קוראים לי רעות אחדות ואני מנהלת את התא הפמיניסטי בספיר. התאים החברתיים זה לדעתי אחת מהפלטפורמות הכי גדולות להשפעה במכללה. התא מספק על ידי אגודת הסטודנטים מסגרת יציבה ותומכת של עשייה שוטפת, ולכן יש בזה הרבה פוטנציאל שרק מחכה לפרוץ. על כך יעידו התאים החברתיים החדשים שקמו במחוזותינו, כמו תא "תופסים כיוון" שמקדם לגליזציה של קנאביס ושני (!) תאי זכויות עובדים שזה פשוט נפלא. וגם תאים ותיקים שעושים חיל כמו תא הנגישות, התא הגאה ומגמה ירוקה. העשייה היא במימון סטודנטים, על ידי סטודנטים ולמען סטודנטים.
בין המטרות העיקריות של התא הפמיניסטי השנה, היה העלאת הנראות והנוכחות הפמיניסטית במכללה על מנת למנוע כמה שניתן את הסטיגמה השלילית שיש לאנשים מסוימים מפמיניזם. בתואר אנחנו לא רק לומדים ולומדות היסטוריה, אלא גם היסטוריה של זכויות לנשים, לשחורים, לעובדים ופועלים. אנחנו מדברות על גזענות ועל פסיכולוגיה ועל חברה ושלטון וכל הדברים האלו שמבנים את החיים שלנו, אך שקופים בעינינו.
אנחנו בשלניות מעולות
אחד מהדברים האלו זה פמיניזם. אנחנו לא חושבות שהכל כל כך רלוונטי לחיים שלנו עד שאנחנו מתחילות לשים לב למה שהולך סביבנו. אפשר רק לתהות על האנטגוניזם שנוצר, כי הדיבור האקדמי כל כך נרחב ומעמיק שזה פשוט לא ייאמן שאפשר לשלול תנועה חברתית שלמה, על סמך סטריאוטיפ עקשן של נשים שאוכלות גברים לארוחת בוקר. אל דאגה, אנחנו בשלניות מעולות.
אבל ברצינות, הדבר היחיד שפמיניזם מאיים עליו זה פטריארכיה. יוזמה נשית ושיתוף פעולה בין נשים מאז ומתמיד הביא לארגונים יעילים, הוגנים, ומכילים, ולשיפור תנאים. ובאופן כללי זה היטיב עם כל כך הרבה נשים בעולם, שכל תפקיד שאישה לוקחת על עצמה הוא מבורך והוא בשום אופן לא נגד גברים, אלא פשוט בעד קידום נשים.
השאיפה שלי לתא לשנה הבאה הוא תא יותר אקטיביסטי ויותר רחב ומגובש. תא שעוסק גם בקהילה בשדרות וחיזוקה מבחינת תעסוקה ומבחינה חברתית קהילתית. תא פמיניסטי איכותי ופעיל, מייצר שינוי אמיתי ונרחב בנוף הציבורי.
לא נמצא פתרון
הבעיה הכי גדולה בעיניי שעוד לא נמצאה לה פתרון זה בעיית ההעסקה הקבלנית. מכללה כמו ספיר ששמה על דגלה לימודים הומניים, ומסרבת להעסיק ישירות עובדות ניקיון, מנהלה ואפילו מרצים ומרצות. מרצות נאלצות כל קיץ לספוג פיטורין, רק על מנת שיעסיקו אותן מחדש באוקטובר. העסקה קבלנית פוגעת בכולן, ובכולם.
מחאות רבות שהיו עד עכשיו ודיונים עם נשיא המכללה העלו מסקנה – עוד לא קמה צעקה רמה מספיק מקרב עובדי ועובדות המכללה, כולל אלו עם קביעות וכולל סטודנטים. המצב מחייב בחינה מחודשת של המאבק באופן שינער את המערכת מהספה הנוחה שלהם ויסביר להם מה הכרחי לעשות.
זכויות מלאות? לא רק כסף
זכויות מלאות עולה כסף. יש הטוענים גם שעובדות ועובדים שמקבלים תגמול הוגן לעבודתם אפילו עובדים טוב יותר, מאושרים יותר, וגם עולים פחות לטווח הארוך. אבל זה לא עניין של הגיון פיננסי, זה עניין של לקיחת אחריות כמעסיק.
עוד בעיה לצערנו היא בעיית ההטרדות המיניות, שלצערנו לא רק שמסרבת לחלוף מן העולם, היא גם כל הזמן מתגלה בשיא כיעורה. שאיפה ריאליסטית למכללת ספיר- שכל סטודנט וסטודנטית יידעו את גבולות השיח והמגע עם בני אדם אחרים, שסטודנטיות נפגעות לא רק יידעו לאן ללכת במקרה כזה אלא גם יעשו זאת ויתלוננו גם על סטודנטים וגם על מרצים. שנוהלי המכללה יקבעו אפס סובלנות להטרדות, גם לסטודנטים וגם למרצים, ויאכפו זאת. כל מה שאנחנו רוצות זה שמקום הלימודים שלנו יהיה בטוח עבורנו, עבור כולם וכולן ושיתייחסו אל הפניות שלנו ברצינות הראויה.
למזלנו יש לנו אגודת סטודנטים שתומכת בנו, פורום פמיניסטי של מרצות מדהימות שדוחפות אותנו קדימה וכל התנאים שם לבעוט יותר חזק ויותר ברעש. אנחנו רוצות עוד נשים שיקימו איתנו צעקה, שימחו, שיארגנו איתנו, יחשבו איתנו, יצחקו איתנו, יחגגו איתנו הישגים. ופשוט יצטרפו אלינו לדרך.
