גם במירוץ כמו בחיים, על עבירות משמעת, אלוהים או רון שחר יכולים לכפר. אבל על חטאים שבין אדם לחברו, אפילו הוואי לא תוכל להמציא מחילה, עד שידיח את חברו. רגב הוד, הזמר המזרחי התורן ואשתו הלן, מצאו את עצמם ברשימת החיסול של יותר ממחצית הזוגות. השיא היה כשהם נכנסו לעימות חזיתי עם צמד הברמנים עדי ומיתר, בקרב אגו גברי, למי יש יותר כבוד – שיכנס להיכל התהילה המפוקפק של עולם הריאליטי והמוזיקה המזרחית.
מהצד השני של המפה. נמרוד ויונתן, הפסנתרנים החמודים, משתדלים לשמור תמיד על דרך השלום. ואני לא מדבר על הלהיט הענק של פאר טסי, כי הרי ברור לנו כבר מההתחלה שמוזיקה מזרחית זה ממש לא הטעם שלהם. אז לעולם לא נדע אם הם הצביעו לזוג הוד על סמך טעם אישי במוזיקה, או שמדובר בחשיבה אסטרטגית קרה; ממש כמו מוזיקה קלאסית.
ואם כבר ללכת בין הטיפות, האחים ברזני הם בין הבודדים שעושים את זה נכון, בלי לשלם מחיר כבד. במשימת הקעקועים, נטע מציגה יחסים בריאים אפילו מול בונה עולם. "אני בחיים לא עושה קעקועים, אני מפחדת שאלוהים יעניש אותי". תוך כדי שהיא מתפללת אליו שישמור על החלק הכי חשוב בפנים שלה, האף. גם אליהו ודניאל, הדוגמנים, השכילו לצטט בצורה מעט עילגת מהמקורות: "וכתובת קעקע לא תעשו". כי אצל אלוהים בשונה מרון שחר, אין לדעת מתי יגיע קו הסיום.
ולפינה המרגשת של הוואי, הסיפור של אוולין וטוהר. האובדן שלהם הוא מצמרר לכל הדעות, וראוי שיופיע בפריים טיים. אם כבר להאמין במשהו, רצוי שזה יהיה ככה, חזק ואמיתי. מה שכן, בימים שבהם פוליטיקאים עושים ניצול ציני על גבם של אנשים חלשים וסיפורים מרגשים, אין לדעת מה יעלה בגורלו של הסיפור, או של המספרים.
אז מה היה על השטיח?
דניאל ואליהו מגיעים ראשונים בחסדי האל והמקעקע. אחריהם לפגוש את רון שחר, היו רגב והלן, שהבטיחו להפיל את כל מי שמבקש את רעתם. הצ'ילבות של הזוג הוד, עדי ומיתר, סיימו במקום השלישי. עם סכין מושחזת לעבר היעד הבא, ועם אודי ויוסי, המשקיפים מהאו"ם, שנעמדו יחד איתם על השטיח. מי הטוב ומי הרע בסיפור? רק אלוהים יודע.
במקום החמישי, אן וירדן ממשיכות לטפס לעבר פסגת ה"מאמי הלאומית". אחריהם מגיעים למקום השישי פצועים וחבולים נטע ועומר, אבל העיקר שיש ביטוח. במקום השביעי, האימהות הטריות, מוכיחות שוב שהן זקוקות בדחיפות לתואר חדש. האני ואביבית, בוכות ומקטרות כל הדרך למקום השמיני. טוהר ואוולין גורפים את הכרטיס האחרון ליעד הבא, על חשבונם של הפסנתרנים. רגב והלן יכולים לנשום שוב לרווחה, בפעם השנייה ברציפות הם מסמנים בטוש אדום נקמה, זוג שעיכב אותם; מי יודע, אולי עוד ניתן לתקן את מה שהתקלקל.
