"אני יוצאת מנקודת הנחה שכל דבר שאעשה לא יהיה טוב כמו 'חזרות'": נועה קולר בראיון

נועה קולר מיישירה מבט למצלמה שיערה אסוף לבושה בחולצת גולף שחורה
"לא נשענת על טייפקאסט אחד לדמות". נועה קולר | צילום: דניאל קמינסקי
שתפו

היא לא חשבה ש"חזרות" (כאן) כל כך תצליח, מודה לרמה בורשטין-שי על שפתחה לה עולם ולכל מי שאמר לה "לא" והביא אותה למקום שנכון לה. נועה קולר בראיון על הצדדים השונים של יצירה והצלחה

את נועה קולר (41) אני פוגש בזום, הפורמט שמעניק את האפשרות להיפגש מכל מקום ובכל זמן ולקבוע פגישה בלו"ז הצפוף של השחקנית והיוצרת, שעובדת ללא מנוח. היא בסלון ביתה עם כביסה שנערמת מאחוריה, שמזכירה שהיא גם אמא במשרה מלאה, לצד בעלה, תום וייסמן, בן זוגה ב-13 השנים האחרונות. היא חושפת שכשהיא מסתכלת על שחקניות גדולות, היא מבררת כמה זמן הן נשואות, אם יש להן ילדים וכמה זמן החזיקו נישואים. היא רוצה לדעת שאפשר הכל – גם קריירה וגם משפחה. נשים רבות מעוררות בה השראה, כמו אמה תומפסון, מריל סטריפ ופינה באוש. "פינה חשופה נורא. אני מתעסקת עם האומץ להיחשף, בגלל שעכשיו אני גם כותבת וגם משחקת אני עירומה, מאוד חשופה. ופתאום זה נהיה לי קצת קשה, אז חשיפה היא נקודה שאני מנסה לברר אצלי".

הגרמני המשוגע לא נתן לה מנוחה: ראיון עם הסופרת דנה לוי אלגרוד

יד שנייה בדרום: מהמחסן לאונליין – תתחדשי בדרך שלך

איזו נשיות מציגות חברות הכנסת באינסטגרם

עולים צפונה: איפה לאכול, לטייל ולבלות?

בימים אלה קולר מופיעה בסדרה החדשה "ריקוד האש" (Yes), בבימויה של רמה בורשטין-שי. היא מגלמת בה את רייזי רוזנברג, אישה פגועת נפש ואמה של הגיבורה, פייגי (מיה עברין). "רמה בורשטין-שי נתנה לי את התפקיד הראשי הראשון שלי ב-2016, בסרט "לעבור את הקיר". היא גם חברה וגם מורה שלי והיא אדם שפתח לי עולם במלא מובנים, גם את העולם שבו היא חיה, שאליו היא נתנה לי הצצה. היא שינתה לי את הקריירה. רמה היא עיניים טובות, כזו שנותנת לי להרגיש מועצמת וגם מוציאה ממני יצירתיות". את האנשים האלה, שמשלבים בין המבט האוהב והמעצים להעצמת היצירתיות צריך לשמור קרוב, כך היא קובעת. "רמה באה לאהוב אותי, אני באה לאהוב אותה ולעשות יצירה יחד, היא כל כך מוכשרת בעיניי שאין שום שאלה בכלל. 'ריקוד האש' זו העבודה השנייה שאנחנו עושות יחד וזו סדרה נורא מיוחדת. אני עושה תפקיד שלא עשיתי כמוהו אף פעם: רייזי, אמא של פייגי, פגועת נפש, אלימה מאוד, קורבנית, אישה עם מוסר מאוד פגום ולא מעוררת אמפתיה בשום רמה. זה היה לי מורכב, מעניין וכיף".

קולר שחקנית משנית בסדרה, אבל הנוכחות של הדמות שלה משמעותית וחזקה. כאמא לפייגי, המשחק שלה הבהיר עוד יותר את מה שפייגי חווה ואת המתח שעולה ביניהן.  היא מוסיפה ש"הכל מתחיל עם ההורים שלנו. אם נבין מאיפה בן אדם מגיע, אפשר להבין הרבה מאוד על הסיפור שלו. אני מאוד אוהבת את מערכות היחסים בין הורים לילדים. לפעמים זה כיף להסתכל על אנשים ולראות מי קיבל חיבוק, למי אמרו שהוא מדהים, למי אמרו שהוא בינוני, מי חטף מכות. מאז שיש לי בנות, המבט ההורי ביצירה נורא מעסיק אותי והוא ייכנס ביצירה העתידית שלי".

את מוצאת דמיון בינך לבין הדמויות שאת מגלמת? 

"בטח. הן כולן אני. אני גם אלימה, גם שובבה וגם פלרטטנית. יש בי את כל התכונות האלה וזה כיף להרים ווליום לתכונה אחת. אני רוצה לראות איך זה להיות דמות כמו רייזי, שאני בכלל לא רוצה להתחבר אליה כי היא קורבנית, איך זה להיראות כשאני מרגישה נדפקת, מרירה".

מרירה, אלימה ואוהבת. נועה קולר בתור רייזי | מתוך YouTube

כמה עובדות ששווה לדעת על קולר: היא מעדיפה טלוויזיה על תיאטרון, המאכל האהוב עליה הוא פסטה, אם היא לא הייתה שחקנית היא הייתה אורזת מתנות בחנות, הסרט האהוב עליה הוא "שמש נצחית בראש צלול" (מישל גונדרי, 2004), לעולם לא תמצא זמר אהוב, רק קראשים, וכרגע זו אסתר רדא; מבחינתה, פרסומות הן כיף ותוספת טובה לקריירה והיצירה שהכי נהנתה ממנה היא "קופה ראשית".

קולר פרצה לתודעה הישראלית בגדול עם הסדרה "חזרות", ששודרה ב-2020-2021 ב"כאן". כבר לפני כן היא השתתפה בעוד שני תפקידים משמעותיים בקריירה שלה – בסרט "לעבור את הקיר" (2016), מאת רמה בורשטין-שי, היא גילמה את מיכל, שבייאוש ואמונה מנסה להתחתן תוך שבוע, וזכתה בפרס אופיר על תפקידה בו; ושיחקה בסדרה הקומית, "קופה ראשית" (כאן), ששודרה מ-2017 ורצה כבר שלוש עונות. קולר מגלמת בה את שירה שטיינבוך, מנהלת סופרמרקט בשם "שפע יששכר", שמתנהלת בחוסר כריזמה משווע ובניסיונות מגושמים שיהיה לכולם טוב – הן בין כל העובדים והן מול הלקוחות והבוס שלה.

כשחקנית היא לא נשענת על טייפקאסט אחד לדמות. בסדרה המצליחה, "חזרות", קולר הציגה לצד ארז דריגס את הדינמיקה העדינה והמתעתעת של מערכת יחסים זוגית. על כך, היא זכתה בפרסי האקדמיה לטלוויזיה על השחקנית הטובה ביותר והתסריט הטוב ביותר בסדרה קומית. בין הדמות של איריס ב"חזרות", לשירה שטיינבוך ב"קופה ראשית", לרייזי ב"ריקוד האש", נראה שהיצירה של קולר חולשת על גווניה השונים של החברה הישראלית ושהיא כל הזמן מחפשת עניין. המשחק והחיבור שלה לדמויות לעתים נובעים מנקודת מבט רחוקה, כשנדמה שאין קשר בין הדמות לבין חייה של קולר, ולעיתים מתוך מה שנראה כחוויות הכי אישיות ואינטימיות שלה.

הסדרה שהכי נהנתה ממנה. נועה קולר היא שירה שטיינבוך | מתוך YouTube

ב-23.5, היא תביים לראשונה בחייה על סט צילומים, לצד בעז פרנקל, הבמאי של "חזרות", את הסרט הקצר שכתבו יחד, בו קולר גם משחקת. מדובר בקומדיה, סאטירית מעט, על אחורי הקלעים של הקולנוע שמתרחשת בכפר הבדואי, חורה. סט ישראלי יהודי תל אביבי נכנס לצלם סרט בתוך בית של בדואים ומשם מסתבכים העניינים, עם התנגשות תרבויות, לדבריה. היא נזהרת לא לחשוף יותר מדי. כמו "חזרות", קולר מציגה את אחורי הקלעים ומעלה יצירה שהיא חלק משיח פנים קולנועי.

את גם שחקנית, גם יוצרת וגם במאית, על המסך וגם בחיים האמיתיים. זה מורכב עבורך?

"אני מרגישה שלהיות שחקנית זה מולד, רציתי את זה מאז שאני מכירה את עצמי. עולם הכתיבה הוא עוד עולם שאני נהנית ממנו ורוצה להמשיך בו והוא נראה לי הדבר המרכזי בחיי. אבל לכתוב זה הרבה יותר מורכב וקשה מלשחק. נכון לעכשיו, אני מרגישה שהכי מעניין אותי לכתוב ולשחק. אני רוצה להבין על הסט עצמו מה כיף בלביים. אני חושבת שזה משהו שאני חייבת להתנסות בו, כי חשוב שיהיה לי את כל הכלים כדי לעשות יצירה, כדי לא להיות תלויה, לגלות את הקומבינציה המדויקת שלי. אם פתאום אגלה שאני דלוקה על בימוי? אני בן אדם חופשי.

כשאני בכובע השחקנית, אני סקרנית לגבי דמויות, בעיקר לגבי נשים. אני מנסה למצוא את האישה שבא לי לספר את הסיפור שלה החוצה, איזו נקודה בעצמי בא לי לחקור עכשיו. אם תהיה דמות שלא מעניינת אותי בכלל אז אין לי מה לעשות שם. כמו התפקידים של 'אשתו של' – לפעמים אין לה מקום בסיפור, יש גבר שעשה ואשתו היא כל מיני דברים שאנשים רצו שהיא תהיה. את זה אין לי סבלנות לשחק. היו לי תקופות שהתחשק לי לחקור על אמת את 'אשתו של', כי לא הייתי. מיציתי את זה נורא מהר, כבשתי את זה ואמרתי – 'בסדר, כזאת לא תהיי'".

בסרט החדש של דני רוזנברג מ-2020, "מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם", את כן משחקת תפקיד כזה.

"בקולנוע, שלא כמו בטלוויזיה, כל תפקיד, גם אם אתה עושה תפקיד שהוא קטן, הוא בולט, הוא נראה. לזוהר, הדמות ששיחקתי, היה מונולוג מאוד חזק שרציתי לשחק בו. הוא נעשה בוואן טייק. כן, היא 'אשתו של', אבל היא לא מחכה עם אוכל, זה לא הקטע. היא עושה דברים, היא פעילה".

המפץ הגדול

שנה עברה מאז "חזרות". איך את מסכמת את החוויה? 

"דבר משוגע קרה! זה המפץ הגדול מבחינתי. זו סדרה שהקלף שלה הוא התקפלויות עם המציאות. היא לא מציאותית, היא מבוססת על דברים שקרו אבל לא בדיוק קרו, על רפרנסים. ארז ואני באמת היינו יחד שנה בגיל 25. בגיל 30 העלנו את ההצגה בתיאטרון 'גשר' ואני כבר הייתי עם תום. זאת אומרת, צריך לזכור שזה לא דוקומנטרי. זה קשה, אני לא מקלה בזה. שיחקנו, עשינו מיינדפאק, גם שילמנו עליו מחיר אגב, אנחנו גם משלמים מחיר על הבלבולים האלה של מה אמיתי ומה לא . אני קוראת לזה 'המפץ הגדול' כי לא ידענו, לא ידעתי עם מה אני משחקת. ניגשנו לזה נורא תמימים ולא חשבנו שיראו את זה ופתאום כל המדינה ראתה וזה היה שוק. ואז כמובן הסתבכנו והכל היה בלאגן, הכל היה חזק, בווליום של 150". שידור הסדרה "חזרות" הסתיים עם הפרשה סביב ארז דריגס שנחשפה ב"פוליטקלי קוראת". על פיה הוא שלח הודעות בעלות אופי מיני לקטינות, סטודנטיות ושחקניות צעירות.

"הזוגיות הכתובה בהצגה, 'אחד+אחת', היא לא הזוגיות שלי ושל ארז, היא מומצאת. אני לא יושבת ואומרת 'אוי, הם רואים מה ארז ואני היינו', כי לא זה לא מה שהיינו. אפילו איריס אומרת לוורה באחד הפרקים, 'הבחור הזה בהצגה זה לא תומר', זאת אומרת לא ארז, 'זה מי שאני הייתי רוצה שהוא יהיה. את יודעת איך נראית המציאות? שתיקות. אני מדברת והוא לא עונה'. זאת מציאות. הרי גם בדוקו יש רמאות, גם בדוקו יש סיפור. תמיד יש סיפור.

"אני חייבת שבסיפורים שלי תהיה חמלה, אני אוהבת בני אדם. בסוף הסדרה כולם מצליחים לצאת מעצמם בשביל מטרה, כולם נרתמים בשביל לעזור לחלש ולמען ההצגה. ההצגה איחדה אותם. כל אחד פתאום עזר למישהו אחר ולא היה עסוק בשיט שלו". כשקולר נשאלת על האפשרות לעונה שנייה היא מוסיפה שאין צפי לעונה שנייה ושאם תהיה ייקח לה זמן. וגם שהיא "נורא שמחה מאיך שהסדרה יצאה. היא מאוד יפה בעיניי, הרבה יותר יפה ממה שיכולתי לדמיין".

מבט לעתיד

רגע מורכב בקריירה שהיית רוצה לשתף?

"פעם היה תפקיד שחשבתי שממש יהיה הפריצה הגדולה שלי ולא קיבלתי אותו. אחרי שעברתי כמה שלבים זה היה קרוב ובסוף לא קיבלתי. כבר חשבתי שנגמר, שלא יהיה לי תפקיד ראשי. אחרי שלא קיבלתי את התפקיד הגדול שרציתי בטלוויזיה, הבנתי שאני חייבת להיות מושקעת בכתיבה. כשזה קרה, התפקידים התחילו לבוא כי כנראה לא הייתי אובססיבית. ואז קיבלתי את 'לעבור את הקיר', מה שאומר שאתה לא תמיד יכול לדעת איפה נמצא המקום שלך".

תופעת לוואי של הצלחה ופרסום. נוער קולר משתתפת בפרסומות | מתוך YouTube

כמות ההצלחות שלך בשנים האחרונות מסחררת, את גורפת אין סוף פרסים וכבוד ומתחילה להתהדר בפרסומות. לאן את עוד רואה את עצמך מתפתחת?

"לכתוב עוד ואולי אני אעשה דברים יפים בחו"ל. כל תפקיד מעניין עם יוצרים מעניינים מעניין אותי. ושפיות ורוגע, להיות בנחת, לא בהיסטריה".

את מרגישה שהיסטריה מלווה אותך בחיים?

"בטח, אבל כל שנה זה פוחת. פעם עבדתי מתוך אמביציה אינסופית בשביל הרצון להיראות, היום אני יכולה להגיד שאני יותר סקרנית לגבי התפתחות. אני מרגישה נראית, פעם היה לי אתגר שלא רואים אותי". כיאה לשחקנית, קולר נכנסת לדמות ואומרת: "רואים אותך – מה תביאי? מה עכשיו את מביאה כשכולנו רואים?" צריך התכנסות פנימה ולראות מה בדיוק אני רוצה ואיך לשמור על מרחב משחקי כשכל העיניים גם עליי. הציפייה, יש בה משהו שיכול להיות מסרס, צריך לעבוד איתה. אני יוצאת מנקודת הנחה שכל דבר שאני אעשה לא יהיה טוב כמו 'חזרות', הוא יהיה משהו אחר".


שתפו

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר.