הרבה אירועים ניקרו בדרכה של הילה סגיב עד שהזדמן לה לשבת ולקרוא את "כושילאמאשלהם" - אסופת שירה שחורה מחאתית וכשזה קרה, היא לא הצליחה, פיזית, להפסיק לקרוא בו
שופטי פרס ראש הממשלה לסופרים קבעו כי ספריו מייצגים "תערובת ייחודית של נגיעה באקטואליה מקומית קשה ואלימה".
אסף גברון, לא עושה אבחנה בין תרבות גבוהה לנמוכה, מתחרט על השווארמה של אתמול בצהריים וחולם לשתות תה עם הקשר של ארסנל
כשהיא כלואה בתוך קהל צופים שכבר עברו מזמן את גיל העמידה, יעל נחושתאי הבינה איך פותרים דילמות פוליטיות במדינת ישראל. בהצגת הקומדיה "קיזוז" של "הקמארי" יש שמאל וימין, מתנחלים, תל אביביים ובעיקר הרבה פארודיה
קל לנו לשנוא את מי שלא בא לנו להיות כמוהו. גם די קל לנו לגדל דור שלם שיהיה זהה לנו. פרשת השבוע מעלה תפישה חדשה על עולם החרדים שלמדנו לתעב וקוראת לנו לחשוב אחרת
הספר "מריה" מספר על חיי האהבה של נזירה חיפאית; רומן אסור, יצרים, תשוקות ופמיניזם. 60 שנה אחרי שנכתב, יוצא ספרה של שושנה שבבו מהבוידעם, ומעלה שאלה: האם זו ספרות זולה או יצירה שחייבים להכיר?
שיר של עוזי חיטמן כפיוט ו"שדות גולדברג" של מאיר אריאל עם מאוול. הפרוייקט החדש של עמיר בניון "שירי ארץ אהבה", לוקח שירים ישנים, מוסיף הרבה נשמה ולא מעט רגש, ויוצר מוזיקה שכולה טוב
אחרי אינספור גרסאות במה של "הקמצן", להקת "סקפינו" מראה שעוד אפשר לחדש. בהצגה "הקמצן לאן?" נותנת הלהקה פרשנות עכשווית למחזה מאת מולייר ומבקרת, תוך כדי צחוק, את האמנות הממוסחרת
מה היה קורה אם בגלגול נשמות היינו הופכים לייצוגי מגדר שונים? פעם אישה שחורה, פעם גבר מקסיקני ופעם הומוסקסואל. הסרט "ענן אטלס" כותב את ה"מטמורפוזות" של המאה ה-21 ומציג את האחר כמובן מאליו
חג האהבה הנוצרי משתלט על כל פינה; דובונים, קופסאות עם לב קופץ, וכרטיסי ברכה מגוחכים. יעל נחושתאי בהתה בעוברים ושבים וניסתה להבין למה לעזאזל צריך חג כזה
