"הפאוור ריינג'רס" (או בשמה המלא "מייטי מורפין פאוור ריינג'רס") היא אחת הסדרות הכי זכורות לילדי שנות ה-90, אם לא הזכורה ביותר. עם שיר פתיחה קליט וקודח שיכול להתאים למרתפי החקירות של הסי.איי.אי, לצד משחק גרוע ותסריט שגובל באינפנטיליות הסדרה הפכה לזכיון מצליח שכלל סחורה נלווית של: צעצועים, תחפושות, מדבקות וגם שני סרטי קולנוע. השנה, 24 שנים אחרי השקת העונה הראשונה בארצות הברית יצא סרט חדש שמאתחל את הסיפור של העונה הראשונה.
הסדרה המקורית הציגה את זורדון, קוסם מעולם אחר שאסף חמישה מתבגרים ונתן להם כוחות על כדי שיעצרו את ריטה, מכשפה מהחלל שרוצה להשתלט על כדור הארץ וצבא המפלצות שלה. באמצעות כוח הפאוור רינג'רס שהוענק להם הם מקבלים חליפות צבעוניות, כלי נשק וגישה לרובוטים בצורת חיות פרה–היסטוריות כמו דינוזאורים.
פרקי הסדרה היו קצרים ונעו בין 20 ל-30 דקות. בטווח זמן שכזה קצב העלילה היה מהיר וזו כנראה הסיבה המרכזית לרדידות ופשטות התסריט שאפיינה את מרבית הפרקים. המבנה הוא פשוט, בכל פרק מפלצת חדשה עם כוחות חדשים תוקפת. ריטה או נבל העל של העונה מגדילים אותה. הריינג'רים מזמנים את הזורדים – הרובוטים הענקיים שלהם ומתחולל קרב בין רובוט ענק למפלצת ענקית. הריינג'רים מנצחים וחוזרים לעיסוקיהם. הרבה מקטעי האקשן של הריינג'רים נלקחו מהסדרה היפנית “סופר סנטאי". האפקטים לרוב לא מרשימים, וקרבות הענק בין המגה–זורד (הרובוט הענק של הריינג'רים) לבין המפלצת הענקית נראה בבירור כקרב בין מודלים על עיר מצועצעת.
נראה שהסרט החדש נועד לפנות גם לקהל שגדל על הסדרה המקורית וגם לקהל צעיר יותר. יש ניסיון לכפרת עוונות על טעויות מהסדרה המקורית לצד התאמה לקונבנציות של סרטי גיבורי–על עכשוויים. הם גם לא שוכחים להתייחס בישירות או בעקיפין לסרטי איירון–מן והרובוטריקים.
בריאן קרנסטון (61), לשעבר וולטר ווייט ב"שובר שורות" הוא זורדון החדש. בעלילת הסרט, הוא היה הריינג'ר האדום המקורי. שנבגד לפני מיליוני שנים על ידי חברת הצוות שלו ריטה, (אליזבת' בנקס, 43), שגם הרגה את הריינג'רים האחרים. בהווה הישות שלו כלואה בתוך מחשב. הוא מנטור לא מוצלח, מנהיג כושל וגיבור שהפסיד. נקודת הזכות האמיתית שלו היא בשלב מאוחר בסרט בו הוא מבצע ויתור משמעותי.
בניגוד לריינג'רים המקוריים שהיו מתבגרים חביבים עם אובססיה לפעילות גופנית ובילו בחדר כושר באופן יום–יומי, הריינג'רים המודרניים הם חבורה של מנודים עם דפוסי התנהגות בעיתיים. ג'ייסון מסתבך עם החוק ומוצמד לו צמיד מעקב על הרגל, קימברלי מפיצה תמונות אסורות, בילי קרנסטון (מחווה לבריאן קרנסטון) הוא חנון עם בעיות תקשורת, זאק מבריז ומשוטט כי מפחד לחזות במותה של אמו וטריני, היא לסבית בארון שמעדיפה להתבודד בגלל שמשפחתה עוברת הרבה ממקום למקום. הסרט מרגיש כמו הכלאה בין "מועדון ארוחת הבוקר" לסדרה המקורית "מייטי מורפין פאוור ריינג'רס". במקום לבלות בחדר כושר הריינג'רים נמצאים בריתוק בבית הספר.
כפרת העוונות נעשית דרך הדמויות ודרך הליהוק. אחת הטענות המרכזיות נגד הסדרה המקורית היא ששחקן אפרו–אמריקני גילם את הריינג'ר השחור, ושחקנית ממוצא ויאטנמי גילמה את הריינג'רית הצהובה, ובכך החליפות שלהם ביטאו גזענות. בסרט זאק, הריינג'ר השחור הוא הוא לודי לין (29) שחקן ממוצא אסיאתי ואת טריני, הריינג'רית הצהובה מגלמת הזמרת בקי ג'י (20) ממוצא לטיני.
את בילי קרנסטון, הריינג'ר הכחול המיתולוגי מגלם השחקן האפרו–אמריקני אר.ג'יי סיילר (22). בעבר, היו שמועות על כך שהשחקן דיוויד יוסט (48) שגילם את בילי קרנסטון במקור, סבל מבריונות בגלל נטייתו המינית מאחורי הקלעים של הסדרה המקורית. הוא גם הריינג'ר היחיד שאיבד את היכולת להפוך לריינג'ר בזמן שחבריו התקדמו. בסרט דמותו של בילי מתבלטת לחיוב מספר פעמים. טריני יוצאת מהארון בפני חבריה.
הסרט משקיע מאמץ בבניית אווירה ומתן רקע לדמויות, מונטאז' האימונים משעמם מידי והתחושה היא שהעלילה נסחבת ונמתחת מעבר למה שנדרש. ישנה תחושת החמצה ובזבוז. אורך הסרט מתקרב לשעתיים בעוד שהשעה הראשונה מתבזבזת על הקדמה מסורבלת. הגיבורים לא מעוררים מספיק אמפתיה. הטיזינג של חשיפת חליפות הריינג'רים המעודכנות והמטאליות לסרט חצה את גבול הטעם הטוב. יכלו להקדים את השינוי שלהם. לחיוב אציין שיכולות המשחק של השחקנים טובות הרבה יותר משל קאסט השחקנים המקורי, ואולי זה בזכות הוראות הבימוי של דין ישראלייט (32). מבחינה אסתטית אין ספק שהאפקטים נראים הרבה יותר טוב מהאפקטים שהושאלו מהסדרה היפנית "סופר סנטאי", אך מרגיש שמעט חסרה הכוריאוגרפיה המטופשת של הקרבות והניצוצות שעפו בכל חבטת חרב.
במובנים רבים הסרט החדש מתעלה על הפרקים של הסדרה המקורית, המשחק, האפקטים, אמינות הדמויות, חיבור למציאות. הוא גם פחות אינפנטילי על ידי יצירת דמויות קצת פגומות, שמתמודדות עם בעיות ומשברים של מתבגרים לצד הומור מעט גס.
אך יש גם אכזבה. חסר משהו מהקסם של הסדרה המקורית. אולי זו דווקא הנאיביות, אולי זה הקצב המהיר, אולי זה הקלילות וחוסר הרצינות ואולי זו סתם תחושת נוסטלגיה שמתעתעת. ישנה גם סיבה אחרת. לפני כשנתיים הוציא המפיק עדי שנקר סרט פיראטי קצר אך מושקע משלו לפאוור ריינג'רס בכיכובם של ג'יימס ואן דר ביק, שגילם את רוקי (היורש של ג'ייסון בסדרה) וקייטי סקהוף שגילמה את קימברלי. הסרט היה אפל, קודר ובוגר. ריינג'רים בוגדים, רוצחים ומסניפים קוקאין. לא ממש סדרת ילדים, והסרט מעלה את השאלה למה לקחו מתבגרים להיות ריינג'רים?
אך לא אבדה התקוה. הצופים בעלי הסבלנות שישארו לצפות בכתוביות הקרדיט של הסרט יחשפו לסצנה נוספת, כיאה לקונבנציות של סרטי גיבורי העל העכשוויים. הריינג'רים שוב בריתוק בתיכון. וחסר תלמיד. טומי אוליבר. אנחנו רואים רק את ז'קט הוארסיטי הירוק שלו. למי שאינו מכיר את הפאוור ריינג'רס זה ודאי לא אומר כלום. עבור מעריצי הסדרה הותיקים זה השיב על שאלה מרכזית לגבי הסרט. טומי אוליבר היה נער שריטה העניקה לו את הכוח של הריינג'ר הירוק. הוא נלחם נגד הריינג'רים עד ששחררו אותו מהשפעתה והוא הפך למנהיגם. הצגת הדמות תאפשר פיתוח קו עלילה אפל ואמוציונאלי במיוחד. טומי הוא אחד מהריינג'רים האהובים ביותר מהסדרה שנמשכה מעל לעשרים שנה. את דמותו גילם ג'ייסון דיוויד פרנק (43) והפך לריינג'ר שהופיע בהכי הרבה פרקים ועונות בסדרה. חדי העין יוכלו לזהות את פרנק ואת איימי ג'ו ג'ונסון (46) שגילמה את קימברלי בסדרה מופיעים לכמה שניות בסרט, וכך חתם סבן את העברת השרביט.
