שנת 2004, הייתה שנה טובה לטלוויזיה האמריקאית; סדרות כמו "אבודים", "עקרות בית נואשות" ו"הפמליה", שודרו ותפסו תאוצה בכל העולם. אחת הסדרות המדוברות ביותר באותה השנה הייתה "האוס", סדרה על גאון רפואי עם שיטות עבודה שנויות במחלוקת. העונה הראשונה, שגרפה נתוני רייטינג מרשימים של 13 מיליוני צופים לפרק, נכנסה לספר השיאים של גינס בקטגוריה הסדרה הנצפית בעולם. "האוס" זכתה במשך השנים בפרסים רבים: ביניהם "אמי" ו"גלובוס הזהב". אז מה הפך את הסדרה, ממנה ניאלץ להיפרד בקרוב, לטובה כל כך?
יו לורי – ד"ר גרגורי האוס
אי אפשר לדבר על הסדרה, מבלי לדבר על השחקן המצוין יו לורי, ד"ר האוס בעצמו. לורי זכה שנתיים ברציפות בגלובוס בזהב לשחקן הראשי הטוב ביותר ונחשב לשחקן שמרוויח הכי הרבה כסף לפרק בסדרה מתוסרטת. לורי, בריטי במקור, נאלץ לסגל בסדרה מבטא אמריקאי חלק. לא רק המבטא משחק פה תפקיד, אלא גם ההליכה המרובה עם מקל הליכה – האוס סובל מכאבים ברגל בעקבות ניתוח שלא צלח. אין ספק, שאחרי סיום הסדרה, צפויה ללורי תהילה גדולה יותר והוא יהיה מבוקש בכל הפקה אפשרית.
ויקודין
הויקודין הוא תרופה להקלה על כאבים, אבל המונח לא חשוב כמו התפקיד המרכזי ששימשה התרופה בסדרה. האוס נוטל ויקודין על מנת שיוכל למתן את הכאבים ברגלו. ההתמכרות לויקודין של ד"ר האוס הייתה רובד אחד מעלילות הסדרה. לויקודין משמעות עמוקה יותר מסתם תרופה, היא היוותה מקור טוב למפלט מכל הכאבים של הדוקטור, פיזיים וגם רגשיים. האוס תמיד היה חולני שתלטן ומניפולטיבי. תרופת הויקודין היא זו שהצדיקה את ההתנהגות המטורפת שלו ברוב הפעמים.
העלילה
אחת הסיבות שלצופים היה קל להתחבר להאוס, היא הסיבה שבכל פרק ישנה עלילה שעומדת בזכות עצמה. הפרק מתחיל בסיפור על בחור או בחורה שחשים ברע ומובהלים לאשפוז בבית חולים. רק לאחר שרופאים אחרים בבית החולים הרימו ידיים, הם מגיעים לטיפולו של האוס, והוא כמובן מוצא פתרון לבעייה הלא שגרתית. חברות שידור אמריקאיות תומכות בסדרות מסוג זה הבנויות מפרקים נפרדים, מכיוון שכך קל למשוך קהל רב יותר והצופה לא מרגיש שהוא פספס משהו מהפרק הקודם. אבל יש ב"האוס" נוסף, משהו שונה מסדרות תבניתיות. מאחורי כל דמות בסדרה יש סיפור מורכב והצופה נחשף למערכת סבוכה של יחסים בין הדמויות השונות, בתוך בית החולים ומחוצה לו. וכמו בכל סדרה אמריקאית, איך אפשר בלי סיפור אהבה. אז גם ב"האוס" רומן אכן נרקם בין ד"ר האוס לד"ר ליסה קאדי.
הקאסט העשיר
בהמשך ישיר לעלילה, הסדרה מתאפיינת בנבחרת שחקנים מרשימה שכוללת שחקני קבע כמו ד"ר ווילסון (רוברט שון לאונרד) החבר היחיד של האוס, ד"ר ליסה קאדי (ליסה אדלשטיין) דיקאנית הרפואה בבית החולים, ולה יחסים מורכבים עם האוס עצמו. מעבר לקאסט הקבוע, ישנם שחקנים שמתחלפים כל עונה ועונה. נתון מרשים אפילו לסדרה אמריקאית.
מעבר לצדדים החיוביים הרבים, ב"האוס" היו גם לא מעט נתונים שליליים. זה החל עם תחילת שידור העונה הרביעית. הרייטינג עבר מעלייה לירידה מתונה, ונמשך עד העונה האחרונה, למעשה. אפשר להסביר זאת על ידי מרכיב הזמן, בכל זאת מדובר בעונה שמינית וקשה לשמור על קהל צופים לאורך זמן רב. מכה נוספת הייתה עוד לפני תחילת העונה הנוכחית בה אחת השחקניות הראשיות, ליסה אדלשטיין, ששיחקה את "ד"ר ליסה קאדי", הודיעה על פרישה. העזיבה של אדלשטיין נתנה את החותם לסיום הסדרה בעונה הנוכחית, מהפחד לאבד שחקנים נוספים.
"האוס" היא אחת מהסדרות האלה שקשה יהיה להיפרד מהן, בכל זאת היא משודרת כבר שמונה שנים מהנות על מסך הטלוויזיה שלנו. למרות הקושי, כנראה שנמצא בסופו של דבר סדרה אחרת להתמכר אליה (מישהו זוכר את "אבודים"?). אבל כשיש ספק, אין ספק – לא יהיה כמו האוס. נתגעגע.
