התעודה הביומטרית מוצגת לנו כדבר הטוב ביותר שקרה למדינת ישראל. האפשרויות הרבות שהתעודה תפתח לאזרחים הן בלתי מוגבלות, אבל השאלה היא עד כמה באמת התעודה הזו טובה לנו והאם היא באמת שיפור חיים אמיתי או עוד מסחטת כסף.
ב-2001 פרסם משרד הפנים מכרז לבחירת ספק שייצר את התעודה החכמה. ב-2003 ביטל בית המשפט את המכרז עקב פגמים מהותיים שמצא בו. ב-2005 פורסם מכרז חדש, וב-2007 נדחתה ההצעה בגלל שהתשלום הנדרש היה גבוה מהאומדן שקבעה הועדה. לאחר מכן המשרד קיבל פטור מהמכרז והתחיל לנהל משא ומתן עם הספק. ב-2008 חתם המשרד עם ספק להקמת מפעל לייצור התעודות החכמות. נוכח השינויים הטכנולוגיים היה חשש שהכרטיסים הגולמיים יהיו מיושנים בהשוואה לטכנולוגיה שתהיה בעוד כמה שנים, כשיצא לפועל שלב הפרסונליזציה. החתימה עם הספק בוצעה לפני שהוסדרו בחקיקה שינויים דרושים, וכך נוצר מצב שבו יש סיכון שלפחות חלק מן ההשקעה בפרויקט עלול לרדת לטמיון.
תעודות חכמות – טיפשות
על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, מספטמבר 2004 אין לפרסם מכרז בנסיבות שבהן הוראות מהותיות במכרז מתבססות על הצעת חקיקה שטרם אושרה בכנסת.
"בהתקשרו עם הספק בטרם הושלמו הליכי החקיקה, פעל המשרד שלא ברוח הוראות היועץ המשפטי לממשלה." כך עולה מהדו"ח השנתי של משרד הפנים, ואפשר להבין ממנו שני דברים: התעודות החכמות כבר לא עובדות על טהרת הדמוקרטיה, כל מטרתן היא מסחר. בנוסף, החלו לעבוד על התעודה ולהוציא אותה עוד לפני שהתקבל אישור אמיתי מהממשלה. זאת אומרת שהוצאו מיליוני שקלים מכספי המדינה על דבר שעדיין לא אושר, ועד שהוא יאושר, אם בכלל, מה שכבר יצא כבר לא יהיה רלוונטי.
שלושה דו"חות יצאו בשנתיים האחרונות ממשרד הפנים אל הממשלה. בשלושתם מוצגת התעודה הביומטרית כדבר הבטוח והיעיל ביותר שהמדינה יכולה להוציא. הדו"חות צריכים לתעד את המציאות ולדווח לממשלה על ההתקדמות, אבל בגלל המצב העדין שבו נמצא הפרויקט הביומטרי, יש להם תפקיד נוסף – הם צריכים למכור ומהר.
במקום שקרים – מחמאות
אסור לכותבי הדו"ח לשקר כמובן, לכן אפשר למצוא לאורך כל הדו"חות את הבעיות האמיתיות שעולות מתוך הפרויקט, אבל מוסוות ומנוקות על ידי מחמאות והבטחות לשיפור ותיקון. לדוגמא, בדו"ח הראשון מסופר על בעיה קריטית של סורקי האצבע, שהם בעצם כל הייעול והביטחון של התעודה.
80 אחוז מהאוכלוסייה המבוגרת לא מצליחים להיקרא על ידי הסורקים, טביעות האצבע שלהם לא מספיק ברורות בשביל הסורקים. בדו"ח הובטח שעד הדו"ח הבא יוחלפו הסורקים בטובים יותר. רק בדו"ח האחרון של הפיילוט מדובר על הבעיה ברצינות שוב, ומתברר כי הוחלפו הסורקים, אבל גם החדשים לא מצליחים לקרוא את טביעות האצבע של האוכלוסייה הותיקה. הפתרון שהוצע הוא הורדת דרגת האישור של הקוראים, זאת אומרת שגם בדרגה נמוכה יותר טביעות האצבע יעברו.
התעודה הביומטרית לא טובה לנו, הפרויקט כולו ממשיך לפעול רק בגלל הכסף שכבר נשפך, ובגלל הפחד מהביקורת החריפה שעלולה להתעורר בגלל המצב. יש בפרויקט יותר תקלות שנדמה. הרע גדול יותר מהטוב; עם כל שורה בדו"ח הממשלתי מצאתי יותר ויותר בעיות, מוסוות בטפיחה על השכם ומחמאות עצמיות כדי להשכיח את העובדה שהתעודה תביא רק אי נוחות; התורים יהיו ארוכים יותר בגלל האישור המסובך והצורך לחזור ולקבל את התעודה בסניף, כסף רב יישפך לחינם וכל זה בשביל ביטחון מזערי שאנחנו לא באמת צריכים.
