אותה שבת שחורה הייתה בליל של פחד, אימה וחרדה. הסכנה והמוות הפגישו אותי עם המקומות היציריים שבי ומחשבות על הסוף. אף פעם לא דמיינתי את האופן שבו אמות אבל תרחיש כזה לא תיארתי, אפילו לא בסיוטים. הייתי מוכנה לעשות הכל בשביל להישאר בחיים וזה הפחיד אותי.
מי שלא חווה את ה7 באוקטובר אף פעם לא יבין כמה שפחד קיומי יכול לסדוק אותך.
"את לא רוצה לדעת למה אני נפרד ממך?" שאלת בטון ציני. אפילו לא סובבתי את ראשי כשאמרתי "לא, כי כשמישהו פוגע בי פעם אחת, אני לא נותנת הזדמנות נוספת", ואז עשיתי מעשה אמיץ במיוחד והורדתי את הצעיף שלי והעפתי אותו לאחור, לעברו.