יום העצמאות הוא ללא ספק יום חגו של הקולנוע הישראלי. ביום הזה גופי השידור השונים משדרים בטלוויזיה עשרות קלאסיקות קולנועיות נוסטלגיות שמעלות את המורל הלאומי ומחזקות את תחושת הביחדנס הישראלי. אז בהפוך על הפוך, החלטנו להביא לפניכם רשימה של 7 סרטים ישראליים שחותרים תחת הקונצנזוס ומבקרים כמה מהסמלים והערכים הלאומיים הקדושים ביותר בחברה. כאלה אנחנו, חתרניים בנפשנו.
אפס ביחסי אנוש (2014)
בימוי: טליה לביא
שחקניות: נלי תגר, דאנה איבגי, שני קליין
סרטי צבא ישראליים מלאים לרוב בדם, יזע והמון מאצ'ואיזם. בשונה מהם, "אפס ביחסי אנוש" מעמיד בקדמת המסך את שגרת היום האבסורדית והעגמומית של הפקידות הצה"ליות. סרטה של טליה לביא הוא קומדיה שחורה פמיניסטית המגוללת את קורותיו של משרד שלישות אפרורי בבסיס צבאי בדרום הארץ. זוהר (דאנה איבגי), מש"קית דואר וחובבת מושבעת של "שולה המוקשים" וחברתה הטובה דפי (נלי תגר), מש"קית נייר וגריסה שחולמת לעבור לקריה, מערימות אינספור קשיים ובעיות על רמה (שני קליין), קצינת השלישות חדורת המוטיבציה המנסה בכל כוחה לטפל בבעיות המשמעת של שתי החיילות הסוררות. הסרט זוכה שישה פרסי אופיר לשנת 2014 הועתק בספטמבר האחרון מהמסך הגדול אל במת התיאטרון, ועובד למחזמר מצליח ב"תיאטרון בית ליסין".
למי מומלץ? ג'ובניקים ממורמרים והמפקדים שגרמו להם להיות כאלה
איפה רואים? בספריות ה-VOD של יס, הוט וסלקום טי-וי ובאתר האינטרנט של "קרן הקולנוע הישראלי" (בעלות של 15 ₪)
בלוז לחופש הגדול (1987)
בימוי: רנן שור
שחקנים: יואב צפיר, דור צויגנבום, שחר סגל, שרון בר-זיו
הסרט מגולל את סיפורם של שבעה נערים ונערות תל אביביים בחופש הגדול שבין בחינות הבגרות לבין הגיוס לצה”ל. רגע לפני הכניסה אל הבלתי נודע הצבאי שייעצב מחדש את דימויים העצמי והחברתי וישפיע על עתידם, החבורה מנסה למצות את שאריות החופש והביחד האחרונות שנותרו להם ולממש איש איש את שאיפותיו וחלומותיו האישיים. כאשר הם מגלים על מותו של חברם בתאונת אימונים, החבורה מתכננת להפוך את טקס הסיום של התיכון למופע מחאה פציפיסטי לזכרו. סרטו מעורר המחלוקת של רנן שור עטוף כולו רוח נעורים מרדנית שמציבה מראה ביקורתית אל מול הפטריוטיזם הישראלי וההשלכות כבדות המשקל שהוא נושא עימו.
למי מומלץ? אנרכיסטים
איפה רואים? בספריות ה-VOD של הוט וסלקום טי-וי ובאתר האינטרנט של "קרן הקולנוע הישראלי" (בעלות של 15 ₪)
החיים על פי אגפא (1992)
בימוי: אסי דיין
שחקנים: גילה אלמגור, עירית פרנק, שרון אלכסנדר, אביטל דיקר, שולי רנד, סמדר קילצ'ינסקי
סרטו של אסי דיין מצייר בצבעים קודרים ואפוקליפטיים את המציאות הישראלית של תחילת שנות ה-90, שיאה של האינתיפאדה הראשונה, ומציג בבוטות את השסעים והקונפליקטים העמוקים בין המגזרים השונים בחברה הישראלית. בפאב תל-אביבי אפלולי ודחוס ששמו "בארבי" מתנקזים ללילה אחד נציגיה של החברה הישראלית כולה: יהודים וערבים, אשכנזיים ומזרחיים, גברים ונשים, מסוממים ואלכוהוליסטים, קצינים חמומי מוח וסרסורים עלובים. הסרט מציב במרכזו את הפוטנציאל הנפיץ וההרסני של האלימות, השוביניזם והמאצ'ואיזם שמאפיינים את המיליטנטיות הישראלית, והמכה האנושה שהן יכולות להנחית ביום מן הימים על החברה כולה.
למי מומלץ? חובבי פילוסופיה ואפוקליפסה
איפה רואים? בספריות ה-VOD של יס, הוט וסלקום טי-וי ובאתר האינטרנט של "קרן הקולנוע הישראלי" (בעלות של 15 ₪)
אדמה משוגעת (2006)
בימוי: דרור שאול
שחקנים: רונית יודקביץ', תומר שטיינהוף, שי אביבי, גל זייד.
סיפור התבגרותו של דביר (תומר שטיינהוף), נער בן 12 הגדל בקיבוץ בדרום ישראל בשנות ה-70. לאורך כל הסרט נאלץ דביר לנווט בין ערכי השוויון של הקיבוץ עליהם התחנך לבין יחסיו המורכבים עם אמו (רונית יודקביץ'), אישה דיכאונית ומעורערת בנפשה שמסרבת ליישר קו עם האידיאולוגיה הקיבוצית ונדחקת לשוליים על ידי יתר חברי הקבוצה. הסרט, המבוסס על חוויות ביוגרפיות של יוצר הסרט דרור שאול, חותר בחריפות כנגד הערכים המרכזיים העומדים בלב האתוס הקיבוצי, ומאיר באור אפל וקשה לעיכול כמה מן הצדדים המכוערים של מציאות החיים בקיבוצים.
למי מומלץ? קיבוצניקים בהווה ובעבר
איפה רואים? באתר האינטרנט של "קרן הקולנוע הישראלי" (בעלות של 15 ₪)
תעלת בלאומילך (1969)
בימוי: אפרים קישון
שחקנים: בומבה צור, שייקה אופיר, מרים גבריאלי, שרגא פרידמן
קזימיר בלאומילך, גבר שנמלט ממוסד פסיכיאטרי, מחליט יום בהיר אחד לחפור בפטיש אוויר ברחובות העמוסים של מרכז תל אביב. זעקות השכנים ופקקי התנועה שהוא מייצר אינם מפריעים לו להמשיך בשלו כשמסביב הבלאגן חוגג. מפקדי המשטרה, נציגי העירייה ושאר עסקני העיר מתווכחים ביניהם ושוברים את הראש בניסיון להבין מי נתן את ההוראה לקדוח באמצע הרחוב ההומה בלי להודיע לאף אחד. הסאטירה החריפה והמושחזת של אפרים קישון מאירה באור נלעג את סבכי הבירוקרטיה הישראלית העצלה, ומציגה בנימה מחויכת את הטמפרמנט הלחוץ והמתוח שמאפיין חלקים רחבים בציבור הישראלי.
למי מומלץ? ציניקנים ברוחם
איפה רואים? בספריות ה-VOD של יס והוט
ואלס עם באשיר (2008)
בימוי: ארי פולמן
משתתפים: ארי פולמן, מיקי לאון, אורי סיון, זהבה סולומון, יחזקאל לזרוב, רון בן ישי
"ואלס עם באשיר" הוא סרט אנימציה תיעודי שלוקח את הצופים למסע בנבכי הזיכרון והתודעה של במאי הסרט ארי פולמן מימיו כחייל צעיר במלחמת לבנון הראשונה. באמצעות חברים קרובים, עמיתים מימי הצבא, חוקרי פוסט טראומה ועיתונאים שסיקרו את המלחמה, מנסה פולמן להתחקות אחר זיכרונות מימי המלחמה שאבדו מזיכרונו שלו ולהשלים את החלקים החסרים מתוך הפאזל. התמונה שמתבהרת אט אט מציגה לצופים את זוועות המלחמה ההיא, שהגיעו לשיאם בטבח שביצעו חברי המליציה הנוצרית באלפי פלסטינאים במחנות הפליטים סברה ושתילה בעיר ביירות, בעוד חיילי צה"ל מתבוננים על האירוע מהצד ולא נוקפים אצבע.
למי מומלץ? שוחרי שלום וצדק
איפה רואים? בספריית ה-VOD של הוט ובאתר האינטרנט של "קרן הקולנוע הישראלי" (בעלות של 15 ₪)
שיטת השקשוקה (2008)
בימוי: אילן עבודי ומיקי רוזנטל
"שיטת השקשוקה" הוא סרט דוקו-אקטיביסטי שיצרו במשותף אילן עבודי והעיתונאי ולימים חבר הכנסת מיקי רוזנטל. הסרט מתמקד בקשרי הון-שלטון בישראל באמצעות הצגת הקשרים בין גורמי ממשל לבין משפחת עופר – מהמשפחות העשירות והחזקות בישראל, והעסקאות המפוקפקות שנרקמו בין הצדדים שהעניקו לאילי ההון שליטה על נכסים ציבוריים. הפקת הסרט עוררה את חמתם של משפחת עופר, שבתגובה הגישו כנגד היוצרים תביעה משפטית על הוצאת דיבה ופגיעה בפרטיות בניסיון למנוע את הפצתו. ואם זה לא מספיק, במשך שנה שלמה מהרגע שהסרט יצא לאקרנים אף תחנת שידור ישראלית לא הסכימה לשדר אותו. קשוח.
למי מומלץ? אקטיביסטים ובולדוזרים בנשמה
איפה רואים? ביוטיוב
