חצי לונדון חצי קירשנבאום

מאת:שאול מאירי
שתפו

כשלונדון פגש את קירשנבאום, או אם תרצו, כשמוטי פגש את ירון. איך שלא תהפכו את זה, תקבלו את אותה משוואה. כבר יותר מארבע שנים שהצמד הזה מייצר תכנית אקטואליה מגוונת ומאתגרת בדסק העיתונות של ערוץ 10 בשעת הפרה-פריים. יתרה מכך, "לונדון את קירשנבאום" נחשבת למובילה ולתכנית הדגל של הערוץ המסחרי. פוליטיקה, חברה, כלכלה, חדשות חוץ, פלילים, תרבות ורכילות, ספורט, בע"ח, טכנולוגיה ומדע. לא קיים תחום או נושא שאינו עובר אצלם תחת זכוכית מגדלת ברזולוציה אחרת, כזו שמלטפת אך גם יודעת לנשוך כשצריך. אני אקח הימור מאוד לא פרוע, שלהצלחתם יש חלק גדול מאוד בכך שהערוץ עדיין עומד על רגליו.

אין תיעוד מוקדם של שיתוף פעולה בין השניים, והגימיק הזה, למרות הבעיות כלכליות בערוץ, פשוט סירב לרדת מן המרקע. למען האמת, קשה לקרוא להם גימיק, מפני שעל פניו השידוך ביניהם נראה כל כך מתבקש וטבעי. לונדון וקירשנבאום נראים כמו תאומים סיאמיים שהופרדו בלידתם, לא פחות. לעיתים אף כמו מוטציה אחת בחזקת שניים. מפחיד לחשוב עד כמה דומים ומשלימים האחד את השני. אחד שואל את השאלות, השני מספק לו את התשובות: כשלונדון מנסה לתהות על סוגיה כלשהי ולהבין את פשר דבריו של האורח האקראי באולפן – קירשנבאום מסבר לו את פניו בצורה שקטה וברורה, עם חיוך ממזרי קל. כל אחד מרים לשני להנחתה.

רעש באוזניים

למרות חזות חיצונית ממושקפת ורקע משותף כאנשי תקשורת מובילים, קיימים ביניהם הבדלים: לונדון בעל לשון חדה ועוקצנית יותר, עקשן, מר "יודע כל", ציניקן ופסימיסט חסר תקנה. הוא נראה כמו הטיפוס הביתי של התה והספר. לעומתו קירשנבאום, חוקר הג'ונגלים ואתגרי המסע, הוא ההרפתקן והמופנם. ניתן לשער ששלמותם נובעת מכך שקירשנבאום משמש כקונטרה ללונדון, או כחצי שבר קליפת הביצה.

סוד הקסם שלהם בעיניי, הוא הסכמתם ואי הסכמתם על דברים. לו היו מסכימים ביניהם על כל דעה או עניין, היה אחד אומר על השני כי הוא בלתי נסבל. ככה זה, סבים פולנים. שניהם עושים את מה שהם עושים קודם כל מתוך אהבה עמוקה, אמיתית וכנה למקצוע. מעבר לאנשי רוח ברי השפעה, הם עיתונאים בכל רמ"ח איבריהם. האוטודידקטיות, הרצון והסקרנות שלהם לחקור ולשאול עוד ועוד שאלות, מקנים להם נצחיות בעולם שבו אורך חיי המדף של ערוץ 10 אינם ברורים. אלו למעשה הסיבות שהופכות אותם לרלוונטיים גם בטלוויזיה המודרנית, המחפשת פנים צעירות כל הזמן.

התיישים הוותיקים הללו יכולים ללמד אותנו דבר או שניים. (מתוך הסדרה "סלבס")

בזכות חוש הומור ילדותי להתלוצץ גם על חשבון פאנליסטים אחרים, יחס קליל ומרגיע כלפי נושאים בוערים שעל סדר היום, וזרימה עם ה"רעש באוזניים" שעושים להם מוזיקאים המתארחים אצלם באולפן, הם נכנסו (או אולי חזרו) ללב הקונצנזוס והתודעה. בין שלל כוכבי טלוויזיה ומגישי חדשות צעירים וחמורי סבר, נחמד לדעת שקיימים שני זקנים חביבים ולא מזיקים, שבסך הכל רוצים קצת לצחוק ולהריץ כמה "דאחקות" בין עוד שאלה רצינית ופרשנות.

טלוויזיה שפויה

"לונדון את קירשנבאום" היא תכנית שעוסקת בנושאים גלובליים ולא רק בבעיות פרובינציאליות. הם אינם משדרים אופטימיות בהכרח, אך מביאים איתם פרץ של געגוע למשהו נוסטלגי. כזה שחשבנו שבמציאות וירטואלית נושכת כמו זו של היום – פשוט אין לו זכות קיום. הם פה כדי להזכיר לנו ימים נושנים של שפה אחרת, תרבות דיון ובעיקר דרך ארץ, סבלנות וסובלנות. ללא כל התלהמות ונימה "אובר" דרמטית, השניים מגישים תכנית צבעונית וצנועה חסרת כל יומרה. על אף שלכל אייטם ופינה מוקצבות כמה דקות בלבד, הם אינם מנסים לחדש או לרגש, אך מבטיחים ליצור דיון אינטראקטיבי מעניין ומקיף עד כמה שניתן בזמן המוגבל.

התיישים הוותיקים הללו יכולים ללמד אותנו דבר או שניים על טלוויזיה שפויה, פשוטה ואיכותית שניתן רק לקנא בא. מפגש הפסגה הזה הוא לא עניין של מקריות, אלא גורל ידוע מראש. ככה זה כשיש הבנה עיוורת ותיאום כמעט בלתי אפשרי בין שני אנשים.


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות