"נכון היה יותר יפה / או שזה רק ההווה / שנראה כל כך חיוור / נוסטלגיה" כך נסגר השיר "נוסטלגיה" שכתב והלחין אביב גפן ומבצע יחד עם שרון ליפשיץ. השיר מדבר על זיכרונות העבר, אחד מהם הוא ליפשיץ שחוזרת ממעמקי השכחה אל המוסיקה הישראלית. מילות השיר לא יכולות להתאים טוב יותר לתקופה הנוכחית: ימי זיכרון למיניהם ויום העצמאות ה – 64 של מדינת ישראל – מאחורינו, ולפנינו עוד ימים רבים של דיבורים על מלחמה והצורך במשהו מאחד. בטלוויזיה מכינים לנו מנת נוסטלגיה שלא תבייש ארכיון מעופש של הערוץ הראשון, החינוכית וערוץ הכנסת גם יחד.
הזכיינית ערוץ 2 מביאה לנו עונה נוספת, שישית במספר של התכנית רוקדים עם כוכבים; בערוץ 10 מפמפמים עוד עונה מביכה של הישרדות, הפעם עונת VIP; בערוץ 3 של חברת הכבלים "Hot" עלתה לאוויר דרמה יומית בשם "תנוחי", המרכזת את ארבע ביצ'יות ותיקות על מסך אחד; והערוץ הראשון לא מוותר על הניסיון ומציף אותנו בלקטי ארוויזיון וקדמי אירוויזיונים משנות ה – 90 ועד היום.
עד כמה מרענן באמת הולך להיות? אז זהו, שריח הנפטלין חזק יותר מכל. ברוקדים עם כוכבים ישתתפו ויפדחו את עצמם כוכבי עבר, ביניהם הזמרת אילנית, שהשיא שלה היה בשנת 77 כאשר זכתה באירוויזיון וזוכרים לה את זה עד היום כאילו ניצחה במלחמת עולם. אורנה דץ תפזז על הרחבה ותנסה להיות רלוונטית כיוון שנשכחה מאז הפרידה מבעלה משה. הישרדות VIP לא מציגה מצב טוב יותר ובעונה החדשה צפויים להופיע הראל מויאל, ההוא מכוכב נולד שנשכח בדיוק אחרי הדיסק הראשון, ובנינו הראל סקעת היה יותר טוב ממנו, איתי שגב שהמילה היחידה שעולה כששומעים את שמו היא המילה "עתיק", עזאם עזאם שחזר מהשבי המצרי ונכנס לשבי הריאליטי ומייקל "לא עשיתי צבא ומאז אני בכותרות" לואיס.
תנוחי, הדרמה היומית בערוץ 3, נותנת פייט ומביאה דמויות עבר ביניהן עידית לינוביץ, הדמות מהסדרה הנוסטלגית רמת אביב ג' אותה מגלמת גילת אנקורי. חנה לסלאו מגלמת את נעמי שחר הוותיקה מהשיר שלנו ואוולין הגואל שמגלמת את ברוריה פסקל. רבקה מיכאלי מגלמת אמא רעה ומפציעה במסך אחרי השתתפות בסדרת העבר דלת הרייטינג, פיק אפ. ב"תנוחי" ביצ'יות העבר יחזרו למשחק, בהמשך ישיר לדמויותיהן בטלוויזיה ויראו מה הן עושות היום וכיצד חייהם נפגשים. מעניין מישהו?
אין כבר מה להמציא בטלוויזיה. הריאליטי מנסה לברוא את עצמו מחדש ודמויות מהעבר מגויסות לתוכניות שמשווקות כחדשות. החזרת עטרה ליושנה היא רק אחת מהטענות שנאמרות על מהלכים טלוויזיונים כאלה. אבל, אפשר להגיד בקול את העובדה הפשוטה: כולם אוהבים נוסטלגיה. אנשים תמיד מתרפקים על זיכרונות העבר, על הומור ותיק, מוסיקה משנות ה – 60-90 וכן, גם על אנשי טלוויזיה שכבר נעלמו לחלוטין. כמו ימי זיכרון ועצמאות, רוצים לוודא שאנחנו זוכרים והתרבות, גם הטלוויזיונית, נשמרת. אז אם יש תרבות ויש נוסטלגיה של 64 שנים, אפשר להגיד דבר אחד – הזדקנו. אנחנו כבר לא אותה מדינה צעירה במדי חאקי, אנו וותיקים ויש לנו מורשת. אנחנו כאן ועוד נהיה כאן.
