אומרים שכדי למצוא אהבה צריך להפסיק לחפש אז החלטתי למקד את האנרגיות דלות החמץ שלי בחיפוש אחר. האתגר: להתארח במימונות ביתיות בתל אביב.
איך חשבתי שזה יעבוד: בזמן שהדבש מהמופלטה נוזל על הגלבייה שלי, האהבה שלא חיפשתי בדמות גבר יפה תואר תגיש לי מפית (כי תכלס זה מביך וזאת לא פרסומת למגנום פה). המפית היא סיפור החתונה הכי טוב שהעולם אי פעם שמע עליו. כלומר, נחיה באושר ועושר יחסי.
אחד– מי יודע? כל מי ששאלתי אותו על מימונה בתל אביב הביט בי בתמיהה והפנה אותי לבר השכונתי הקרוב שיארח מזרחי שישמח את ההמונים התל אביביים.
יצאתי למסע חוצה עדות במונית שירות של קו חמש שהוא סמל סטטוס עירוני בסיסי בתל אביב והתרווחתי (לא באמת) במושב האחורי. שני הגברים שישבו לידי צחקו כששאלתי על מימונה. הם נסעו לצפות בסרט איטלקי בסינמטק. אורן, 31: "יותר אשכנזי מסתם ללכת למימונה".
המימונה לעירוניים משפחתיים
עשן אפף את דירת השותפות של טליה, יעל ושקד ברחוב קינג ג'ורג' שבמרכז העיר. חבר'ה צעירים ישבו בסלון כשלידם שולחן עמוס חטיפים, עוגיות מרוקאיות, מופלטות, שוקולד וריבת חלב. אחת הבנות התחילה לאכול מופלטה עם שוקולד כשהמופלטה הייתה פתוחה כפיתה סתמית. רותם שהכינה את המופלטות למימונה כעסה עליה וגלגלה אותה כמיטב המסורת.
רותם, 31, גרה עשר שנים בתל אביב, המרוקאית היחידה במימונה (וכנראה גם בכתבה מלבד הכתבת)
רותם גדלה בעמק יזרעאל. "אצלנו כל שנה במימונה עושים משהו מטורף, לא כמו פה שזה נראה כמו יום הולדת 16, כולם אשכנזים פה, חוץ מאחד שלפי הצבע שלו אפשר לראות שהוא לא אשכנזי אבל הוא גם לא מרוקאי".
טראומת מימונה?
"פעם אחת במימונה הייתה אצלנו תחרות על משהו ויצא שההורים שלי התפשטו באמצע ונשארו בהלבשה תחתונה ורקדו ככה. הייתי בערך בת 11. הם זכו בארוחת ערב".
מימונות בברים בתל אביב?
"זה לא אותנטי, זה לא הדבר האמיתי, גם פה לא אבל זה לפחות חמוד".
טליה, 24, סטודנטית לתקשורת
את שומעת מזרחית גם ביום–יום?
"לא, זה רק עכשיו בשביל האווירה".
טראומת מימונה?
"הלכתי למימונה של בן דוד של חברה או משהו רחוק בסגנון. לא הכרתי אף אחד חוץ מאת החברה שאיתה באתי ופתאום נתקלתי בשני אקסים באותו המקום".
אם ייכנס עכשיו מישהו מהרחוב?
"הכי בכיף, גם בשישי אנחנו ככה, אנחנו תמיד אוכלים ארוחות שישי ביחד ומזמינים מלא חברים וככה גם בחגים".
מרסל, ברזילאי שעשה עלייה לישראל, פעם ראשונה במימונה,27.
"עשיתי ביס פעם ראשונה ממופלטה. היה ממש טעים".
כמו מה זה מרגיש?
"כלום, זה כל הקטע. זה גומי כזה".
המימונה לסטודנטים שרוצים לצאת מהבית
הבר השכונתי "טנג'יר" ברחוב יהודה הלוי 93 שעובד בשיטת מסלולי השתייה הפיק מסיבת מימונה. בעלות של בין 70-120 ₪ בוחרים מסלול ומקבלים צמיד לשתייה חופשית בהתאם לסוג האלכוהול שנבחר. הסלוגן של המסיבה שהתחילה בשעה 16:00 (הרבה לפני שאפשר לאכול חמץ) הוא "לחזור הביתה". העובדים לבשו בגדים מרוקאיים מסורתיים והלקוחות רקדו עם כובעי תרבוש עם סלוגן הבר בחסות מותג בירה. אפילו שכרו סבתא שהכינה מופלטות לכולם. ניסיתי לרדת לכביש מהרחוב הצפוף ומאבטח חסון ואחראי ביקש ממני לחזור למדרכה. איך מתרגמים חוסר אוויר למרות שאתה באוויר הפתוח למרוקאית? ספינג'.
גל, 25, סטודנט למשפטים ומתן, 25, סטודנט למשפטים ומנהל. בעלי תפקידים באגודת הסטודנטים במכללה בקריית אונו.
שמרתם כשרות חמץ?
גל: "כן, אני מהזן האשכנזי החדש, המעורבב. גדלתי בבית שאן, עיירת פיתוח. כל החיים שלי הם מזרחיים תכלס, אמא שלי מבשלת אוכל מזרחי בבית. ממוזרח".
מתן: "לא".
מזה "תרבחו ותסעדו"?
מתן: "הולך לכל בית שעושים מימונה והולך 'להתרווח' ולסעוד".
גל: "תרבחו ותסעדו זאת ההזמנה של המרוקאים למימונה. כל עם ישראל מוזמן, פעם אחרונה וראשונה בשנה שכל אחד יכול להיכנס לכל בית וליהנות מהמטעמים".
המימונה להיפסטרים
דין, הבעלים של בר "האוצר", רחוב הר סיני 1, תל אביב
"אנחנו עושים מימונה קצת שונה, לא בפן האוריינטלי כל כך אלא מימונה יותר אפלה. על המוזיקה מנגנים חבר'ה מעולם הטכנו. כמובן שיש מופלטות על הבר".
מזה "תרבחו ותסעדו"?
"אני לא באמת חושב על זה לעומק אבל מימונה לדעתי היא חג בסגנון 'תעשו מה שבא לכם' כמו עד לא ידע".
היית פעם במימונה?
"מעולם לא".
דין מימש את הפוטנציאל של הכנסת האורחים כמצופה והזמין אותי לצ'יסר של קמפרי. טיפות אלכוהול נזלו לי על חולצת הפייטים הכחולה, חיכיתי לאביר עם המפית הלבנה. הוא לא הגיע אבל מהמטבח יצאו מופלטות חדשות עם דבש.
(קרדיט תמונה ראשית: איל גולן)
