בתל אביב היו מתים על זה. 20 ש"ח למופע תיאטרון ומחול, שטר ירוק אחד כדי לצפות בסרט או במופע מוסיקלי. זה בדיוק מה שקורה באירועי "ימי תרבות" שהתקיימו השנה ברחבי הארץ בין ה-25 וה-27 בדצמבר. "ימי תרבות" הוא פרוייקט משותף של מפעל הפיס ומשרד החינוך התרבות והספורט, שמציע מגוון מופעים ואירועי תרבות (ביניהם מופעי מחול, מוסיקה, אירועי ספורט, סרטים ותערוכות אמנות) במחיר סמלי של עד כעשרים שקלים. בדרום, למשל, פרויקט "ימי תרבות" הפגיש בין שדרות הדרומית לתיאטרון הפרינג' התל אביבי של ניקו ניתאי.
בקרוב אצלכם
ניקו ניתאי, אחד משחקני התיאטרון הותיקים בארץ (מעל גיל שמונים) ומייסד תיאטרון הפרינג' "תיאטרון קרוב", הציג עיבוד מרענן שכתב וביים להצגה "במערכה האחרונה" על פי "שירת הברבור" מאת צ'כוב. ההצגה התארחה באולם מפעל הפיס של העיר שדרות וסיפקה לתושבים טעימה קטנה ממחזותיו הגדולים של צ'כוב ביניהם "טרגיקן בעל כורחו", "איבנוב", "מחזה בלי שם" (פלטונוב), "השחף" ,"שד היער" ו"הדוד וניה".
אנטון צ'כוב, הוא סופר ומחזאי רוסי קלאסי מהמאה ה-19, מגדולי אמני הסיפור הקצר שסיפוריו עוסקים באדם החותר לשלמות, אמת, צדק ויופי ומושתתים לרוב על יסודות ריאלסטיים אוניברסליים. משום כך מסקרן לצפות בעיבוד העכשווי ובפרשנות ההומוריסטית שהעניק לה ניקו ניתאי.
לפני תחילת ההצגה, כשהקהל כבר התיישב במקומו, יצא ניתאי מאחורי הקלעים אל הבמה והתיישב על כיסא שהונח במרכזה. ניתאי בירך את היושבים לשלום ופירט בהתרגשות, עם חיוך רחב, את מהלכיה של ההצגה. כשסיים את דבריו, נכנס מאחורי וילון לבן חצי שקוף החוצה את הבמה לשניים וסימן לקהל כי ההצגה עומדת להתחיל כשתפס את מקומו והרכין את ראשו על שולחן.
מריצים קטעים
ההצגה נפתחת בקולות ירי. ניתאי מגלם שחקן קשיש הנרדם באולם התיאטרון לאחר סיום ההצגה וצועק מתוך שנתו ובכך מזעיק את המאבטח (יונתן מילר) שרץ אליו בבהלה על מנת לברר את מקור המהומה. המאבטח מנסה להבין מה מעשיו של ניתאי באולם מפעל הפיס החשוך בשדרות. ההתאמה ביו מקום ההתרחשות לבין המקום בו אנו נמצאים באמת, והקריאה "במחזותיו של צ'כוב הירייה תמיד מופיעה במערכה האחרונה" עליה חזר ניתאי כמה וכמה פעמים יצרו תחושה מגוחכת של הצגה המיועדת לגיל הרך.
בעוד ניתאי והמאבטח מצויים בעיצומו של דיון סוער, פורץ לבמה צוות השחקנים בצחוק רועש. הם החליטו לערוך "ראן" מלא של קטעים שונים מתוך מחזותיו של צ'כוב. אך היה חסר להם שחקן. הם משכנעים את המאבטח שיצטרף אליהם לחזרה רצופה ויחד כולם מריצים קטעים שונים מתוך מחזותיו של צ'כוב.
זו רק חזרה
הקונספט של הצגה בתוך הצגה מסוכן במקצת. השילוב בין הקלאסי למודרני לא תמיד עובד ועלול לבלבל את הקהל. למרות זאת, לזכותו של ניתאי יאמר שעמד בכך בהצלחה רבה. הקטעים הקצרים שהוצגו ממחזותיו של צ'כוב בזה אחר זה, היו כבדים והסתכמו בירייה טראגית. אך תודות לעיבוד של ניתאי, שמזכיר מדי פעם במהלך ההצגה כי זו בחבורת שחקנים הנמצאת בעיצומה של חזרה, הקהל יכול לנשום לרווחה בין דרמה לדרמה.
משעשעות במיוחד הסצנות בהן משתלב המאבטח בקטעים של צ'כוב. כאמור, הוא אינו חלק מצוות השחקנים המקורי אלא מתפקד כשחקן מחליף. המאבטח מקריא את הטקסט מדף, לא תמיד בקצב קריאה מתאים, לעיתים באיחור ומוסר גם את הוראות הבמה. רמת המשחק בהצגה גבוהה והכימיה בין השחקנים עוברת לקהל. בולט במיוחד השחקן אלון שטיינברג, במשחק אמין ומשכנע. על אף השנים הרבות במקצוע, ניתאי מוכיח כי הוא רק משתבח עם השנים.
החששות באשר לשפה הארכאית של צ'כוב התבדו. ההצגה קולחת בשפה נהירה ומובנת ומאפשרת למגוון קהלים להנות ממנה. לילות תרבות בשדרות, היה שווה ללכת לראות. אך למרבה הצער, למרות המחיר הסמלי של עשרים שקלים לכרטיס, האולם לא היה מלא.
