כתבות מאת הילה סגיב

בכפר

נולדתי בדצמבר 1949, בעיר יאש שהיא השנייה בגודלה במזרח רומניה, ושם גדלתי עד גיל שש. כשהייתי בן שש אימא מתה, מסרטן, ואבא נשאר עם ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת. אז אבא החליט לחזור לכפר שממנו בא לפני שהתחתן, כי הוא חשב ששם יהיה לו יותר קל לגדל את הילדים, ואת אחותי הקטנה הוא נתן למשפחה מאמצת כי הוא חשב שילדה צריכה לגדול עם אימא. אני באמת מאמין שבמשפחה בה אימא מתה כשהילדים קטנים, מוטב היה שלא ייולדו, עד כדי כך. אין ספק שהיא הייתה משנה את הכל, מחזיקה את המשפחה כמו שצריך, באמצעים שהיו לה, ולא היו.

בכפר הזה למדתי עד כיתה ח’ שהייתה הכיתה הראשונה של התיכון. אני זוכר שעשיתי בחינה מאוד קשה כדי להתקבל לתיכון ומאוד התרגשתי להתקבל. שלושה חודשים אחרי שהתחלתי, קיבלנו את האישור לעלייה לישראל. מבחינתי זאת הייתה קטסטרופה, לא הייתי מוכן לקראת זה, לא דובר על זה בבית בכלל, כל הנושא היה מאוד חשאי ואסור…. המשך

שבוע הספר 2013 משנה את אופיו ומצטמצם למספר קטן של מוקדים בארץ. האם זה קשור למצב הקשה של הוצאות הספרים בישראל?  איך המבצעים של ארבע במאה השפיעו על המהלך?  ואיפה עומד “חוק הספרים” בימינו? ירון סדן, יושב ראש התאחדות הוצאות הספרים בישראל, עונה כל אלו ועל עוד קצת.
השנה, שבוע הספר יתקיים במספר ערים מצומצם, בתל אביב, בירושלים, בחולון, בכפר סבא וברמת גן.
למה לא יהיו נקודות מכירה בערי הפריפריה?
“בגלל כל המבצעים שיש כל השנה פחות קהל מגיע לשבוע הספר בפריפריה. החוויה העיקרית בשבוע הספר היא מבחר גדול של ספרים שאין  כבר בחנויות. אז אם אתה בא לתל-אביב  ויש מאתיים וחמישים דוכנים, יש לך את חנות הספרים הכי גדולה בעולם. אבל אי אפשר להחזיק חנות כזאת בערי פריפריה כי אין הצדקה כלכלית. פחות מו”לים מציגים כי קשה למכור ואז מן הסתם זה פחות מעניין.
פעם, אחת הסיבות להגיע לשבוע הספר הייתה בכדי לקנות בזול. זה כבר לא… המשך

הספר הגיע אלי במקרה או בכל המקרים האפשריים, בהתחלה, כהמלצה ממרצה בחוג לתרבות אבל אז, הייתי עסוקה מדיי, ואז אחרי כמה חודשים חברה אמרה לי לבוא לערב הקראת שירה של הספר במועדון “עשן הזמן” בבאר שבע ושוב, הייתי עסוקה מדיי (מוטיב חוזר ולא מחמיא) לפני כמה ימים הסתובבתי באוניברסיטת בן גוריון והספר פשוט נחת על הידיים שלי במקרה, או בכל המקרים גם יחד.
“כושילאמאשלהם” הוא אסופה של שירה שחורה מחאתית. הספר מכיל שירים של עשרים משוררים שונים, רובם אפרו-אמריקאים שכותבים על הגזענות הרווחת בכל תחומי החיים בארצות הברית. חלק מן המשוררים מוכרים יותר, כמו לנגסטון יוז , אמירי ברקה ומאיה אנג’לו ששלושתם גם פעילים חברתיים חשובים ומוערכים בארצות הברית. חלקם מוכרים פחות, כמו פאט פארקר, וחותם את הקובץ שירו של משורר ישראלי ממוצא אתיופי, קלקידן קסא מששה, ראפר בן 28 מיבנה.

את הספר קראתי ברצף אחד, פשוט לא יכולתי, פיזית, להפסיק. השירים מסקרנים, מצחיקים, מרגשים, בוטים וכמו שיוזמי הספר, אפרת ירדאי וערן צלגוב, כותבים בפתח הדבר “שירה ישירה וישרה של כעסים לא מכובסים, לא מתנצלים, משכנעים”. לוסיל קליפטון כותבת על חוויה אישית של השפלה שחוותה אימה, ועל הדרך בה האם מנסה להגן עליה מהרגע: “בקשי ממני לספר איך זה מרגיש/ להיזכר בפניה של אמך/ הופכות למים תחת לובן המלים/ של האיש בחנות הנעליים. בקשי ממני/ למרות שהיא מספרת טוב ממני ‏(…‏) זה מעולם לא קרה/ היא אומרת/ לא מוכר מאיים מתנשא/ לא זעם לא בושה. דבר מאלו לא קרה/ היא אומרת./ אני רק זוכרת קונה… המשך

ענן אטלס: הסרט הגרוע של השנה לפי המגזין “TIME” או סרט ששווה עשר דקות של מחיאות כפיים, כפי שקרה בפסטיבל הסרטים בטורונטו? מה שבטוח ששלושת השעות שישבתי מול הלפטופ הקטן שלי בבית עברו במהירות שיא. לא עצרתי את הסרט כדי ללכת לשירותים, לא נשכבתי בתנוחת עובר על הספה ולמחרת בבוקר אפילו קמתי מוקדם כדי להספיק לראות אותו שוב. אז מי שלא ראה את הסרט זה הזמן לראות, ומי שכן ראה אותו – בואו נתדיין קצת.
ענן אטלס (2012), הוא סרט מדע בדיוני-פנטזיה-הרפתקה עצמאי, כזה שלא הופק במסגרת האולפנים הגדולים בהוליווד. הסרט הופק בהשקעה של מאה מיליון דולר, שזו השקעה חריגה ואמיצה עבור סרט עצמאי.  הוא בוים על ידי שלושת הבמאים, טום טיקוור (“ראן לולה ראן”) והאחים אנדי ולנה ואשובסקי (“המטריקס”). בסרט משתתפים צוות שחקנים מהשורה הראשונה: טום הנקס (“פורסט גאמפ”), האלי ברי (“מונסטר בול”), יו גרנט (“ארבע חתונות ולוויה אחת”), סוזן סרנדון (“תלמה ולואיז”), הוגו ויבינג (“המטריקס”) וג’ים… המשך

ארבעה ספרים מונחים על השולחן בחנות הספרים וארבעתם נושאים את השם “ההוביט”. כל אחד מהם מביט בי במבט מתחנן ומפלרטט המבקש שארים אותו מהערימה ואקח אותו איתי הביתה אל עבר התחלת שארית חיינו המשותפים. החלטה לא פשוטה. מה צריך להיות הקריטריון שלי לבחירת הספר של שארית חיי? האופי? היופי? הכסף או האהבה? כדי להגיע לבחירה הנכונה לי ביותר, החלטתי לערוך ביניהם תחרות על ליבי ושהטוב ינצח!
 המבוגר

נולד בשנת 1976, בן 36, בעל ניסיון חיים עשיר על המדפים אך ללא זוהר ותהילה.
לבוש ברכות, צבעים בהירים של לבן סגלגל, ורדרד וירקרק. על הכריכה מצויר הוביט, בילבו בגינס, כשהוא אוחז בחרבו הקצרה ונועץ אותה בדרקון. מראה ילדותי, דהוי ולא מושך.
תורגם על ידי משה הנעמי זינגר ז”ל, שהיה גם משורר. הוצאת זמורה ביתן, 246 עמודים, 84 שקלים חדשים.
הספר מתחיל ב”מבוא” שמביא את סיפור כתיבת הספר על ידי ג.ר.ר. טולקין. קצר וחביב למי שלא מכיר עדיין את תהליך כתיבת הספר.
מנוקד, למתקשים שבינינו, עם שפה מעט עתיקה, לנוסטלגיים שבינינו; לדוגמא: “עשו בילבו והגמדים ניסיון נואש אחרון למצוא את השביל בטרם ימותו ברעב ובצמא” ,בתרגום משה הנעמי, לעומת, “עשו בילבו והגמדים מאמץ נואש אחרון למצוא את דרכם החוצה מהיער לפני שימותו מרעב ומצמא” בתרגומה של יעל אכמון. פונט תנ”כי, לשורשיים שבינינו, ושבעה ציורים בשחור לבן בין העמודים, לזקוקים להפסקות בהייה שבינינו.
משפט להשוואה: “גנדלף ישב בראש השולחן ושלשה-עשר הגמדים מסביב; ובילבו ישב על ספסל ליד האח, מכרסם תופין (תאבונו נסתלק), ומשתדל להתנהג כאלו הכל כשורה ואין כאן שום הרפתקה”… המשך