סטודנטים במסלול כתיבה כותבים ביקורת תרבות

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

הוקם ומופעל על ידי הסטודנטים בחוג לתרבות, יצירה והפקה במכללת ספיר

מחכים לאוטובוס

המושג "יהודי חילוני", שמגדיר רוב נכבד מהאוכלוסייה בישראל, הוא מושג שפלחים דתיים שונים אינם מכירים בו. הרי לפי תפיסת עולמם, כל יהודי חייב בתרי"ג מצוות ורק חזרה מלאה בתשובה תבוא הגאולה לעם ישראל. הדיסוננס הקיים במושג "יהודי חילוני" משתקף גם בהתנהלות המדינית-פוליטית-משפטית בארץ; מעל כל החלטה שמתקבלת, מרחף מכתב ה"סטטוס קוו" הארכאי של דוד בן גוריון, שרומס לאיטו חירויות אנוש בסיסיות. הפילוג החברתי על בסיס דתי אינו חדש, אך ההצעות שעלו לדיון לאחרונה אולי מעידות על נקודת מפנה, על תחילתו של שינוי. ועדיף מאוחר מאשר אף פעם.

לאחרונה אישר בג"צ את ביטולו של "חוק טל", בטענה שהוא אינו חוקתי ופוגע בזכות לשוויון כחלק מן הזכות לכבוד האדם. חוק טל התחיל כהסדר עוד במרץ 1948: "כל בני הישיבות לפי רשימות מאושרות פטורים משירות בצבא" (דוד בן גוריון). לקח יותר מחמישים שנה כדי להסדיר את החקיקה בכנסת, ועוד כעשור כדי להפנים את גודל הנזק שגרם. כנראה קיים קושי להבין שחוק שמטיל את הנטל על חלק מהאוכלוסייה ופוטר אותו מחלקה האחר – הוא לא שוויוני. בסופו של יום (או יותר נכון, שישים וארבע שנים) נדלקה שם הנורה, ואולי היא מאירה עתיד חדש.

מישהו ראה מכתב בסביבה?

כחלק מגל ההתעוררות ביקשה מועצת העיר תל אביב ממשרד התחבורה לאשר הפעלה של קווי אוטובוס בשבת. התחבורה הציבורית בארץ, כמו מוסדותיה הממלכתיים והמשק הציבורי שובתים ביום השבת כחלק מסטטוס קוו שנכתב לפני קום המדינה. מכתב זה ששלח בן גוריון לאגודת ישראל בשנת 47' המסדיר את ענייני דת ומדינה, מטיל את מרותו על החברה וקובע את התנהלות הדברים, ללא התחשבות בשינויים שהארץ עברה במהלך השנים.

אותה זכות וטו בלתי כתובה של רבנים למעשה מנהלת בפועל את המדינה זה זמן רב, וקובעת בשרירותיות שהדת לא רק מעל לחוק, אלא גם מכתיבה את החוק. מה שונה אדם שלא מתגייס במדינה בה השירות הצבאי הוא חובה, מאדם שלא משלם מיסים במדינה בה תשלום המס הוא חובה? מה שונה אוטובוס שנוסע בשבת ממעלית שבת "שנוסעת"? הרי אדם דתי שאינו נוסע בשבת לא ישתמש בתחבורה, אך ציבור שלם שעובד/מבלה בשבת יכול להיעזר בה. והאם עלי להרגיש אסירה במדינתי שלי כאשר יש שטחים שלמים – כמו מאה שערים, קברי צדיקים, רחבת הכותל – שחסומים בפניי בגלל היותי חילונית?

שרות צבאי טוב לאמונה דתית

ידוע שככל שהחילוניות חודרת ליותר תחומים – החרדיות הופכת קיצונית יותר. הפחד החרדי מדור הגדל ללא אמונה, ומחרדים שנוטשים את הדת נוכח הפיתויים בעולם החילוני, גורמת להתבדלות חזקה יותר. אך כשאדם חזק באמונתו ובעקרונותיו, שום פיתוי שקיים, במיוחד לא אוטובוס שעובר ליד הבית בשבת, לא יגרום לו להיפרד מאמונתו. למעשה, דווקא שירות צבאי יכול לחזק את האהבה לארץ, הגאווה הלאומית, ואפילו את האמונה הדתית.

נכון לשבועות שאחרי ההצעה של עיריית תל-אביב לא נראה שההצעה ץקרום עור וגידים, אך עצם העובדה שכלל עלתה לדיון, מעיד על תחילה של מחשבה אחרת שלא הייתה קיימת עד לפני מספר שנים. בהחלט אפשר לקוות שסוף סוף ערכי יסוד כמו חירות, חופש דת, תנועה ושוויון יקבלו עדיפות על תככי הפוליטיקה. שמדינתנו תישא צביון דתי ולא תכפה את עקרונות הדת על אזרחיה החילונים. זו תפקידה של המדינה לספק את האפשרויות והשירותים בכל ימות השבוע. ההחלטה אם להשתמש בהם היא אינדיבידואלית, כל אחד לפי רמת האמונה שלו.