השריד האמריקאי האחרון

מאת:ארתור רובינוב
שתפו

הוא הסמל הלאומי של ארה"ב, סמל לדמוקרטיה: פסל החירות, ממוקם על אי החירות. זהו פסל שראה הרבה בחייו הקולנועיים: ניסיונות לתפוס פושעים, הקמת מעבדות סודיות תחתיו, ואפילו הקוסם המפורסם דויד קופרפילד הצליח באחד משידוריו להעלים את הפסל. הפסל חביב במיוחד על ידי רולנד אמריך, יוצר סרטים שקטעים מסרטיו על הפסל המנופץ מסמלים התרסקות וכישלון של הסדר העולמי הישן.

פסל החירות הוא בעל היסטוריה לא פשוטה ומעניינת. הוא נוצר והובא במתנה על ידי העם הצרפתי בשנת 1886 והוקם באי של חירות (Liberty Island). הוא הדבר הראשון שרואות ספינות שמגיעות לנמל הראשי של ה"עולם החדש" בניו יורק ואולי בגלל זה הוא גם הפסל האהוב על ידי יוצרי סרטים רבים:

"כוכב הקופים"
גיבור הסרט חשב שהגיע לפלנטה זרה, הרחובות בה היו ריקים מאדם. ורק קופים שהיו בה נלחמו וניסו להביא להרס התרבות האנושית במלחמה גרעינית. בסיום הסרט, הגיבור מוצא את שרידי פסל חירות, וכך הוא מבין ש"כוכב הקופים" הוא לא אחר מאשר כדור הארץ.

"היום שאחרי מחר"
סרטו של רולנד אמריך מ-2004 העוסק ביום שאחרי סוף העולם; גורל האנושות כולו ושל כל הציביליזציה על פני כדור הארץ תלויים בדרך כלל במה שקורה בארה"ב – וושינגטון וניו יורק בפרט. נדמה שההיסטוריה האנושית תלויה רק בדבר אחד והוא הישרדותו של פסל החירות מול ההוריקן ההרסני. כנראה הגיע הזמן של האמריקאים להפסיק לתהות ולא להתמרמר על האגואיזם הלאומי של עצמם ולהפסיק להתעלם משאר העולם.

"קלוברפילד"
סרטו של מאט ריווס ובו יש סצינה בולטת ובה כריתת הראש של פסל החירות על ידי מפלצת. בשביל הצופים האמריקאים זוהי סצנה מצמררת, בשביל הצופים האחרים זו יכולה להיות סצנה מספקת. כך או כך, קשה להישאר אליה אדישים.

"אפטרשוק: רעידת אדמה בניו יורק"
סיפור על אומץ לב וגבורה של תושב ניו יורק בעת רעידת אדמה נוראית. אסון ששבר את השגרה היומיומית של תושבי העיר. במהלך הסרט הכל קורס; גורדי שחקים מתפוררים ופסל החירות מתמוטט.

"נבואת יום הדין" 
כמו בהרבה סרטים אמריקאים שעוסקים באסונות, הגיבור צריך להציל את העולם לא מסתם רעידת אדמה, אלא מאפוקליפסה. ושוב פעם, פסל החירות שמתרסק מיוצג בכרזה של הסרט ומראה את הקריסה של הערכים האמריקאים. כמו שפסל החירות מתמוטט כך גם הערכים קורסים.

"במה האמריקאים שונים מהמעצמות הקודמות?"

"קטגוריה 7: הסוף של העולם"
סוף העולם הוא יום חשוב שמדענים וחוקרים דיברו עליו והזהירו את העולם מפני בואו. הוריקן משתולל באופן חסר תקדים, השמים מתפוצצים, מגדל אייפל הופך לגרוטאה ובדרמה הזאת של דיק לאורי גם פסל החירות לא יוצא בשלום.

"מלחמת העולמות 2: הגל הבא" 
סרטו של תומאס הוול מ-2008, המשך פלישת חייזרים ששבו לכדור הארץ כדי להשלים את תכניתם, ולהשתלט על האנושות. תחילת הגל השני של ההתקפות, שמאיים להשמיד את כל מה שנשאר אחרי המלחמה הראשונה. כמובן, גם את פסל החירות.

"העולם שאחרי האדם: הסיכום"
מה יקרה אם כל בני אדם על פני כדור הארץ פשוט ייעלמו? לא ימותו, אלא ייעלמו. בסרט שבהפקת נשיונל גאוגרפיק מראים את ניו יורק ריקה מאנשים, עיר רפאים, בתים ריקים. זו היסטוריה יוצאת דופן של העולם שלעולם לא נראה. עולם ללא אנשים, שהרחובות עדיין מלאים במכוניות ללא נהגים ופסל החירות ברקע כשהוא כבר לא פוגש סביבו ספינות ומטוסים.

"עידן הקרח"
כל הפחדים שחששנו מהם כל כך הרבה זמן מתחילים לקרות בסרט; על פני כדור הארץ החלה התקררות שהביאה להקפאת האוקיינוסים בעולם. השלג שירד ללא הפוגה הפך ערים גדולות למישורים מושלגים. אנשים מנסים להימלט מעידן הקרח שמתקרב ובא, אבל לא כולם מצליחים לשרוד בעולם הקפוא. בסוף הסרט מוצג פסל החירות שקבור בשלג עד לראשו. כשמי שהצליחו לשרוד את הקיפאון  יושבים בתוך הכתר שעל ראשו.

"כמו שפסל החירות מתמוטט כך גם הערכים קורסים" (מתוך אתר "globeattractions")

העולם ידע בעבר את נפילתם של הציוויליזציות הגדולות והחזקות שהיו אי פעם. אולם, הזמן עובר ויחד איתו המעצמות קורסות ומשאירות אחריהן רק את השרידים. כך זה היה עם האימפריה השומרית והאשורית, כך זה נמשך באימפריה הרומית ובסופה של המאה העשרים גם משטר ברית המועצות שלא שרד. מה האמריקאים מנסים להגיד לנו? במה הם שונים מהמעצמות הקודמות?

בשמונה מתוך תשעת הסרטים הנ"ל, מדובר באויב הלא מדיני-פוליטי. האויב הזה הוא לא תושב כדור הארץ, משמע לארה"ב כבר לא קיים חשש להיות מושמדת על ידי מעצמה אחרת. רק דבר אחד יכול להפריע להם, ומה שמפריע לאמריקאים מפריע גם לשאר העולם. האויב הזה מתגלם בדמות שונה כל פעם; לעיתים הוא תוקף את העולם בדמותו של אסון טבע כגון רעידת אדמה או הוריקן, לפעמים הוא מגיע בדמותו של חייזר מהחלל או נבואה מפחידה. ייתכן שהמסר אשר מועבר מהסרטים האלו הוא שהאמריקאים הם תושבי האימפריה האחרונה בעולם הזה – האימפריה האמריקאית היא זו שתסיים את הקיום האנושי בתבל.

ואולי המסר העמוק יותר של ייצוג פסל החירות ההרוס הוא לא שהסכנה האמיתית היא פיגועים, מלחמות, רעב ומשבר הכלכלי, אלא דווקא שהסכנה האמיתית היא פגיעה בדמוקרטיה. פגיעה שכתוצאה ממנה יושמד גם כדור הארץ וראשו הכרות של פסל החירות יתגלגל בין רגליו של דיקטטור שעתיד לבוא.


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות