דויד גרוסמן הוא סופר קשוב לילדים. הוא פתוח אליהם מספיק כדי ללמוד מתבונתם על העולם, והם אוהבים אותו על כך. בספר החדש "חיבוק" אפשר לפגוש שוב באותה הקשבה דרוכה של הסופר לעולם הילדים ולטרדות הפילוסופיות היומיומיות שלהם. טרדות, שלמעשה ממשיכות להעסיק את כולנו, רק במילים גבוהות יותר ובניסוחים מסובכים.
כתיבתו של גרוסמן לילדים מוכרת היטב לקהל הישראלי. סדרת סיפורי "איתמר" הכוללת את "איתמר מטפס על הקירות", "איתמר פוגש ארנב" ואחרים, נמצאת כמעט בכל בית בישראל, והמכורים יותר יכולים לצפות בהצגות. לפני כשנתיים, "איתמר פוגש ארנב", אף עובד לקונצרט מרשים על ידי יוני רכטר, ובוצע על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית. הספר החדש "חיבוק" שונה בממד הלשוני שלו ובעיצוב הוויזואלי. הוא נכתב כשיתוף פעולה בין גרוסמן לבין אמנית הוידאו-ארט מיכל רובנר שמאיירת לראשונה ספר לילדים, והמפגש בין גרוסמן לרובנר, הופך את הספר למסע של חיפוש אחר זהות, ייחודיות ושיתופיות.
דויד גרוסמן, כשקוראים את "חיבוק" קשה לנחש מה נולד קודם: המחשבה על קהל היעד ועל כך שזה 'צריך' להיות לילדים או הרעיון
"כשאני כותב ספר אני לא שואל את עצמי למי הוא נועד אלא מאיפה הוא בא. אני לא כפוף לחלוקה, לקטלוג שנוהגים לעשות, מיד להחליט איפה לשים אותו, על איזה מדף. אני כותב כי יש איזה רעיון שעלה לי בראש ועליו אני חושב בכתיבת הספר. אני יותר מרוכז בסיפור עצמו ופחות בקהל היעד שלו. ברגע שעולה הרעיון לכתיבת הספר אני פשוט מתחיל לכתוב ובזה אני מתמקד. הספר הזה הצליח לגעת גם במבוגרים".
זו בעצם לא הפעם הראשונה שספר שכתבת לילדים מצליח לגעת גם במבוגרים
"יש לי ספרי פרוזה לנוער שאין להם קהל יעד מסוים והם יכולים לדבר לכל שכבות הגיל. אנשים יכולים להתחבר לכל ספר שהם מוצאים עצמם מזדהים איתו, גם אם הוא ספר ילדים. לסיפור ולחיבוק אין גיל. הנחמה שהאמא מציעה לילד בסוף, החיבוק הזה שאופף אותו, היא נחמה של כל גיל".
ובכל זאת נדמה שהספר מכוון לכמה גילאים. האיורים והרישומים שאתה ומיכל רובנר בחרתם שונים מאיורים רגילים לילדים
"החלטתי הפעם ללכת על קווים עדינים. הכריכה של הספר נקייה יותר ופחות צבעונית מספריי הקודמים, אך לא הייתה כוונה לעצב אותו כספר למבוגרים. יש לי עוד כמה ספרים שחיצונית לא נראים כספרי ילדים. בכלל, אני לא חושב שספר ילדים תמיד צריך לעשות "רעש" ולהיות צבעוני ומקושקש. החלטתי שהפעם אני רוצה שיהיה יותר פשוט".
האם את השוני שב"חיבוק" נראה גם ביצירות הבאות שלך?
"בקרוב אני אוציא ספר ילדים חדש שכתבתי לפני "חיבוק". הוא מספר על ילד שאביו תמיד היה עושה לו "שק קמח". זה מושג די ישן, אני לא בטוח עד כמה מכירים אותו היום. חוויתי אותו בעברי כילד וגם כאבא. הספר הוא אמנם ספר ילדים, אבל כמו ב"חיבוק", קשה לי לצפות מי עוד יוכל להתחבר אליו. כתבתי אותו מתוך הזיכרון האישי שלי, ואולי אבות נוספים שחוו את החוויה הזאת כמוני יוכלו להתחבר וליהנות מהספר".
דויד גרוסמן, "חיבוק", איורים: מיכל רובנר, הוצאת "עם עובד"
