אנחנו תמיד מחפשים את החלק השני שלנו. אנחנו רוצים מישהו שימלא את החסר, שיעניק לנו תמיכה ואהבה ושיהיה אתנו כל החיים. אך לצד המרכיבים החיוביים, החלק השני יכול גם לשגע עד שנייחל לפעמים שיעוף מהחיים שלנו ,שייתן רגע של מנוחה. לפעמים רצון זה מתבטא בפנטזיות מרחיקות לכת, כמו מותו, מה שמאפשר תחושת חופש בדמיונו של האדם.
תחושות אלו של שנאה ומוות, שמה שמפריד ביניהן הוא חוט דק מאוד, ניתן לראות בספר "מר בוטן" של אדם רוס. זה לא סתם עוד ספר על נישואים ויחסים בין בני זוג סטייל "גברים ממאדים, נשים מוונוס". זהו ספר שמנתח בכנות מבהילה את הצדדים השונים והמשונים של אחד המוסדות היקרים ביותר ללבה של החברה שלנו.
הספר מציג את דיוויד ואליס פפין שנשואים כבר 13 שנה. הוא מתכנת משחקי מחשב, היא מורה לחינוך מיוחד, שסובלת מדיכאון קליני עקב האובססיה שלה למשקל. אין להם ילדים והם חיים חיי בורגנות טובים. בתחילת נישואיהם הכל מושלם, אך עם הזמן חלה הידרדרות בחייהם המשותפים.
למרות שהוא עדיין אוהב אותה, בסתר לבו ובכל זמנו הפנוי הוא מאחל לה כל סוג של מוות אלים. יום אחד הוא מוצא אותה מתה, כתוצאה מהתקף אלרגיה אחרי אכילת בוטנים. דיוויד נחשד ברצח אשתו ונחקר על ידי שני בלשים, שסוחבים מטענים מחיי הנישואים שלהם עצמם: אשתו של וורד האסתרול לא יוצאת מהמיטה כבר חודשים, וגם אצל סם שפרד המצב לא ממש מאיר פנים.
"מר בוטן" בוחן את הזירה המורכבת של הנישואים ואת מושגי האהבה והזוגיות בפינצטה. מושגי האהבה שנראים כה מושלמים ויפים, שהיינו רוצים לחבק ולשמור אותם אך שהם נראים לא אפשריים כלל. דרך העיניים של מר פיפין אפשר לראות אך כל אחד מבני הזוג מאשים את השני בכישלונות ובאכזבות שלו. קשה שלא לראות כי מדובר בזירת התמודדות אכזרית, כזו שאין לה חוקים, שלא לדבר על זה שלפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו כאילו מסתובבים במעגל אינסופי של אותן בעיות עם בני הזוג שלנו, מריבה לאחר מריבה שלא נפתרת עד שהמוות או הגירושין או הרצח מפרידים בינינו.
כבני אדם אנחנו לפעמים חולמים להשתחרר מבני הזוג, ואם לוקחים את הפנטזיה הזו לקצה המוסרי שלה, מגיעים לרצח. מאחר שהספר מציג חקירה משטרתית באור מגוחך ומצחיק, המעניק לדמויות פאתוס ובוחן את חיי הנישואים די באירוניה, אנו יכולים לברוח לעולמות הכי כמוסים שלנו ולהתמודד אתם בלי להרגיש אשמה. מומלץ.
מר בוטן/ אדם רוס. הוצאת כנרת זמורה-ביתן. 431 עמ'. 2012.
