מנזר סן סלבדור נמצא ברובע הנוצרי, בעיר העתיקה בירושלים. והוא אחד המסדרים העתיקים ביותר בכנסייה הקתולית. יש בו 80 נזירים. הוא נוסד באיטליה במאה ה- 13 על ידי פרנציסקוס מאסיזי, שהגיע ממשפחה ענפה ועשירה. מאסיזי עזב את משפחתו, את רכושו, ואת כל אורח חייו בכדי להיות עני. שאיפתו הייתה ללכת לכיוון רוחני ולחיות באותו אופן שחי ישו. לפני ביסוסו של המסדר עצמו, הקים את התנועה הפרנציסקאנית, שכעבור כמה שנים הכילה נזירים רבים.
"היחס של נוצרים אל היהודים מאוד השתפר במשך השנים, גם מהצד של הכנסייה. אפשר לומר שכל מה שהכנסייה לימדה בעבר, כיום כבר לא מלמדים. אם פעם היו מלמדים שהיהודים הם אלו הרגו את ישו, היום מנסים להעמיק את היחסים בין הנוצרים ליהודים", מספר אוסקר, נזיר פרנציסקאני השוהה במנזר בירושלים כבר לא מעט שנים.
"אנחנו מודעים לכך שישו עצמו, מרים, וכל השליחים היו יהודים. האמונה שלנו היא כמו עץ, והשורשים של העץ הזה הם היהדות. היום נערכים לימודים על הרקע ומוצאו של ישו; על היותו יהודי. העובדה שאתה ואני מדברים עברית, למרות שאני כלל לא יהודי, היא לא דבר מובן מאליו. למדתי עברית בשמחה. זה שנזירים וכמרים רוצים להתייחס לשפת היהודים דרך שפת המקרא – זה משהו מיוחד".
"המסדר שלנו נוכח בכל העולם. כמובן באיטליה, ובעיקר בחלקה הדרומי של אירופה. אנחנו פועלים בכל המזרח התיכון ולא רק בישראל, אלא גם ברשות פלשתינית, בלבנון, סוריה, ירדן, וקפריסין. כמו כן יש לנו מנזרים גם בדרום אמריקה וארצות הברית. לארץ הקודש הגיע המסדר הפרנציסקאני כבר במאה ה- 13", מוסיף אוסקר.
מבחינה היסטורית לנוצרים בארץ היו קשיים רבים, מאחר שהיו בעמדת מיעוט. אוסקר אומר כי העניין בא לידי ביטוי בעיקר בזמן השלטון הטורקי, וגם בזמן שלטונם של הנוצרים האורתודוקסיים. הפרנציסקאניים תמיד הצטיירו כזרים וכמי שבאו יחד עם הצלבנים, למרות שמלכתחילה פעלו ושירתו בתוך הקהל המקומי. "למרות שהייתה תחושה כי פעלנו בנפרד, תמיד פעלנו למען כלל האוכלוסייה המקומית, בין אם היו נוצרים, מוסלמים או יהודים".
אילו אנשים מבקרים במנזר? תיירים, מקומיים?
"סן סלבדור הוא מנזר גדול במיוחד. הכנסייה שלנו משרתת את הנוצרים המקומיים, אבל מבקרים אצלנו גם צליינים מכל העולם. אנחנו פוגשים הרבה צליינים קתולים שמעוניינים לדעת מה מצבנו, עניין שדי שכיח. בכל יום נפגשים בכנסייה נזירים, צליינים, ומבקרים בה גם סטודנטים ישראלים. סך הכל, התרגלנו כבר לחיות בעיר כמו ירושלים, שיש בה ערב רב של אוכלוסייה מגוונת ודתות. זו הסביבה שלנו וזה בדי-אן-אי שלנו".
כיצד אתם משלבים את הטכנולוגיה החדשנית עם המסורת העתיקה והדת? האם קיימת איזו שהיא התנגדות לקדמה? או רצון לקבלה?
"בעולם שלנו, טכנולוגיות חדשות זה דבר שאי אפשר לחיות בלעדיו. לדעתי צריך להשתמש בטכנולוגיות הללו באופן חיובי, כלומר כדי לבנות משהו. למשל, יש לנו אתר אינטרנט בעשר שפות כולל עברית וזה מיוחד. באמצעות הפעילות דרך האינטרנט, אנחנו מתקשרים עם המאמינים שלנו. בנוסף, אנחנו פועלים גם בעד הצליינים. לפני שהם באים לארץ, אנחנו מדריכים אותם איך להגיע, איך להסתדר, והיכן כדאי לבקר. וגם כדי שידעו על הפעילויות שלנו. הצליינים יוצרים איתנו קשר עוד לפני שהם מגיעים לארץ".
אז איך זה להיות נזיר פרנציסקאני?
ובכן, אוסקר מספר כי בדרך כלל הנזירים מתפללים חמש פעמים ביום. השפה הרשמית של הכנסייה הקתולית היא לטינית, אך ב- 40 השנים האחרונות משתמשים גם בשפות הלאומיות. בירושלים המצב מיוחד, מאחר שרוב המבקרים מגיעים מכל העולם, לכן פה בכנסיית סן סלבדור משתמשים בשפה האיטלקית. בטקסים ובחגים הגדולים, במיוחד בכנסיית הקבר ובכנסיית המולד משתמשים בשפה לטינית.
"הגעתי לארץ לפני 10 שנים, בגיל 25", מספר אוסקר. "אני בא ממשפחה רגילה, חילונית לא דתית. למדתי באוניברסיטה מדעי המדינה. כל זה קרה לפני שנהייתי נזיר. אחרי הלימודים באתי לפה כדי להיות נזיר מתוך בחירה פרנאישית שלי".
ואתה לא מתגעגע הביתה?
"כן, בוודאי. אני בן אדם. מה שכן, תמיד הייתה לי הרגשה שזה הבית שלי. הזדמן לי לבקר בארץ עוד לפני שהפכתי להיות נזיר וכבר אז הרגשתי כמו בבית. לדעתי, כל בן אדם בעולם יכול להרגיש פה בבית. ארץ הקודש וירושלים הם הבית של כולם. גם בספר ישעיהו כתוב כך, שהיה בית התפילה לכול העמים. אני מודע ומסכים שיש לי קשר עמוק וייחודי עם העם היהודי, וסך הכל, אני מקווה שכולנו נתרום משהו בעד השלום. את כל מה שאפשר בעד ההידברות".
*תודות לד"ר אביטל הימן שאפשרה ראיון זה במסגרת סיור בקורס "מופעים דתיים ורוחניים באמנות ובאדריכלות"
