלים של מסעדת "בית תאילנדי", הנחשבת למסעדה התאילנדית הטובה בארץ. מלילי אמרה שהיא לא מתחרה בו, אלא רוצה להביא את הקול שלה. שתי מנות הדגל שהכינה לשופטים היו תאילנדים אסליים- אחת של דג לברק על סלסילה של ירקות, והשנייה קארי. אבל נראה שהקול שהביאה דומה לזה המופיע בתפריט במסעדה של הוריה, המציע את המנה "יאם פלה פלו"- פילה לברק ומעליו סלט של מנגו ירוק ועוד כמה מנות עם קארי שגם מלילי הכינה כמנה שנייה. אזהרת ספוילר: נראה שהיא בכל זאת ניצחה את אבא שלה כשהשופטים החליטו שהמסעדה שלה תיפתח בסיום התוכנית ולנו יש אפשרות להזמין בה מקום עוד השבוע, לעומת "בית תאילנדי" שאליו צריך להזמין מקום די הרבה זמן מראש.
"פראייר": באמריקה כבר לא נהיה
שלושה מתמודדים הגיעו להציג את הקונספט שלהם- דיינר אמריקאי. איתי לוקץ' (30), ראפר במקצועו, אבל רגיל להגיח לאודישנים מסוג כזה (כמו שעשה ב"משחקי השף" של רשת 13), מתן שרון (35) ואורן ברזילי (36). למנה הראשונה שהגישו, קראו "נס פח השמן" שהיא בקיצור- סופגנייה מלאה בשמן, כיאה לדיינר אמריקאי. השופטים התלהבו מהעיצוב שבאמת היה נראה מזמין ומרגיש אמריקה והתרשמו שהקונספט יכול לעבוד ושכמעט ואין כאלו בארץ. אבל חוץ ממסעדות המזון המהיר שיש בה בשפע ושלא יכולות שלא להזכיר את אמריקה, גם קונסטפים של דיינרים אמריקאים אפשר למצוא אצלנו כמו "דיינר" ו"הדיינר של ג'וצה" התל-אביביות. בכל אופן, חוץ מהעובדה שדיינר אמור להיות מהיר והמתמודדים קצת התעכבו- הייתה בעיה קריטית אחרת – האוכל לא היה טעים והשופטים התבאסו.
"פונטה": ידעתם ש"די" באיטלקית זה קדימה?
המדינה השלישית אליה הגיעו השופטים במסעם הייתה איטליה. דוד שושן (39) הוא שף שהתגורר באיטליה כתשע שנים ולדבריו, ראה שם עולם אחר. שושן רוצה להיות השגריר הלא רשמי של המטבח האיטלקי בארץ ואולי בשל כך הוא רוצה לקרוא למסעדה שלו "פונטה", שפירושה גשר באיטלקית. במהלך הפרק למדנו ממנו עוד מילה או שתיים באיטלקית כשדיבר אל השופטים באיטלקית שוטפת תוך כדי שבישל, אבל מה שרצה להגיד בגדול הוא ש"די" היא קדימה באיטלקית, ושהשף שלו באיטליה נהג לומר אותה. ולעניין האוכל – שושן הגיש שתי מנות ברוח איטליה הכוללות טוגנים מקמח שהגיע מסיציליה וכמובן – איך לא, פסטה – ממולאת בדלעת וחמאה. אבל לגרניט הספיק לטעום את המנה הראשונה כדי לדעת ולהכריז שהוא צריך לפתוח מסעדה. ההתלהבות שלו כנראה הדביקה את השופטים האחרים, שאכן העבירו אותו.
"אביבה": אוכל לא, אבל שיר ישראלי מתקבל
את אביבה אבידן (68) אנחנו מכירים כזמרת ("איש יקר שלי", "יהיה בסדר" וכמובן "פרי גנך" הנצחי), אבל מסתבר שהיא רוצה לפתוח מסעדה ולקרוא לה בשמה. האודישן שלה נפתח עם ביצועה לשיר "צל עץ תמר" וכמו שניחשו השופטים, הקונספט של המסעדה כמו שאבידן תיארה הוא "סטייל טברנה יוונית", אבל השופטים מיהרו לתקן אותה ל"טברנה ירושלמית". כשסיפרה שהיא רוצה שירגישו בה אוכל של אמא, הם נראו הרבה פחות מתרגשים. רק כשהבליחה משפט על המקור של קציצות הפרסה שהכינה- סבתא רבא של ילדיה שהיא יווניה מסלוניקי שהתגוררה בלונדון, גרניט התעורר ואמר שהעסק מתחמם. אולי קציצות פרסה לא מספיקות לגרניט, אולי הן חייבות להיות מיובאות מחו"ל, ואם יש פה טיול שורשים – מה טוב. מהמנות שהגישה לשופטים כמעט לא נשאר כלום, גרניט אמר שהוא מרגיש בבית ושנוח ונעים לו ושטרית הוסיף שהקונספט יכול לעבוד. ובכל זאת, אבידן לא עברה את האודישן. כמו שאמרה רוסו "זו לא מסעדה, זה בית", ובית הם לא רוצים.
פרק הבכורה הציג פורמט מקורי ישראלי מבטיח שגורם לתחושת גאווה ישראלית, אבל נראה שהוא לא גאה באוכל שלו. הוא מבקש להרחיק את המטבח הישראלי ולהביא במקומו מדינות אחרות, ובכך החידוש הענק שמציע מתגמד ולמעשה לא מחדש דבר. במקום להסתכל פנימה ולקפוץ על ההזדמנות לייצר קונספט ישראלי מקורי גם באוכל, הפורמט בחר להימנע מכך ולהמשיך להישען על אוכל סטייל חוץ. מרגיש פספוס ענק, וחבל.
