ושהאחרון יכבה את האור

מאת:רותי גרינבאום
שתפו

"האדמה, יש בה כדי ללמדנו על עצמנו
יותר מכל הספרים"
(אנטואן דה סנט-אקזופרי, מתוך ההקדמה לספר "אדמת אנוש")

יש לי חדשות טובות וחדשות רעות. אתחיל עם הטובות: כל עוד אתם קוראים את הכתבה הזאת עכשיו, עודכם חיים וקיימים. מצפות לכם עוד הרבה שנים להתנועע ולהתרועע על פני כדור הארץ, לנטוע עצים ולבנות בתים. ועכשיו לחדשות הרעות: כל מה שסיפרתי לכם בתור חדשות טובות נמצא בגדר סימן שאלה גדול במיוחד. סימן שאלה ענק.

יום כדור הארץ מתקיים השנה בתאריך ה- 22 לאפריל, וכמו בכל שנה הכותרת היא "מכבים את האור". זה אכן נחמד מאוד שלמשך שעה אחת בארצות שונות בעולם מכבים את האור, אבל הקטע הזה רחוק מאוד מלהספיק. כדור הארץ שלנו, זה שאנו מתקיימים עליו ובזכותו, מתקיים גם בכולנו וכדאי שנתחיל להפנים את זה.

לא אלאה אתכם באיומי פאניקה מוסרית בסגנונו של המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה"ב לשעבר, אל גור, בנוגע להתחממות הגלובלית המתמשכת, ועניינים אחרים כמו מיחזור ושמירה על הסביבה. לא אשקר ואומר לכם שאם כולנו נחליט להיות טבעונים, אזי נציל את כדור הארץ וכל החיות יחיו להם במרחבים הפתוחים בשלווה אינסופית. אני רק מבקשת להסב את תשומת לבכם למספר דקות בודדות, אך חשובות.

"אנחנו טובים בציון טקסים וסמלים ארעיים כמו 'יום כדור הארץ'" (צילום באדיבות האתר gwinnett)

החדשות הרעות: סתירה גלובלית

יום כדור הארץ צויין לראשונה בשנת 1970, בידי הסנטור האמריקאי ג'רלד נלסון והפך ליום בינלאומי המצוין ב-141 מדינות שונות. עם כל הכבוד לאמריקה שהצליחה לעורר מודעות בקרב הציבור, עצם הניסיון לערב כמה שיותר מדינות לנקוט אמצעים למען הסביבה גרם לבעיה מרכזית המאיימת על כדור הארץ והיא הגלובליזציה. כלומר, הקירבה הוירטואלית והבלתי נראית בין אנשים ברחבי העולם.

התנועות האנטי גלובליות מבקשות להגביל במידה ניכרת את חירותם של תאגידים בינלאומיים ולאכוף את תפישותיהם בתחומים רבים, כמו זכויות עובדים, זכויות בעלי חיים, מאבקים פמיניסטיים, מאבקים אקולוגיים ועוד. רשת האינטרנט היא האמצעי שבה התנועות הללו מתארגנות לכדי קבוצות שונות ברחבי העולם. האינטרנט, שהוא אחד מתוצריו הבולטים של תהליך הגלובליזציה, הפך לאמצעי הנגיש ביותר (ויש שיגידו גם היעיל ביותר) העומד ברשות התנועות האנטי-גלובליות, המבקשות דרכו לחולל את שאיפותיהם ומבוקשם.

כולנו אחים, ולא בדם

אני לא מנסה לקבוע אם תהליך זה הוא נכון או שגוי, כיוון שהגלובליזציה היא עובדה קיימת בשטח ויש להכיר בה. העולם הופך גלובלי בין אם נרצה או לא, וככל שהתהליך גובר, התחושה היא שהאדם נהיה יותר קטן הולכת ומתחזקת. וכך גם דעתו על יכולתו להשפיע. התחושה היא שהעולם מתקיים ברשת אחת גדולה שבאה לידי ביטוי במגוון תחומים. לדאבוננו, התקשורת העולמית היא אולי אחת הדרכים הבולטות הגורמות לנו להרגיש שאין ביכולתנו לשנות הרבה (ע"ע מלחמת האזרחים בסוריה).

אז אולי לא נצליח בכוחות עצמנו להציל את העם הסורי במלחמתו, אך כן נצליח ליצור תחושה של רשת עולמית המחברת בין בני האדם, לא באמצעות האינטרנט, אלא דרך התודעה. כך נפנים שבאמצעות החיבור לרשת תודעתית גורלנו קשור אחד לשני באופן הדדי, גם אם הוא לא נראה לעין. ולא רק בין אדם לאדם, אלא גם בין האדם לחיה, והאדם לטבע. אולי כך גם נבין שאנו מתקיימים כמו משפחה גלובאלית אחת גדולה, מפני שהבעיה האישית שלנו הופכת במישרין או בעקיפין לבעיות של כל העולם. קוראים לזה ערבות הדדית.

הרצון להתנתק ולהתרחק מבעיות אלו הוא גדול ומובן מסיבות כאלו ואחרות, אך יש להכיר בעובדה כי התהליך הגלובלי הוא בלתי ניתן לעצירה. גם אם, לצורך העניין נברח לאיזה חור באלסקה, הבעיות לא ייעלמו מעצמן. לבקש מהממשלות והתאגידים שיהיו מורכבים מאנשים נטולי אגו ואינטרסים כלכליים, הרי זה פשוט בלתי אפשרי.

"התהליך הגלובלי הוא בלתי ניתן לעצירה" (הצילום באדיבות אתר fairfaxunderground)

חכמת הקבלה מדברת על כך שהאדם נמצא כרגע בשלב "האגואיסטי" שלו. הוא יוכל להגיע לתצורת ההתפתחות הבאה שלו רק בכך שיתעלה על צרכיו האגואיסטיים והסוציומאטים. אולי המוצא האחרון לא טמון לחלוטין בנו, אלא בדור ההמשך, הצעיר יותר. הילדים כיום ואלו שעוד ייוולדו לנו בעתיד- הם אלו שיישאו בתוצאות של המאבקים הבין- אישיים והניסיונות הרבים שלנו לשנות את המהלך הגלובלי, שללא ספק מטיל צל כבד מאוד ומאיים על העתיד.

למען העתיד, ניתן לבדוק מה כן ניתן לשנות בצורת החינוך של ילדנו בהווה. אולי אם נלמד אותם את מה שלא הצליחו ללמד אותנו, נוכל להתעלות מעל עצמנו ולחשוב בצורה יותר מפותחת, יותר אכפתית כלפי הזולת, וליצור יותר מקטע פרסומי בלבד כמו שיתוף קבצים ותמונות ברשת החברתית – למען ניצנים אמיתיים של שינוי.

תוכניות הלימודים של מערכות החינוך בישראל ובעולם לרוב מכילות תכנים וחומר לימודי שלא שונה כבר שנים. לאדם יש נטייה טבעית לא לערוך שינויים, אולי כי קשה לו להתרגל אליהם, ואולי כי הוא חושב שיסתכלו עליו כמשוגע אם יציע שינוי בתכני הלימודים (כי מי היה מאמין לרעיון צמצום הבגרויות בתקופת כהונתו של שר החינוך לשעבר גדעון סער). הרעיון הוא לא להפוך את מערכת החינוך על פיה, אלא לגרום לה להבין שמסביבה מתרחשים המון שינויים וכדאי שהיא תתחיל להסתגל לרעיון.

ילד עץ, בשיעור חינוך

אני לא קוראת לבטל את לימודי הליבה הבסיסיים. תנ"ך, היסטוריה וגיאוגרפיה הם מקצועות לימוד חשובים, אבל לא יקרה שום דבר אם בשעת המחנך/ת השבועית יועברו מסרים הקוראים להכרת המודעות האוניברסלית, לאו דווקא בכותרות מפוצצות וסלוגנים בסגנון "הצילו את כדור הארץ", אלא הנחלת רעיון הערבות ההדדית באופן שילדים יוכלו להבין על מה מדברים איתם.

לדבר איתם על המשפחה שלהם שאינה נגמרת בקרבת דם, אלא מתפרשת על פני כל כדור הארץ. לשתול איתם עץ, ולא רק בט"ו בשבט, ולהראות להם שגם לעץ יש משפחה, ושאנחנו חלק מהמשפחה הזאת, שלהחלטות שאנו מקבלים בתוך המשפחה יש השפעה על כל בני המשפחה, העצים ערבים לנו כפי שאנו צריכים להיות ערבים להם. ואף אחד לא אמר לעצים שהם צריכים להיות ערבים לנו, הם פשוט עושים את זה.

"קוראים לזה ערבות הדדית" (צילום באדיבות האתר mobilecommons)

אז לפני שמטיפים נגד אכילת בשר, ובעד טבעונות ושאר טרנדים "ירוקים" שהפכו לאופנה בקרב אנשים רבים, כדאי קודם לחזור לבסיס ולטבע במהותו, כלומר, הרחבת הידע הכללי ויצירת מודעות בקרב הסביבה הקרובה – רחוקה שלך. מי שחושב שבכך שהוא נמנע מאכילת איזה סטייק עסיסי, הוא מציל פרה, מוטב שיחשוב שוב. מפני שעצם ידיעת שמו של העץ הצומח ליד הבית, זן הפרח הפורח לידו, ומדוע הוא בעל שישה אבקנים – היא ההכרה הראשונית עם הטבע ומיקומו האמיתי בעולמנו, זו שמכבדת אותו ושומרת עליו בצורה הטובה ביותר. בדיוק כפי שכיבוי האורות בבית ליום אחד לא באמת יציל את כדור הארץ מאי ספיקת חשמל.

אנחנו טובים בציון טקסים וסמלים ארעיים כמו "יום כדור הארץ", אך איננו באמת יודעים להתמיד בשמירה עליו לאורך זמן. ב"יום כדור הארץ" רצוי ואף כדאי לכבות את האור, אך לא רק ביום הזה אלא בכל השנה. כי בכל זאת, מגיע לו קצת יותר.


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות