נדמה שאיה זהבי פייגלין חיפשה את דרכה במשך שנים ושהיא ממשיכה לחפש אותה. אלבומה החדש, "הארץ המובטחת", מסמן שהגיעה למקום מפויס ורך יותר, עם החיים ועם עצמה
ב-12 למרץ, איה זהבי פייגלין השיקה את האלבום החדש שלה, "הארץ המובטחת", בהופעה ב"בארבי", בה התארחה להקתה הקודמת "כל החתיכים אצלי" ורביד פלוטניק. האלבום מצליח לשקף שינוי שחל בזהבי פייגלין כאדם וכיוצרת, שאולי עדיין מתחולל.
גורנישט: סוכריות קופצות בעטיפה ריקה
שלא תפספסו: הקליפים הכי שווים של 2021
"שמואל": ההצגה שבועטת את התקינות מחוץ לדלת
יוצרת מתוך כאב
אי שם ב-2009, היא פרצה לתודעה באופן חלקי עם הלהקה שלה, "כל החתיכים אצלי", בתוכנית "כוכב נולד", אך הודחה לאחר פרק אחד. דנה אינטרנשיונל הטיבה לתאר את היוצרת כ"נטולת פוזה לחלוטין. […] מה שהיא עושה זה מהבטן- Like it or leave it" ואכן, זהבי פייגלין לא מנסה ליפות ולעטות על עצמה מסכות. דרך היצירה שלה מתגלמים גוונים רבים של אישיות, אבל יותר מהכל, מתגלמת בה צרימה לאורך השנים. את הצרימה – חוסר ההרמוניה, הכאב והמתח של החיים, היא גילתה כבר בגיל שש, כשחלתה בסרטן העצמות. במשך שנתיים אינטנסיביות, היא עברה אינספור טיפולים וניתוחים, במטרה להציל את רגלה השמאלית, מה שהותיר אותה עם נכות לכל החיים. מאז, זהבי פייגלין הרגישה שונה בנוף, פיזית ונפשית. הצרימה הזו משתקפת בטקסטים החדים שלה, שמבטאים את מה שיושב לה בפנים גם כשהוא לא יפה כלפי חוץ, גם כשהוא חסר ביטחון, כמו שהיא שרה ב"בפקולטה למדע מדויק": "זה מלחיץ אותי שהעולם כל כך הפוך, מה שאתה רוצה לא יוצא ומה שיוצא אתה לא מרוצה".
מופע ההשקה ב"בארבי" ת"א, 12.3.22 | רביד פלוטניק איה זהבי פייגלין | Youtube
הצרימה הזו, שבמידה כזו או אחרת כולנו נפגשים איתה במהלך החיים, ההבנה שהמציאות לא קלה ועלולה להיות דוקרת, פגשו את איה בגיל צעיר וגרמו לה לפצע, שהוא למעשה מקור החיים של היצירה שלה. מתוך הכאב, היא יוצרת שירים ונוטה לתבל אותם בהרבה הומור, בלי לוותר על הסיפור המורכב והקשה שלעתים היא מספרת. כיאה לסיפור חייה ולכנותה הבלתי מתפשרת, גם באלבומה החדש, זהבי פייגלין ממשיכה בקו האינדי שמאפיין אותה. היא לא משתייכת אל המיינסטרים וכמו מרבית יוצרי האינדי כיום, היא מעדיפה את היומרות האמנותיות ואת הביטוי העצמי על פני שיקולים מסחריים. יש בה יצירתיות בועטת, שיהיו שיאהבו אותה ויהיו שיראו בה צורמת ולא נעימה. זהבי פייגלין לא רוצה להיות נעימה, אלא לבטא החוצה את מה שחי בתוכה, לטוב ולרע. היא מבליטה את מה שצורם בחיים ושמה אותו במרכז במקום להחביא אותו בשוליים. היא לא מתביישת לדבר על חוסר שייכות, להפוך את הסדר ולדבר על מוות ורק אז-על החיים.
למצוא את הארץ המובטחת
מאז הוצאת אלבומם הראשון ב-2010 שנקרא על שם הלהקה, "כל החתיכים אצלי", חבריה הספיקו להוציא אלבום נוסף ואחריו הלכו איש לדרכו. זהבי פייגלין, שסגנונה המוזיקלי נע בין מלודיות פשוטות וישירות לבין רוקנרול, בחרה בקריירת סולו. היא פרסמה עוד שלושה אלבומים, כשהאחרון יצא ב-2020 ונקרא "החיים שלי קצרים מדי וארוכים נורא". גם בו אפשר למצוא טקסטים כנים עד כאב ואף כאלה שחושפים ביקורת נוקבת כלפי החברה והרשתות החברתיות, שגורמות לתחושת בדידות, כמו השיר "Active Now" ("עוד התכתבויות על חרא ועל זין ועל כוס עוד התכתבויות ופער שניהיה רחוק מדי עמוק מדי כואב מדי").
אלבום הסולו הרביעי שלה, אותו היא משיקה בימים אלו, ממשיך לכלול טקסטים כנים שאותם כתבה והלחינה בעצמה, אך יש בהם משהו שקט יותר. כלומר, הביקורתיות קיימת ונוכחת אך נדמה שהכעס פחות מתלווה אליה ואילו הפגיעות תפסה אצלה מקום דומיננטי יותר. אמנם היא שרה באלבום על חוסר הקיום של הארץ המובטחת, אך כשבוחנים את המסע שעברה בחייה ובקריירה המוזיקלית שלה, נדמה כאילו היא הגיעה למקום שאפשר לקרוא לו "ארץ מובטחת". זו כמובן לא אותה ארץ מהאגדות, שבה הכל מסתדר ללא שריטות וצלקות, אלא כזו מציאותית יותר, שבה הופכים מודעים לחסרונותיה של המציאות, לחוסר האונים, לחסרונות האישיים, לטעויות ולפחדים. כל אלו הן חוויות שמקשות על החיים ובאותה נשימה, הן מה שהופך אותנו לאנושיים. זהבי פייגלין מצאה דרך להתפייס עם הפגמים שלה ושל הסביבה או לכל הפחות להכיר בהם. זו ארץ מובטחת שלא מעט אנשים שואפים להגיע אליה ולא כולם מצליחים.
