"אומנות הפיתוי" היא התוצאה הראשונה בחיפוש אינטרנטי למילה אוּמנות. אך קיים הבדל בין 'אמנות' ל'אוּמנות'. הראשונה, נעשית לשם היצירה עצמה – היופי, כמו ציור ופיסול. השנייה, משמשת לצורך מעשי, בניית שולחן לדוגמה, ודורשת מקצועיות בתחום. חשבתי לעצמי כמה מגוחך שאמנות הפיתוי נכתבת בטעות עם ו', אבל הצצה קצרה בתוצאות הבהירה לי שבין אם מדובר בטעות מתגלגלת ובין אם לא, אמנות הפיתוי היא בהחלט אומנות.
סרטון אינטרנטי מציג מרצה, בן עשרים ושש לכל היותר, ממושקף ובעל עניבה צהובה מעוטרת גבינה צהובה או נשנוש מפתה אחר. הוא עומד מול כיתת גברים, ומלמד אותם איך להתחיל עם בחורה יפה: "בשלב הראשון, אתה לא מביע שום עניין בבחורה. שום דבר אישי, לא בת כמה היא, לא מה היא עושה בחיים, שום רגש. תתנהג כאילו אתה מדבר עם נהג מונית. להגיד ישר מה אתה מרגיש זה טעות של ערס".
התמלאתי זעם והפסקתי לצפות בסרטון. עכשיו אני מדמיינת את עצמי באיזה בר. בחור ניגש, מדבר אלי מתוך חוברת הקורס של ההוא עם העניבה, ומבקש שאמסור לו את המספר שלי. בכל מקרה, נתתי את המספר, כבר הורגלתי להימשך לגברים כאלה. גדולים, פראיים, שמסוגלים לגונן עלי, בדיוק כמו הגבר-גבר הזה שלא התבייש לבקש את המספר. אז שכבנו, ללא רגש, ללא עניין, כמו סמול טוק עם נהג מונית.
רחב הזונה ודוד המלך
משחר ההיסטוריה, אפילו בספרנו המקודש, רָחָב היא הזונה ודוד הוא המלך. למרות שרחב עזרה לכבוש את העיר הראשונה בכנען, ודוד היה רודף שמלות מושבע. הכוח הגברי נשאר, והפחד שנערער אותו נשאר גם הוא. מה שהשתנה הוא רק התפאורה: פעם פישקנו רגליים באסם מעופש, היום בתוך חלונות אדומים. נראה כי החוק, המתיימר להיות חזק מהכול, נכשל במיגור הזנות, פעם אחד פעם, תקופה אחר תקופה. מי שכן ממשיך לשמור על אונו הוא היצר הגברי. זרעים וזכרים משוללים כל ריסון עצמי שפורעים להם בנחת בעולם מודרני ומתוקן.
אני עדיין מפחדת להסתובב לבד בלילה
עבר שבוע מאז הסרטון המטופש באינטרנט, ובמקרה הלכתי לראות סרט קולנוע בשם "חשופות", המבוסס על סיפור אמיתי המתרחש בבוסניה שלאחר המלחמה. שוטרת אמריקאית מגלה תעשייה סודית המבוססת על נערות שנחטפו ולאחר מכן נקנו על-ידי תושבי המדינה וקציני או"ם אמריקאים לצרכי מין. סחר בבנות-אדם הכולל התעללות אכזרית, דם, חפצים קהים וכל מה שמשתמע מכך ואף אחד לא רוצה להכיר או לראות זאת. גם כאן יצאתי בזעם, פצועה וחבולה כמו הבנות העירומות מהסרט. זו אכן הייתה תזכורת לכך שגברים עדיין שולטים, גם אם זה מעוגן בחוק ונצרך באינטרנט במסווה של "כיצד לפתות אותנו?". קיצר, הרגשתי שאני זונה ואשאר זונה.
אין ספק כי הפמיניזם, בזכותן של נשים אמיצות וגברים פגועי מלחמה, הביא לעולם תמורות רבות בנושא המגדר. לנשים רבות יש כיום את החירות להיות שליטות לעצמן ולגופן, ואני מודה שכשיצאתי מהסרט גם אמרתי תודה. אבל הבסיס הוא פטריאכלי ויישאר ככה, מהסיבה הפיזית הפשוטה – גבר חזק יותר. הוא חזק גם בזכות הרבה יותר מכך. מבחינה לשונית: להגיד זונה בלשון זכר עדיין מרגיש מטופש. מבחינה כלכלית: הפרשי השכר. אופנתית: חשוף מתקבל על הדעת, למרות שקר והיא נראית כמו זונה. פוליטית: ביבי לקח את לבני בחסות החשיכה של קואליציה גברית. ואישית, אני עדיין מפחדת להסתובב לבד בלילה.
הרשת מספקת כיום מידע לכל דבר: איך לאפות פשטידה, איך להפקיד צ'ק, איך להכניס למיטה. ההסברים המדויקים שמציע האינטרנט מעודדים פאסיביות מחשבתית. בענייני אהבה, נדמה כי נוצר "מודל אוהבים" מוכתב מראש, המסרב להתכתב עם תשוקה עזה ויצירתיות. עוד הוכחה כי האדמה רחקה מאתנו, האהבה גם כן; אנו מנווטים את יצר החיזור הטבעי אל השבילים החנוקים של העולם החדש, ובוטחים בכל שרלטן אינטרנטי שימצא לנו את הזיווג שארנבת פשוטה יודעת למצוא לבד.
