המדרכה העקומה ליד המרכז למורים היתה עבורי תמיד עדות אילמת למצבה של בירת הנגב, עקומה, מעט שוקעת וקצת לא ברור לאן היא מובילה. הייתי חולף על פניה בדרכי חזרה לדירה מביט בה ביהירות ירושלמית, מלגלג על מצבה ומספר לעצמי שאצלנו המדרכות לא נראות ככה, אצלנו כל המדרכות ישרות פלס ואלה העקומות הן רק חלק מהאותנטיות הירושלמית. המדרכה כך כבר שנים, המשכתי להסביר לעצמי, עומדת יתומה מהפעם האחרונה בה ניסתה באר שבע לשנות את פניה וכך גם תישאר עוד שנים מספר עד ששוב ינסו להשיב לה את יופיה.
את אותו הסיפור המשכתי לספר לעצמי בכל פינה דרומית עד השבוע שעבר, אז כחלק מהשגרה הרגילה ביקרתי את המדרכה. הכל נראה כרגיל, רחוב רגר עם האי השומם במרכזו ובית החולים סורוקה אפור וקודר בצידו, הדשא המצהיב מתחת לרגלי, מעל ראשי העצים הערומים ולפני המדרכה הישרה עם מעקה לתפארת. אישה שעברה מולי הבחינה בחיוך הנבוך והטיפשי שעלה פתאום על שפתי כשהבחנתי שהמדרכה לא עמדה בהתחייבותה.פתאום באמצע היום ניערה את החול, זקפה קומה, התיישרה כפלס וכמו בכדי להכעיס, התגנדרה לה בלי בושה בגדר לתפארת.
עמדתי משתומם, מחשבות לא מסתדרות עם מראה העיניים והראש מנסה לסדר את כל ההגדרות מחדש. בעיר הבירה עמדה מדרכה כך שנים ואיש לא חשב שהיא זקוקה לשיפוץ ואילו בבירת הנגב הדבר מסתדר בתוך כמה שבועות, ועכשיו כל אישה עם עגלה או בעל מוגבלות יכולו לעבור בלי טרחה. הדרך נראה שונה לפתע, רגר עמוס בספסלים, עצים ומדרכות משתלבות. אוטובוסים עוצרים בתחנות בסדר מופתי ובמקום השיכונים של רינגלבלום השקט אני רואה את המסעדות, הפאבים ופינת המיחזור. ואני עומד מולם, מנסה להבין מה קרה.
כל תייר מהמרכז מכיר את הרגע הקטן בו הוא עובר את אותו קו דמיוני בו המוח מחליף את מילון המרכז למילון פריפריה. מילון שכתוב באותה השפה כמו מילון המרכז אך נותן הסבר שונה לאותם המראות. למשל סורג חלוד בנחלת בנימין יראה עתיק ויפיפה, ואילו תאומו בשכונה ד' יהיה ישן ומלוכלך; חנות תהפוך למכולת שכונתית וכל אדם מתהלך בלי מעש יהיה למובטל. זו דרכו של מילון פריפריה, שנכתב אגב במרכז.
מדינת ישראל משקיעה מדי שנה מליוני שקלים בנסיון לקדם את הפריפריה. כבישים נסללים, מסילות נפרשות ועשרות הטבות ניתנות בנסיון להביא את הישראלי הממוצע להכיר את הארץ שמחוץ לאזור גדרה-חדרה. אבל נראה שהשינוי הדרוש אינו חומרי אלא תודעתי. הדרום לא זקוק רק לכבישים ורכבות אלא בעיקר למילון פרשנויות חדש. מילון שיגרום לתייר הממוצע לראות אותו.דוגמא להחלפת מילון אפשר לראות בשכונות נחלאות בירושלים.
השכונות נחשבו בשנות השמונים לשכונות מצוקה ולאזור מוזנח שלא נעים לעבור בו. איש לא חשב אז על מאות אנשים שיעמדו בסמטאות לשמוע הסבר של מדריך מלומד על תולדותיהן. מצבן הקשה הביא להקמת פרויקט "לב העיר", שנועד לשקם את מצבן ותדמיתן על ידי עידוד תושבי השכונות לשפץ את דירותיהם. לאחר שלושים שנה נראה כי הפרוייקט הצליח, ויעידו על כך מחירי השכירות הגבוהים בשכונות.
הדבר המעניין בתהליך שעברה נחלאות הוא שנדמה כי השינוי המרכזי היה שינוי מילון הפרשנויות בשכונות ופחות השיפוץ החיצוני. כי למרות השיפוץ בין הסמטאות, יש עדיין מדרכות עקומות, קירות מתקלפים, סורגים חלודים ושאר תמונות שבמקום אחר היו זועקות הזנחה, אבל בנחלאות הן מקבלות פרשנות חיובית של מסורת ואסתטיות. מרזב שבור הפך יפה בפרוייקט הגמר של סטודנט מבצלאל, שמתגורר אגב בשכונה בשביל ההשראה, וצלמים צעירים מחפשים את הזוית הנכונה לצלם את הבית שתקרתו קרסה בחורף האחרון. נראה לי כי נחלאות לא שינו את צורתן, אלא אלה האנשים ששינו את מבטם.
הדרום זקוק לאותו השינוי. השיפוץ החיצוני כבר קרה, הדרום פורח, באר שבע ושאר ערי הדרום מזמינות ומציעות מגוון חוויות, פסטיבל פרינג' B7, חממת דימונה, סינמטק שדרות, פסטיבל סמילנסקי ושיטוט ברחובות המרשימים שנבנו בשנים האחרונות הם רק חלק מהדוגמאות. אבל נשאר לשנות את התודעה, לכתוב את מילון הפרשנויות החדש, שאולי יכתב מאליו על ידי תושבי הדרום, אם רק יפסיקו להעזר במילון המרכז. אך כל עוד ימשיך השימוש במילון הישן והתיירים מהמרכז יבואו עם המילון מהבית, הם יראו רק את רחוב רגר עם האי השומם במרכזו ובית החולים סורוקה אפור וקודר בצידו, את הדשא המצהיב מתחת לרגליהם ואת המדרכה העקומה לפניהם.
