כאחת שחיה 26 שנה עם השם תמה, אין ורסיה שלא שמעתי על השם שלי. אם בכינוי חיבה או אם בשיבוש שמיעה, יש כאלה שאומרים שמעולם לא הכירו את השם לפני כן ויש את אלה שמציינים בפניי איזו עוד תמה הם מכירים, כאילו שיש לנו אחוות תמות ארצית. אבל אמא שלי בכלל לא חשבה על כל זה לפני 26 שנה
שמי תמה. לא תמר, לא תמא במלעיל, תמה. כמו תמר, רק עם ה"א. לא, לא תמרה… ת-מ-ה. לפי מילוג, תמה היא הנקבה של התם ומשמעות המילה: נאיבי, פתי; או לחילופין שלם, ללא פגם. אני תמיד מסבירה שזה תיאור של ילדה, שהיא תמה, כמו בשיר "בשמלה אדומה ושתי צמות". אגב, זה גם היה השיר בסרטון בת המצווה שלי באופן לא מפתיע בעליל. "אנחנו, אבא שלך ואני, ידענו איך יקראו לכם עוד בבטן, בערך בחודש החמישי השם כבר מוחלט", אמא אומרת לי בסלון הבית שלנו. אנחנו יושבות באחר הצהריים של יום שישי, ריח עוגת תפוחים בתנור וקפה חם, כמו שאנחנו אוהבות. אחי החייל יושב לידינו, מקשיב בחצי אוזן, ורעש רדיו חלש נשמע ברקע השיחה שלנו. לאחי החייל, אגב, קוראים שירי גם כן. במלרע, כלומר השיר-שלי, ושמות אחיי הגדולים רביד והלל. "אחד העקרונות שלפיהם קראנו לארבעת ילדינו בשמות שלהם היה שאנחנו לא מכירים עוד אנשים בשם הזה. לא פלצני, לא כדי להיות מקוריים, פשוט רצינו שכל אחד מכם יהיה אחד יחיד ומיוחד, שלא נכיר עוד ילד או ילדה באותו השם".
השם תמה כבר היה קיים, היא יודעת, לבתו של ראש הממשלה לוי אשכול למשל קראו תמה וגם במעגל היחסים הקרוב יותר נוספה עוד תמה לעולם רגע לפני שנולדתי אני. "חודשיים לפנייך", היא אומרת לי, "נולדה נכדה לחברי קיבוץ שקראו לה תמה! לא ידענו מה לעשות, מבחינתנו קוראים לך תמה, זה השם אותו בחרנו כשאת עוד בבטן, מה נעשה? נשנה? אז החלטנו שכיוון שאותה משפחה לא גרה בקיבוץ אנחנו לא מתחשבים, ובאמת לא התחשבנו", ובאמת הם לא גרים בקיבוץ. אבל מעבר לסיבה שזה שם מיוחד, למה דווקא תמה? "אני רציתי לקרוא לך תאיר, חשבתי שזה מאוד יפה וזה גם קשור לאחי יאיר. אבל אבא לא אהב את השם, הוא רצה קמה ואני ממש לא רציתי לקרוא לך שיבולת. כנראה שהשילוב של תאיר עם קמה יצר משהו יפה. לא נראה לי שחשבנו על השילוב הזה, אבל זה מה שיצא". לא היה ויכוח על השם, לפחות לא כזה שאמא זוכרת, "פתאום זה מתיישב כמו חתיכה של פאזל שיושבת במקומה – תמה. הוא שם יפה גם מבחינת הצליל, צליל פתוח ומתגלגל ומוזיקלי, ובעיקר המשמעות מאוד מיוחדת". כן, המשמעות, התיאור של ילדה כ"תמה" זה אחד הדברים שמלווים אותי כל חיי. לא פעם שאלו אותי 'נו, ואת באמת תמימה?' והתשובה שגיבשתי עם השנים היא – כן, במובן הכי טוב של המילה. אין דרך אחרת להגיד את זה, אני הבת של ההורים שלי. "אורח החיים שלנו כמעט לא משאיר ברירה למשהו אחר, הרי לא תגדל לנו איזו ילדה מניפולטיבית עם מרפקים שיודעת להסתדר בחיים, לא היה לך מודל כזה, לא בבית ולא בקיבוץ". הוריי התחנכו שניהם בקיבוצים של השומר הצעיר במעטפת של סולידריות והכרת הטוב, הם חיו חיים פשוטים כמו שאמא מתארת, שלא ביקשו מהם להתבלט ולהיות תחרותיים. "אחרי שני בנים ואחרי הרבה מאמצים שתהיה לנו בת, היה לנו ברור שילדה שתגיע למשפחה הזו יהיה בה איזה רוך, איזה תום".
אמנם אני מברכת על המשמעות הייחודית של השם שלי וכן, השלמתי עם היופי שבו, "היופי הפנימי" כמו שאמא אומרת. אבל במשך שנים רבות כילדה וכנערה חשבתי לעצמי – הלנצח אתקן אנשים? כמו שכבר כתבתי, תמר, תמרה ותמא במלעיל אלו השמות הנפוצים שאני שומעת. חלק מהאנשים שהיום הם חברים טובים שלי קראו לי תמר במשך שבועות ולא היה לי נעים לתקן אותם. העובדה ששם המשפחה שלי הוא 'ספיר' לא מועילה במיוחד. אבל אמא שלי, בתמימות שאותה כנראה ירשתי, חשבה "לילדים שלי יקראו איך שאני קוראת להם. גם הלל, חשבנו שאחרים יקראו לו הילל ואנחנו נתקן להלל ועובדה שזה הצליח". עם שירי, אגב, זה לא זכה להצלחה מסחררת. ילדי שנות ה-2000 עיוותו במפגין כל שם למלעיל, יותם עילם ואילון זכו לדגש בהברה הראשונה ונהיו חלק מהחבר'ה, אבל כשמעבירים את הדגש של 'שירי' לתחילת המילה יוצא שם של בת. כך הוא זכה לכינוי "שרון" )במלעיל כמובן, כמו במערכון של שלישיית מה קשור( שרודף אותו עד היום, אבל לבית שלנו הכינוי לא נכנס. בבית שלנו הילדים נשארים עם השם שנבחר להם מהבטן, שם עם צליל נעים ומשמעות חיובית, "למרות שאני עדיין אוהבת את השם תאיר", אמא אומרת. אני נשארת עם תמה.
