מחאה שחורה

מאת:הילה סגיב
שתפו

הספר הגיע אלי במקרה או בכל המקרים האפשריים, בהתחלה, כהמלצה ממרצה בחוג לתרבות אבל אז, הייתי עסוקה מדיי, ואז אחרי כמה חודשים חברה אמרה לי לבוא לערב הקראת שירה של הספר במועדון "עשן הזמן" בבאר שבע ושוב, הייתי עסוקה מדיי (מוטיב חוזר ולא מחמיא) לפני כמה ימים הסתובבתי באוניברסיטת בן גוריון והספר פשוט נחת על הידיים שלי במקרה, או בכל המקרים גם יחד.

"כושילאמאשלהם" הוא אסופה של שירה שחורה מחאתית. הספר מכיל שירים של עשרים משוררים שונים, רובם אפרו-אמריקאים שכותבים על הגזענות הרווחת בכל תחומי החיים בארצות הברית. חלק מן המשוררים מוכרים יותר, כמו לנגסטון יוז , אמירי ברקה ומאיה אנג'לו ששלושתם גם פעילים חברתיים חשובים ומוערכים בארצות הברית. חלקם מוכרים פחות, כמו פאט פארקר, וחותם את הקובץ שירו של משורר ישראלי ממוצא אתיופי, קלקידן קסא מששה, ראפר בן 28 מיבנה.

את הספר קראתי ברצף אחד, פשוט לא יכולתי, פיזית, להפסיק. השירים מסקרנים, מצחיקים, מרגשים, בוטים וכמו שיוזמי הספר, אפרת ירדאי וערן צלגוב, כותבים בפתח הדבר "שירה ישירה וישרה של כעסים לא מכובסים, לא מתנצלים, משכנעים". לוסיל קליפטון כותבת על חוויה אישית של השפלה שחוותה אימה, ועל הדרך בה האם מנסה להגן עליה מהרגע: "בקשי ממני לספר איך זה מרגיש/ להיזכר בפניה של אמך/ הופכות למים תחת לובן המלים/ של האיש בחנות הנעליים. בקשי ממני/ למרות שהיא מספרת טוב ממני ‏(…‏) זה מעולם לא קרה/ היא אומרת/ לא מוכר מאיים מתנשא/ לא זעם לא בושה. דבר מאלו לא קרה/ היא אומרת./ אני רק זוכרת קונה לך/ את נעלי הילדות הראשונות".

פאט פארקר כותבת בהומור כנה וחד על חוויות היומיום כאישה שחורה בשיר "בשביל הלבנה שרוצה לדעת איך להיות חבר שלי", ג'קי ארלי משחק עם דיכוטומית השחור-לבן ומשמעויותיהם "קמתי הבוקר/ הרגשתי טוב ושחור/ חשבתי מחשבות שחורות/ עשיתי מעשים שחורים/ והאזנתי לכל תקליטי השחורים! / לבשתי את מיטב בגדי השחורים/ יצאתי מבעד לדלת השחורה/ ו… / אלוהים רב החסד! / שלג/ ל ב ן !". קלקידן קסא מששה כותב על שאלת הזהות כעולה חדש מאתיופיה " אלף תשע-מאות 91/ אני במשבר זהות ראשון/ מקשיב עם אבא במשרד למנהלת: "היי ילדון/ אתה לא אשם זה אנחנו, לנו קשה להגות/ את השם קלקי-מה אתה חייב פה לשנות/ אולי תיקח כמה שניות תחשוב על שם ישראלי? / אברהם יצחק או יעקוב שם כללי או תנכי?" (…) אז שלום כיתה א' קוראים לי… / אריאל / דף חדש זהות בדויה כאן בארץ ישראל".

אחרי שסיימתי את הספר, נשמתי, וסימנתי לי את ה"המנון" , במילותיו של צלגוב, שכתבה פאט פארקר "איפה תהיו" ואת השיר "גם אני שר אמריקה" של לנגסטון יוז כדי שאוכל לחזור ולקרוא בהם שוב ושוב, הייתי חייבת ליצור קשר עם ערן צלגוב, באר-שבעי מגיל אפס, ולשאול אותו איך? למה? ומתי?

 

איך עלה הרעיון של הוצאת הספרים "רעב"?

"זה התחיל מזה שאני משורר ועורך את כתב העת "דקה" שיצא בשנת 2006 עם רוני הירש המשוררת ובועז יניב משורר, הקמנו את כתב העת וגם אז הייתה לנו אותה כוונה לנייד קצת את עולם השירה ולהכניס קולות חדשים. תוך כדי שאנחנו מקפידים לא לזלזל בקוראים ובשירה אלא לכתוב שירה ברמה גבוהה, אבל להביא אותה לאנשים בצורה נגישה. בכתב העת "דקה" אנחנו מוכרים את העותקים במחיר עלות, כלומר שהאנשים לא ירגישו 'אין לי כסף לקנות שירה טובה'."

"במהלך המחאה בשנת 2011 היה ערב שירת מחאה במאהל המחאה של באר-שבע ואני עליתי להקריא את "המהפכה לא תשודר בטלוויזיה", שיר שאחר כך הופיע בספר. ואז התחלנו לדבר על כל מיני משוררים שעד היום לא ראו אור בעברית, ושאנשים לא מכירים, ושמצב השירה מתחיל להיות פרווה כזה משעמם, לא מעניין. ואז עשינו ערב שירה של לנגסטון יוז, שהוא מהמשוררים הראשונים שהצליח לעצב תרבות אפרו-אמריקאית גאה ובטוחה בעצמה בשדה השירה האמריקאית. מלא אנשים הגיעו וראינו שיש לנו הרבה חומרים טובים בידיים. וזה אחרי שנים שאני קורא שירה שחורה ואנשים אומרים לי "לא, זה לא מעניין אף אחד" ו"זה לא חשוב לאף אחד". הלנגסטון יוז הוא משורר שהצליח לעשות מהפכה, הוא לקח מוסיקה פופולרית והפך אותה לשירה, מ song  ל poetry, זה משהו מדהים."

והוא לא תורגם אף פעם לעברית?

"ב1937 יצא ספר שלו ביידש, במוסקבה, שבעים וחמש שנה אחרי עדיין אין ספר שלו בעברית, תמיד אני מספר את זה באירועים שלנו. עד היום אין ספר שלם שלו בעברית, אף הוצאת ספרים לא מוכנה ויש לי מלא שירים מתורגמים שלו, אבל אמרו לי 'עזוב אותך, זה לא מעניין אף אחד'."

איך המשכתם מכאן?

"עשינו עוד ערב ועוד ערב ואנשים באו, חילקנו להם דפים שהדפסנו במכונות צילום וראינו שהם מתעניינים ומתרגשים מהשירים שאנחנו מקריאים להם. זה היה בקיץ 2012 שנה אחרי המחאה החברתית, הייתה אווירה נורא קשה בארץ, של גזענות כלפי הפליטים שהגיעו מסודן, כלפי הצבע השחור. זה הפריע לנו, אז אמרנו שצריך לעשות עם זה משהו והחלטנו יאללה, נוציא ספר. אם רוצים להוציא ספר צריך הוצאה לאור אז הקמנו הוצאה לאור."

המשוררת אפרת ירדאי (צילום: אתר "נטוארטנט")

למה דווקא בבאר-שבע?

"למה לא? כשאני מלמד בתל אביב אני אומר לסטודנטים כל הזמן שיש תרבות בבאר שבע. אני מזמין אותם 'בואו לבאר שבע, השבוע יש את האירוע הזה, אתם מוזמנים לעלות לבאר שבע' אני אומר בכוונה לעלות ולא לרדת, זה שינוי תודעה וזה עובד. עכשיו כשאני עושה אירועים אנשים מחכים שאני אזמין אותם."

איך הספר התקבל?

"את "כושילאמאשלהם" אמרו לי שאף אחד לא יקנה, מחר אני מוציא את המהדורה החמישית. קודם כל זה הישג לספר שירה, מהדורה חמישית להוצאה קטנה מבאר שבע, והוא נבחר לאחד משנים עשר הספרים החשובים לשנת 2012 על ידי עיתון הארץ. כל מה שאנחנו מוציאים נמכר, הכל, כל המהדורות. אנחנו מוכרים אותו ברבע ממאה כמו שזה צריך לעלות."

יש שיר שאתה אוהב במיוחד?          

"כן, כן, בוודאי, את מכירה את הסיפור של אברהם ואלוהים "קח-נא את-בנך את-יחידך אשר-אהבת, את-יצחק" מסיפור העקדה? שאלו, למה אלוהים אומר שם כל כך הרבה דברים? רש"י פירש שאלוהים אומר לאברהם קח את בנך אז אברהם אומר לו את ישמעאל? ואז אלוהים אומר לו את יחידך, ואברהם אומר לו כל אחד הוא יחידי, את אשר אהבת, רגע מה יש מישהו שאני אוהב יותר? את יצחק יא טמבל על מי אתה עובד?! אז בקיצור אני לא יכול לבחור, אני אוהב את כולם."

מה מתוכנן להמשך?

"בקרוב יצא ב"רעב" ספר שלם של השירים של כריס אבאני, קיבלנו את הזכויות, דיברנו איתו,  והוא מאוד התרגש. קיבלנו גם את הזכויות להוציא ספר שלם של פאט פארקר. יש עוד כמה פרויקטים, ביניהם פרויקט שנקרא "צדק פואטי", של סופרים שנמחקו מהקאנון. ויש לנו גם פורמט חדש של ערבי הקראה בשילוב מוסיקה. מקריאים שירים ומשלבים מוסיקה שחורה, בלוז, ג'אז וסול, ומסבירים על המוסיקה ואיך היא משתלבת בתרבות השירה."

"גם אני שר אמריקה.

אני האח הכהה יותר

אותי הם שולחים לאכול במטבח,

כשבאים אורחים,

אבל אני צוחק

אוכל היטב

ומתחזק.

מחר,

אשב ליד השולחן

כשיבואו האורחים.

אפ'חד לא יעז

לומר לי,

"תאכל במטבח",

אז.

 חוץ מזה,

הם יראו כמה יפה אני,

ויתביישו-

גם אני אמריקה."

* את הספר "כושילאמאשלהם" אפשר לרכוש באתר "אינדיבוק" , הוצאת "רעב", 73 עמודים, 25 שקלים
יוזמה: אפרת ירדאי
עריכה:  ערן  צלגוב 


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות