לימור נחמיאס זורקת את הקוראים בקלילות מהנה הישר לשנות ה-90 בספרה "צבוטותי", היא מחיה את הטלפונים הנייחים והסלנג המשעשע שנכחד מהעולם כלא היה. בנינו, אין על העשור הזה.
בספרה החדש דורשת חגית גרוסמן קריאה קצת אחרת, איטית. קריאה שתגרום לעצור לרגע, למלא את הריאות בקצת אוויר צבעוני, ורק אז להמשיך הלאה. עמיחי שלו על פואטיקה אחרת ב"היכן שאינם"