גל הטרור האחרון, או “האינתיפאדה השלישית” כפי שהיא נקראת על ידי מקורות לא מוסמכים, החל בחודש אוקטובר ומורכב מפיגועי טרור ברחבי המדינה. פיגועי הטרור מלחיצים את החברה הישראלית, גורמים לחרדות בקרב האזרחים ומפתחים פרנויות במרחבים הציבוריים השונים במדינה, ברחובות הערים, תחנות אוטובוס ואת הרכבים על הכבישים.
המצב הביטחוני ההיסטרי גורם לאזרחי המדינה לצאת ולנטרל במו ידיהם את המחבלים בעלי כלי הנשק, או בעזרת חפצים שונים שניתן להשיג. אך בנוסף לנטרול שמבצעים האזרחים וכוחות הביטחון במקרים אחדים, הם מצוידים גם בטלפון נייד עם מצלמה שתתעד את האירוע, ובעיקר תצלם את המחבל שרוע על האדמה, מנוטרל מנשקו ולעיתים גם מחייו.
החברה הישראלית החלה לשתף תמונות של מחבלים מנוטרלים, מנשק ומחייהם, ברשתות החברתיות השונות. תמונות אלו קיבלו את השם “תמונות סנאף” מכיוון שלרוב הן מציגות את מות המחבל הספציפי. התמונות מופצות ברשתות החברתיות ומגיעות ללוח העדכונים ברשת החברתית וכמעט לא ניתן להימנע מפרסומן.
גופה ברשת החברתית
לוח העדכונים של הרשת החברתית הפך להיות לוח תמונות של גופות ללא רוח חיים שרועות על האדמה, כאשר נשללת הבחירה מהאדם ברשת החברתית האם לראות את הגופה החדשה שנוטרלה, או לא. הרשת החברתית הפכה להיות למין “מודעת אבל” ללא שם ועם פרצוף מטושטש (אם יש לך מזל), או יותר נכון הודעת נקם חברתית.
סלבוי ז’יז’ק, סוציולוג סלובני, טען שבמאה ה-20 האנשים יכלו לעשות שינוי ולגעת בדברים הממשיים עצמם, אך כיום הדברים הופכים דווקא לווירטואליים. הציבור מקבל את הסיפוק מצפייה בסרטים או בחדשות. הדבר שמחזיק את החברה זה האיום. כל חברה משגשגת צריכה שיהיו לצידה אנשים שאין להם כלום – אנשים חסרי זכויות – ובזכות זאת החברה יכולה להצליח לשגשג.
סנאף יהודי ציוני
ניתן להבין מדבריו של ז’יז’ק בהקשר התרבותי לגל הטרור הקיים שהחברה הישראלית זקוקה לתמונות הסנאף הללו על מנת להמשיך להתקיים, אולי כדי שתוכל לשמור על צביון יהודי – ציוני בקרב האזרחים. אולי כדי להראות לאזרחים שנמצאים ברשתות החברתיות שהמחבל נתפס ונהרג כדי להרגיע את הדרמה סביב ידיעת המחבל.
הוא טען גם שהחברה הקפיטליסטית עומדת על כך שהיציבות היא הדבר הכי חשוב. כאשר נטרול המחבל וצילומו שומר על היציבות בחברה הישראלית, כך נשמר הצביון היהודי ציוני שמנסים להנחיל, כמעט בכוח, על החברה החילונית, וכך מצליח להישמר ולהתגבר גם הקפיטליזם בחברה הישראלית.
אך האם באמת יש צורך בצילום המחבל שרוע על אדמה או שמא החברה הישראלית יכולה להסתפק בידיעה שהמחבל נוטרל? כנראה שהחברה אמרה את דברה כאשר היא משתפת את אותו צילום שוב ושוב ברשתות החברתיות השונות ואינה שמה קץ לנוהג הגובל בפורנוגרפיית המוות, בקידושה ובהנצחתה.
