הבוידעם | שירת הגברים

מאת:הילה סגיב
שתפו

כמות הספרים שלא תקראו כי הם לא הגיעו לתודעה הציבורית היא עצומה. יצאנו לחפש את הספרים שלא קיבלו את הבמה הראויה כשיצאו לאור ונשכחו. נעזרנו באנשי ספרות, אנשי רוח ואנשים שמכירים את הבוידעם הספרותי כדי להעלות באוב את הספרים החשובים האלה. אתם מוזמנים לפתוח את הבוידעם.

המלצתו של ד"ר עמרי הרצוג שלחה את הילה סגיב אל ספר השירה של יותם ראובני, "דיווח מתוך ההתרחשות" שיצא בשנת 1979.

דיווח מתוך ההתרחשות בעיר, בגנים, בלילות. דיווח מתוך הגעגועים של ילד שאיבד את אמו, שלא מדבר עם אביו, שמתגעגע לילדותו. דיווח מתוך הנטייה המינית, מתוך הגוף המשתוקק, הראש המלקה, הלב הבודד. דיווח מארץ ישראל, מהפוליטיקה, מהחברה. מהפנים לחוץ וליחסים המורכבים ביניהם. דיווח כנה מתוך עשרות התרחשויות שעוברות על ידינו, יותם ראובני כותב.

ראובני מצליח בספרו השני "דיווח מתוך ההתרחשות", שהוא ספר שיריו הראשון, לשנות את התפיסה לפיה הומוסקסואל הוא דבר, חפץ או אובייקט בעל הגדרה ברורה, לתפיסה בה ההומוסקסואל מציג עצמו כאדם שלם, עגול ומשתנה. ראובני אינו כותב על הנטייה עצמה אלה על החוויות, התחושות והמחשבות הנוצרות מתוך הנטייה ובסמוך אליה. כתיבתו מתנגנת, השירים כתובים בשפה מדוברת אך לא סלנגית, סוחפים, מפעילים את הדמיון ויוצרים הזדהות נעימה.

ראובני נולד בשנת 1949 ברומניה, עלה לארץ בגיל חמש עשרה והתיישב באשדוד. את אשדוד בשנים של העלייה הוא מתאר כ"עיירת עולים מדכאה" ומוסיף שברומניה היה לו אוצר מילים נרחב לגילו ובארץ הוא הרגיש מטומטם כשהילדים בכיתה היו צוחקים על האופן בו דיבר. ראובני, כתב ותרגם למעלה משישים ספרים, חלק לא מבוטל מהם כתוב בסגנון זרם התודעה, שהופך אותם לאישיים במיוחד. הוא מהסופרים היחידים בארץ הכותבים בסגנון זה. ראובני שימש כעורך בעיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", בשנת 2000 הקים את הוצאת נמרוד ובשנת 2010 הקים את תאטרון נמרוד בביתו. ספרו הראשון "בעד ההזיה" (1978) הוא אסופה של שבעה מסיפוריו שפורסמו במהלך שנות השבעים במוספי ספרות של עיתונים יומיים וכתבי עת.

הסיפורים בספר "בעד ההזיה" הם בעלי אופי של וידויים נועזים אפילו לקורא של ימינו, חסרי מעצורים והתנצלות. אך לא כך שירתו המאופיינת ברכות ואינטימיות הנוגעות ללב יותר מאשר לקרביים. שני הספרים מקושטים במשחקי מילים ומצלולים, כתובים בשפה בהירה וקצבית, מלאים בחזרות מבניות הנותנות תחושה של פזמון וסדר אסתטי שמעשיר את חווית הקריאה ומעניק לה אופי מנחם. "פעם נשכב בעשב הגבוה והרוח תלטף אותנו הנער המושיע ילטף אותנו אלוהים ילטף אותנו באהבה שאין גדולה ממנה באהבה שבה מתים" (דיווח מתוך ההתרחשות, עמ' 47).

למה לחזור אל הספר אחרי כל כך הרבה שנים? כי הכנות האמיצה שבו, נקראת באופן שמאפשר לך לחשוף את סודותיך הכמוסים ביותר ולשתפם עם הדיו השחור על הדף. כי זאת הזדמנות להכיר את הכתיבה של יותם ראובני ומשם להמשיך ולקרוא את הספר "בעד ההזיה" ואת ההמשך שלו "התפכחות", את "יומן לילה" ואת "הגזע המקולל", לקחת את הספר "היסטוריה עולמית של אהבת גברים" ב- סי די ובסוף לקפוץ לראות הצגה בתאטרון נמרוד. לפעמים צריך רק לעשות את הצעד הראשון, ובספר "דיווח מתוך ההתרחשות" זהו צעד שגורם לקורא לרוץ הלאה למדפי הספרים ולמצוא אוצר שאיכשהו נקבר בעומקו של בוידעם מופלא.

למה הספר לא קיבל התייחסות כשיצא ב1979? אולי כי יותר עיניין את הקורא, המוציא לאור, המבקר והעורך הראשי ההטרוסקסואלי לקרוא ספרות הומוסקסואלית בוטה, נועזת, מזעזעת, שורפת, שטוחה, ליניארית וסטראוטיפית.

למה הספר רלוונטי להיום? הוא היה רלוונטי כבר אתמול אבל מישהו החליט לא לספר לנו עליו, הוא יהיה רלוונטי גם מחר ועוד שנים מאוחר יותר, כי הוא פוצע ומלטף באותה נגיעה, כי הוא מפיג את הבדידות וחושף אותה באופן שבו אתה לא מרגיש יותר לבד, כי הוא ההגדרה המדויקת למילה יחיד, כי הגיע הזמן שנוציא אותו ואותנו מהבוידעם.


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות