במחילה אי שם בדרום הארץ חיה לה סטודנטית מעריצת טולקין. המחילה לא הייתה חלילה מעופשת או רקובה, רק אחת שבתור סטודנטית היא יכלה להרשות לעצמה. אותה מעריצה קראה בשקיקה את ספריו הרבים של טולקין שעזרו לה להעביר את לילות החורף הקשים, כי אין מזגן, סטודנטית וזה. מה רבה הייתה שמחתה כאשר גילתה שלאחר שנים רבות, תשע אם לדייק, החליט פיטר ג'קסון לעשות טובה לאנושות. והפסיק לנסות להעמיד פנים שהוא יכול לביים משהו מוצלח שהוא לא של טולקין. על זוועת "העצמות המקסימות" מ-2009, לעומת זאת, היא כבר לא סלחה לו.
"ההוביט" מגיח לאוויר העולם כמעט עשור אחרי ההצלחה המסחררת של טרילוגיית "שר הטבעות". מה לא נאמר עליה? שהיא ארוכה מדי, שהיא לא נאמנה לספר, שמה לעזאזל קורה לאלייז'ה ווד שהוא בן 31 אבל נראה כמו בן 12? אבל אף אחד לא יכול להתווכח עם ההצלחה הכלכלית האדירה וב17 פרסי אוסקר ו-10 פרסי סאטורן. שייצבו את מעמדו של ג'קסון כבמאי מוכשר, שמסוגל להפיח חיים בעולמות הקסומים והפנטסטיים של טולקין. כשבו בזמן הוא מבצר את מעמדו כאיש השנוא ביותר, על קהילות מעריצי טולקין ברחבי העולם, שהאשימו אותו במסחור הוליוודי של משוש ליבם.
כל מה ששמעתי בקרב חבריי חובבי טולקין במשך חודשים רבים היה "יופי, הוא הולך להרוס לנו עוד ספר, ועוד מחולק לשלושה? באיזה עילה?" ואני, שבסתר אהבתי את סרטי "שר הטבעות" (בלי להודות בזה כמובן), התרגשתי מאוד לקראת "ההוביט", שגם ככה נהנתי יותר מקריאתו מאשר מ"שר הטבעות". אני מסתכנת פה בלינץ' של עגבניות רקובות, אבל בהוביט העלילה הרפתקנית, ודוחסת בספר אחד יותר תפניות עלילתיות ודמויות שונות ומשונות מאשר בשלושת הספרים גם יחד.
היישר מתוך הספר
"ההוביט: מסע בלתי צפוי" הוא החלק הראשון של הטרילוגייה. הסרט עוקב אחרי מסעו של בילבו בגינס, שנסחף להרפתקה אפית להציל את ארבור, ממלכת הגמדים. בילבו מצטרף לגנדאלף הקוסם ושלושה-עשר גמדים בהנהגתו של הנסיך תורין צינת אלון. בדרכם יתקלו בשלל צרות, גובלינים וווארגים, ובילבו ייאלץ להתמודד עם הסכנות האורבות מחוץ למחילה לראשונה בחייו.
ציטוטים שלמים שנלקחים הישר מתוך הספר נותנים לצופים שקראו, תחושה שהם יודעים משהו ששאר הצופים לא. אפילו השירים, שבספר אודה ואתוודה שדילגתי עליהם, מכשפים את אווירת הסרט. סצנת המפגש של בילבו עם גולום היא אחת מהגאוניות שראיתי, בהשוואה ל"שר הטבעות" ובכלל. אנדי סירקין ה"מגלם" את גולום עושה עבודה מופתית כרגיל ולוקח את היצור גולום לגבהים חדשים. הסיפור של איך השיג בילבו את הטבעת ולמעשה גרם לכל השתלשלות האירועים שהובילה ל"שר הטבעות" מקבלת נוסח אפל ומטריד. "חידות באפלה" היה החלק האהוב עליי בספר ולא התאכזבתי כלל מתרגומו הקולנועי.
גאונות נוספת שהצליח ג'קסון לתרגם למסך הגדול היא דמותו של "רדגאסט החום", הקוסם הפחות מוצלח בחבורת הקוסמים שבראשותו של סרומן הלבן. הוא רק מוזכר בספר עצמו, אך בסרט רדגאסט הסטלן מתנהג כמו עכבר מפוחד, מתרוצץ ברחבי היער ומנשים קיפודים מעולפים. הוא מתואר בהומור רב כמכוסה בלשלשת ציפורים, ואני רוצה לראות מי לא היה רוצה סיבוב על מזחלת הארנבים מרוסגול.
איפה בילבו?
אך כמובן ששום דבר לא מושלם, ויש הרבה בעיות בסרט, בראשן צילומי נוף ארוכים ומשמימים, שכאילו נועדו לעשות כאב ראש כדי שהצופים לא ישימו לב לכל השינויים העלילתיים. ניתן היה לקצר אותם בחצי שעה לפחות, וחוץ מזה לא היה פה שום דבר שלא ראינו ב"שר הטבעות". כן, יופי, ריוונדל נראית מדהים בתלת-מימד, אבל צילומי תקריב של מפלים בסרט של שלוש שעות בלי הפסקה? זאת כבר התעללות. דבר נוסף שהציק לי היה האדרתו של גנדאלף. אני מבינה ומכבדת שאיאן מק'קלן הוא אדיר, הוא ענק, הוא תותח על. אבל איפה בילבו נכנס פה? רוב הסרט מתרכז בכמה גנדאלף הורס, וכמה גנדאלף שווה, ובוא נצלם את גנדאלף גם מהזווית הזאת ואולי כדאי שהוא ידבר עכשיו כי יש להאכיל את קהל הצופים בכפית בכל דבר שקורה בעלילה.
לדעתי יש פה אחלה רעיון לסטראט-אפ, "אפליקציית גנדאלף". נקלעת לצרה? נלכדת על ידי טרולים? מגרד לך באף? "אפליקציית גנדאלף" להגנתך! גנדאלף כבר יצוץ ברגע הנכון ויציל את כולם תוך ניפנופי מטה מסוקסים (כן, לקוסמים אמיתיים יש מטה, למה מי זה הארי פוטר והקיסם שלו). בילבו הולך לאיבוד בתוך כל הפסטי-גנדאלף הזה וחבל.
לעומת זאת, מי שחבל שלא נעלם קצת, הוא תורין. אותו נסיך הגמדים שהולכים אחריו בעיניים עצומות, המנהיג האולטימטיבי. בספר הוא דמות כה סמכותית, ששאר הגמדים מכבדים ומעריצים. בסרט, לעומת זאת, הוא סנוב דוחה ומתנשא, שלא סובל את בילבו, לא סובל את האלפים, מתנגד לגנדאלף בכל תוקף, ובאופן כללי מתנהג כמו פוליטיקאי. ניתן רק לקוות שג'קסון קורא טוקבקים ויודע להפיק לקחים. כנראה שלא, בהתחשב בדמותו המעצבנת של פרודו ב"שר הטבעות" שהלכה והחמירה מסרט לסרט. אבל תקווה יש, ובשפע. יש למה לחכות בחלק השני – דמותו של סמאוג הדרקון שסגר את הסרט הראשון. עם כל כך הרבה ציפייה, אני רק מקווה שג'קסון לא יתמוטט תחת הלחץ. אך אין ספק שלמרות כל הבעיות, שווה מאוד לראות את הסרט, לראות אותו שוב שנה הבאה לפני השני, ולבסוף לעשות מרתון של תשע שעות, אבל זה יהיה רק ב-2015, וזה לא יפה בכלל.
