עם ההתרחקות משנות מלחמת העולם השניה, התרחבות העולם הטכנולוגי ועלייתו של דור חדש שחי במרחב וירטואלי, הולכת ומשתנה הנצחת השואה. התפיסה כי הדור הצעיר עייף ממה שנתפס כזיכרון הממסדי של השואה, מובילה לניסיונות שונים ומשונים להמשיך לקרב אותו לנושא. למשל, מוזיאון אושוויץ פתח דף בפייסבוק כדי "להתחבר לנוער", ולאחרונה התבשרנו כי במוזיאון השואה ביד מרדכי נפתחת תערוכה חדשה המנציחה את מרד גטו ורשה. הפעם, בניגוד לתערוכות במוזיאונים אחרים בארץ ובעולם החליטו להיות סופר-יצירתיים. לא עוד תמונות ארכיון, תיעוד דוקומנטרי או חומרים "משמימים" מהזן הזה. מה פתאום. הפעם, דור הפייסבוק יקבל לונה פארק – נסיעה וירטואלית בקרון אל תוך מרחב המדמה את הגטו, הקרנת טלאי צהוב על בגדי המבקרים ולקינוח – ביקור בדגם של מילא 18 – שם מכניסים את המבקר הנלהב אל תוך ההוויה בעזרת פירוטכניקה: תכנית אור קולית במסגרתה נשמעות יריות, הפצצות, בכי, רעש והמולה.
ברור שמדובר בכוונות טובות וברצון של צוות המוזיאון לשמר את זכר השואה בעולם שמתרחק מהעדויות. גם הנסיון לקרב את הדורות הצעירים שחיים בעולם וירטואלי לנושא מובן. אך התוצאה היא מיצג סר טעם הפוגע במה שרוצים לשמר. הגבול בין התאמת הזכרון למציאות המשתנה, לבין הגחכתה של השואה הולך ומטשטש. עם כל הכבוד לדור הצעיר, ל"עייפות" שלו מתמונות הזוועה ולרצון שכל שנייה ירגשו אותו, הגיע הזמן לחזור ולומר בצורה ברורה מה שאמור להיות מובן מאליו – השואה איננה "ארוע מגניב", היא לא פארק שעשועים והיא לא זירה למשחקים וירטואליים. הניסיונות המאולצים הללו לא משמרים זיכרון אלא מגמדים אותו. הטרגדיה היהודית הופכת לפריק שואו פתטי.
ידוע כי הזכרון הקולקטיבי של כל ארוע משתנה בהתאם לחברה. איש אינו טוען שצריך לקפוא על השמרים ולהשאיר את תפיסת ההנצחה כפי שהיתה מקובלת בעשורים הראשונים לאחר השואה, אך בתערוכה כזו יש גם ביטול עצמי של זכר השואה ומעבר לכך – יש כאן פטרונות במסווה של קידמה. נראה כי התפיסה שהנחתה את אנשי המוזיאון היא כי הדור החדש אינו יכול, איננו מסוגל או אינו רוצה להתמודד עם מראות הזוועה, תמונות האימים ולכן יש להמיר את הטראומה בשעשוע. תפיסה כזו לא מהווה רק זילות של השואה אלא גם זילות של הדור הצעיר ושל יכולותיו להתמודד עם הנושא.
ואם זה הכיוון למה לעצור כאן? כדי לעניין את הנוער, לגרום לו לעבור משהו "חוויתי" "יצירתי" אולי כדאי לעשות סימולציה על מחנות ריכוז. המבקרים יוכנסו לקרון רכבת מחניק ויגיעו למודל של אושוויץ. בכניסה, יקבלו את פניהם שחקנים לבושי מדי אס.אס ונעולי מגפים גבוהים שיצליפו בהם. מי שיפול יודח, אבל אם הוא יקבל מספיק אסמסים אפשר יהיה להחזיר אותו. אחר כך יזרזו אותם לכיוון המקלחות. מה יצא מים או גז? לזה נחזור לאחר הפרסומות.
במקום לחשוב על דרכים נוספות בהן ניתן להתרפס בפני הדור הצעיר אולי צריך לשנות את הגישה. להבין כי הדרך לקרב לנושא השואה אנשים שחיים בעולם חדש, היא לא להכנע לדרך בה הם רואים את העולם אלא לפתוח להם צוהר לעולם שלא הכירו. לבסס במערכת החינוך ובמוזאוני ההנצחה תערוכות נטולות פעלולים החושפות עולם שהוא אמנם נטול טכנולוגיה אך מורכב ועשיר בדרכו. אימאג'ים שאולי לא עולים בקנה אחד עם סגנון MTV אבל מהווים נדבך אינטגרלי מהמורשת שלהם ושל כל אדם.
