סטודנטים במסלול כתיבה כותבים ביקורת תרבות

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

הוקם ומופעל על ידי הסטודנטים בחוג לתרבות, יצירה והפקה במכללת ספיר

הגיע הזמן להאט 

אם קצב החיים המהיר טוב לכם – המשיכו לכתבה הבאה. אבל אם קשה לכם ואתם רוצים שינוי אני פה לספר שמותר להאט, ואף רצוי! תמצאו כאן מחשבות על מה שבאמת חשוב, איך להתנתק כדי להתחבר, וכמה טיפים מהמומחה, עמית נויפלד מחבר הספר "היסטוריה של מהירות"

מאת צופיה אשואל

cedric-fox

לתנועת ההאטה נחשפתי לראשונה כששמעתי באחת הנסיעות את הפודקאסט "למה חשוב להאט?" שבו מתן חכימי אירח את עמית נויפלד, עורך אתר תנועת ההאטה ומחבר הספר "היסטוריה של מהירות" בכדי להציג את ערכיה של התנועה. הרעיונות של תנועת האטה סיקרנו אותי – לאכול מזון ביתי וטרי, להסכים לעצמי לשוטט ולהשתעמם מידי פעם, לא למהר למלא חללים בעוד עשייה ורעש, להגביל את העבודה לשעות מסוימות, להתנתק לעיתים קרובות יותר מהטכנולוגיה כדי להתחבר לאנשים שסביבי. 

השיחה עם נויפלד העלתה בי כל מיני מחשבות על צורת החיים הנוכחית שלי ושל הסביבה הקרובה אליי כמו מה יקרה אם לא נמלא כל חלל ישר במוזיקה, ונתפנה להקשיב לקולות שנמצאים סביבנו ואנחנו כמעט תמיד משתיקים אותם. ומה אם נסכים לעצמנו ללכת, בלי לדעת לאן, פשוט לשוטט. התחלתי לנסות ליישם חלק מהדברים והופתעתי לגלות כמה הצעדים הקטנים לעבר האטה כבר מביאים יותר שלווה לחיים, גם בלי לעשות שינויים דרסטיים. 

מושפעת מרעיונות תנועת ההאטה החלטתי להתמסר למה שהיקום מזמן אליי בלי לרוץ ממקום למקום וראיתי כמה צבע זה מוסיף לי לחיים. אחד המפגשים המעניינים שקרו לי בחודש האחרון היה בטעות, שלמזלי לא מיהרתי לתקן. זה קרה כשבאחת הנסיעות לא הפעלתי ווייז, ועם עודף מחשבות לקחתי את הפנייה הלא נכונה. לקח לי זמן להבין את זה, כי מרוב ההרגל לנסוע על אוטומט לפי הווייז, אני כבר לא שמה לב לדרך. כשהבנתי שאני לא בכיוון הנכון התלבטתי אם לעשות פרסה אבל חשבתי שאם כבר הגעתי עד שם, אשוטט קצת. בטיול הספונטני שארגנתי לעצמי נכנסתי לחנות קרמיקה קטנה שהופיעה בשולי הדרך ושם פגשתי את רוי. אדם בשנות ה-70 לחייו, יוצר סבונים טבעיים, כלי קרמיקה, ובונה גיטרות בבית מלאכה קטן ועמוס חפצים. מעבר לשיחות על העיסוק המשותף שלנו, הקרמיקה, היה לנו פשוט כיף לדבר ולהיפגש. המקריות של המפגש השרתה אווירה אחרת, פתוחה ומשוחררת יותר, וזו היתה אחת השיחות הטובות שהיו לי בזמן האחרון, החיבור שנוצר ביני לבין רוי נשמר גם לאחר מכן והרווחתי חבר חדש. מעבר לקשר שנוצר ההסכמה לשוטט ולזרום עם הטעות הביאה לי נחת, בסיטואציה אחרת בטח הייתי מפעילה ישר ווייז וחוזרת על עקבותיי עם רגשות של הלקאה עצמית. איזה מזל שהסכמתי לטעות ולתעות בדרך. 

החלטתי לשבת לשיחה עם עמית נויפלד עצמו ולהבין איך אפשר ליישם את הערכים של תנועת האטה בחיים בצורה עמוקה ושורשית יותר, הנמשכת לאורך זמן. 

אז מה היא תנועת ההאטה?

נויפלד מציג את תנועת ההאטה כתנועה שמבקשת להוביל למפנה תרבותי באופן שבו אנו עושים שימוש במשאב היקר שיש לנו עלי אדמות וזה הזמן שלנו. היא מבקשת להרהר ולערער על כל מיני מוסכמות חברתיות שהתרגלנו לחיות לפניהן. למשל, שצריכה יכולה לגרום לנו לאושר בר קיימא או שעבודה או קריירה זה הדבר ששווה להקדיש עבורו את רוב שעות הערות והאנרגיה שלנו, להתקדם יותר, להרוויח יותר וכל זה בכדי להשתעבד לאותו מנגנון של צריכה שאמור לגרום לנו אושר.

תנועת ההאטה אומרת שבאורח החיים המהיר הזה שבו אנו עובדים, צורכים, ישנים ובין לבין צופים בטלוויזיה, אנחנו מפספסים את כל מה שחשוב בחיים, את האנשים שחשוב לחיות לצידם. את המשפחה, החברים, פעילויות פנאי כמו תחביבים, קהילה. תנועת ההאטה מבקשת להחזיר את הקשרים החזקים שפעם היו יותר נוכחים בחיים.

ומעבר לכך, הגוף שלנו גם דורש שנאט. הרבה מאיתנו סובלים מכל מיני בעיות, מחלות כאבים בגב, בכתפיים וכו. חצי מאיתנו חולים חצי מהזמן בלי לדעת את זה. אנחנו לא מבינים שלקצב החיים יש השפעה פיזית עלינו. הגוף שלנו מנסה לאותת  לנו שאנחנו לא חיים בהלימה לקצב הטבעי שלו. לא מזמן השיקה חברת נורופן פרסומת חדשה שהיא דוגמא לכמה איבדנו את הכיוון. הפרסומת הציגה תמונה של אשת עסקים ממהרת ברחוב וקול קרייני אומר: "סגנון החיים המערבי יכול להוביל לכאבי ראש, בשביל זה אנחנו פה- נורופן!" אם אורח החיים המערבי גורם לכאבי ראש אז אנחנו צריכים לחיות עכשיו על כדורים לשארית חיינו?! אולי הגוף פשוט מבקש מאיתנו להאט! 

איך עושים את זה בפועל? למשל העבודה דורשת מאיתנו זמינות, איך אפשר להתנתק?

אין שום דרישה כזאת, זה הכול בראש שלנו שיש דרישה כזו. כל עוד אנחנו לא מנתחי מוח בכירים או עיתונאים בתחום הפלילי שצריכים להיות זמינים, אין שום סיבה שבן אדם יהיה זמין לאורך כל שעות היום. אגב באירופה, במדינות כמו צרפת כבר חוקקו חוקים שאסור אחרי השעה שש בערב לשלוח מיילים לעובדים. הציפייה שנהייה זמינים זו מחלה שצריך לעקור מהשורש. אנחנו הכנסנו את עצמינו לסטרס שאנחנו צריכים להיות יעילים כל הזמן, לעבוד כל הזמן ושעבודה זה דבר חשוב. הלקוחות שלי מאוד מעריכים את העובדה שאני לא עונה להם בשעות הערב.

ואיך הסביבה, החברים מגיבים לצורת החיים המאטה שסיגלת לעצמך?

למרות שפה ושם היו בהתחלה קצת עין עקומה והסתלבטויות בסופו של דבר כשמישהו שקרוב אליך עושה שינויים שעושים לו טוב אז זה מערער את הציניות של הסביבה. השינויים הכי משמעותיים שהצלחתי לגרום זה לסביבה הקרובה שלי. כשאתה רואה אדם שטוב לו אתה רוצה שגם לך יהיה טוב ואז זה מתגלגל הלאה. יכול להיות שאנשים שאני השפעתי עליהם השפיעו על הסביבה הקרובה שלהם. וזה לא שאני איזה גורו. בסוף אני חי חיים נורמטיביים במאה ה-21, לא הפכתי להיות איזה נזיר או הלכתי להתבודד במערה ולאכול רק חרובים. זה צעדים קטנים, זה להיות יותר בגישתה- slow food, בחופשות להאט ולא לרוץ ממקום למקום, לכבות את הטלפון בשבע בערב ולראות שהעולם לא מתמוטט. 

איזה טיפ היית נותן למי שרוצה להתחיל שינוי באורח החיים?

שינויים הם תהליך שדורש זמן. דיאטות כסח לא עובדות. יש אנשים שרוצים לרדת במשקל אז הם עושים דיאטת כסח ומורידים בחודש עשרה קילו אבל אחר כך מעלים אותם בחזרה ואפילו יותר. הרעיון הזה שאתה יכול להאט בבת אחת ומהר – לא עובד. אם כבר התחלתם לעשות רשימה של כל הדברים שאתם מהיום מתחילים לשנות, ומעיפים דברים מהבית, זה לא יעבוד. השינויים האלו צריכים לטפטף בעדינות ובאיטיות. להתחיל ליישם רעיון אחד ולראות אם זה עושה לי טוב ואז ליישם עוד רעיון וכן הלאה. תנועת ההאטה זה לא משהו שאפשר להאיץ. וזה קשה כי אנחנו רגילים לחיות בחברה שמעודדת אותנו לפעול על טורבו, להיות זמינים כל הזמן, אנחנו רואים את הוי הכחול בואטסאפ ואנחנו בלחץ שעוד לא ענינו. אנחנו חייבים להבין שיש פה עניין של אימון ותרגול ולפעמים גם רגרסיה וזה לגיטימי לפעמים להרגיש נסיגה כי אנחנו נלחמים בכוחות עצומים שמניעים את התרבות המערבית ודוחקים בנו להאיץ כל הזמן. 

אז כמה רעיונות למאטים המתחילים:

Slow food – הכינו מידי יום את האוכל, והזינו את הגוף במזון טרי. קנו את הירקות והפרות בעונתם. הימנעו מאכילת מזון מהיר בחוץ, והשקיעו את הזמן בבישול ביתי.

Slow work – תחמו את שעות העבודה שלכם והגדירו זמן שממנו אתם לא זמינים לענייני עבודה. וכאשר אתם בזמן העבודה עיבדו ביעילות, הכינו רשימת מטלות ועיבדו בצורה מסודרת, הימנעו מכניסה לרשתות חברתיות בזמן העבודה. הזמן הוא משאב יקר וככל שתהיו עובדים יותר יעילים ומוערכים על ידי הבוס, אולי תוכלו לצמצם את ימי העבודה שלכם מבלי לפגוע בשכר.

Slow shopping – צרכו חכם ואין הכוונה לקנייה בדילים הכי שווים אלא קנייה של מה שבאמת צריכים. הימנעו מעומס חפצים שאינם משרתים אתכם. יש היום הרבה פלטפורמות של מכירות יד שנייה אפשר למצוא שם בגדים/ ספרים/ כלים/רהיטים במחירים מוזלים. וגם כאשר קונים בזול להתמקד במה שצריכים.

Slow phone – הפחיתו את השימוש בטלפון הנייד. אפשר להתחיל  בכך שתטעינו אותו בלילה מחוץ לחדר וכך הנייד לא יהיה הדבר האחרון שתראו לפני השינה והראשון שתפתחו איתו את הבוקר. כאשר אינכם מחכים לשיחה דחופה הגדירו את הטלפון על מצב שקט ותנכחו היכן שאתם נמצאים. בהמשך כשתהיו בפניות תוכלו להקדיש זמן לחזור למי שחיפש אתכם. אם יש לכם נטייה לתעד את הארוחות שלכם ולהעלות לרשת, תחליטו שבפעמים הבאות אתם נמנעים מכך ופשוט נהנים מהארוחה ומחברת האנשים שאתכם. 

ובסוף יש לזכור כי זה שינוי של תפיסה. תבחרו מה כן חשוב לכם בחיים ותראו איך השינוי הופך להיות יותר קל. אחת הסיסמאות של תנועת ההאטה היא "making a connection". תנועת ההאטה מבקשת להתנתק על מנת להתחבר ובכך ליצור קשרים טובים יותר בין האדם למזון, לעבודה, לקהילה ולמשפחה שלו. ובלי קשר לקשרים, לפני שאתם רצים לדבר הבא שלכם תעצרו רגע לנשום ותזכרו שמותר לכם וזה אפילו רצוי.

לפעמים חושבים שרק משוגעים יכולים לעשות את זה, כאלה שעוזבים את העיר ואת המשרד ועוברים למקום נידח בטבע וחיים חיי נזירות.  אז זהו שלא. נויפלד מעיד על עצמו שהוא גר בתל אביב ולא מתכוון לעזוב אותה בשנים הקרובות. יותר מכך, הוא חושב שהעיר למרות הגירויים והסחות הדעת שבה, היא מלאה ביתרונות לאדם המאט ומאפשרת סגנון חיים חסכוני לא פחות מהכפר ואף יותר. את ההאטה אנו יכולים לעשות בכל מקום ומרחב, רועש ככל שיהיה. זה אנו שצריכים לעשות את השינוי, לא המקום. והנה, עוד תירוץ נזרק לפח. אז ממחר גם אני מאיטה. אבל לאט לאט, הא?